החלטת מיסוי בנושא גריטת ציוד, סיווג כמוניטין ושחלוף
החטיבה המקצועית ברשות המסים פרסמה החלטת מיסוי חדשה (החלטה מס' 1091/22).
עניינה של החלטת המיסוי ביחיד תושב ישראל ("היחיד") שבבעלותו ספינת מנוע הרשומה במשרד התחבורה ולה ציוד לדיג מכמורת ("הספינה") וכן רישיון לדיג במִגוון שיטות ובכללן דיג מכמורת. בנוסף, גם ליחיד רישיון אישי לדיג במִגוון שיטות ובכללן דיג מכמורת ומערכי חכות.
ביום 26.11.2019 פרסם משרד החקלאות "נוהל תמיכה לגריטת ספינות מכמורת 2019" ("הנוהל"), שמטרתו לעודד את בעליהן של ספינות מכמורת להוציא את כלי השיט שלהם משימוש כספינת מכמורת בישראל באופן בלתי-הפיך ("גריטת מכלולי דיג המכמורת") בתמורה לתמיכה כספית שתחושב על-בסיס אחד משני המסלולים המפורטים בסעיף 6 בנוהל ("התמיכה"), ובכך לתרום לצמצום צי ספינות המכמורת בים התיכון ולהפחתת מאמץ הדיג הכולל.
בסוף שנת 2019 הגיש היחיד בקשה לתמיכה בהתאם לנוהל ומנהל אגף הדיג אישר, כי בוצעה גריטת מכלולי דיג המכמורת ואושרה לו תמיכה בהתאם למסלול ב' בנוהל – תמיכה לפי פוטנציאל דיג.
רישיון הדיג החדש של הספינה שוּנה לאחַר קבלת התמיכה וכיום הוא אינו כולל את שיטת דיג המכמורת (יתר שיטות הדיג אשר הופיעו ברישיון הדיג של הספינה לא שונו בעקבות הנוהל).
לאחַר קבלת התמיכה, הספינה ממשיכה לשַמש את היחיד לדיג חכות.
גריטת מכלולי דיג המכמורת נעשתה ביחס לספינה בלבד. כלומר, הרישיון האישי של היחיד לדיג מכמורת לא שונּה גם לאחַר קבלת התמיכה ממשרד החקלאות בהתאם לנוהל.
היחיד בוחן רכישת ספינה חדשה ("הספינה החדשה") וכן העברת רישיון דיג החכות מהספינה לספינה החדשה.
במסגרת הבקשה להחלטת המיסוי, התבקשה החטיבה המקצועית ברשות המסים לאשר, כי גריטת מכלולי דיג המכמורת תיחשב כאירוע מס הוני אגב מכירת מוניטין החייב במס בהתאם לסעיף 91(ב1)(1) לפקודת מס הכנסה.*
* דומנו, כי הכּוונה שיחול הסייג הקבוע בסעיף 91(ב1)(1) לפקודה, דהיינו שיראו במכלולי דיג המכמורת בגֶדר "נכס שהוא מוניטין שלא שולם בעד רכישתו" כאמור באותו סעיף.
כמו-כן, התבקשה החטיבה המקצועית לאשר, כי אם היחיד ירכוש את הספינה החדשה הוא יוכל להחיל על המכירה את הוראות סעיף 96 לפקודת מס הכנסה (שחלוף), דהיינו לדחות את רווח ההון, כולו או חלקו, מקבלת התמיכה כאמור לעיל, ולהפחיתו מעלות הספינה החדשה.
בנוסף, התבקש אישור לביצוע פריסה של רווח ההון שנצמח מתמורת הגריטה בהתאם להוראות סעיף 91(ה) לפקודה.
במסגרת ההחלטה, נדחתה הבקשה לראות בגריטת מכלולי דיג המכמורת בתמורה לתמיכה כתמורה שהתקבלה במסגרת מכירת מוניטין ונקבע, כי מדובר ברווח הון החייב במס בשיעורים "הרגילים", תוך שסכום התמורה הינו סכום התמיכה שקיבל היחיד בהתאם לנוהל, המחיר המקורי (העלות לצורכי מס) יהא עלות רישיון הדיג של הספינה ככל ששולם בעדו ואילו יום הרכישה ייקָבע למאוחד שבין כל אלה: המועד בו היחיד קיבל רישיון לעסוק בדיג מכמורת, מועד רכישת הספינה או מועד קבלת רישיון דיג המכמורת לספינה.
עוד נקבע, כי היחיד יוכל לפרוס את רווח ההון הנובע מסכום התמורה כאמור ובכפוף להוראות סעיף 91(ה) לפקודה.
בנוסף, נקבע, כי רישיון דיג מכמורת של הספינה אינו מהווה נכס בר-פחת ועל-כן לא יחולו הוראות סעיף 96 לפקודה.*
* יש להניח, כי הכּוונה שהוראות סעיף 96 לפקודה לא תחולנה רק ביחס לרכיב התמורה המתייחס לרישיון דיג המכמורת ולא לרכיב אחר של התמורה המהווה (ככל שמהווה) נכס בר-פחת.
כמו-כן, נקבע, כי גריטת מכלולי הדיג תלויה ברצונו של היחיד ובהתאם לא יחול סעיף 91(ז) לפקודה המַקנה הקלה בהפקעה של נכס.
לבסוף, נקבע, כי במסגרת דיווחי היחיד בנספחי טופס 1301 יינתן ביאור ובו כל הפרטים והתנאים המופיעים בהחלטת המיסוי; וכי הוראות ההחלטה תחולנה גם על גריטת מכלולי דיג מכמורת של ספינה בבעלות חברה, וזאת בהתאמות ובשינויים המחייבים על-פי דין.
תובענה ייצוגית נוספת נגד רשות המסים בנושא עיגול סכומים
במבזק האחרון (מבזק מס' 1993 מיום 4.10.2022) דיווחנו, בין היתר, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין גומברג.
כזכור, עניינה של ההחלטה בבקשה (מתוקנת) לאישור תובענה כנגד רשות המסים כייצוגית בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ("חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), שעניינה בטענה לפיה המשיבה מנפיקה אישורי "תיאום מס" המביאים לגביית מס ביֶתֶר, וזאת כפועל יוצא מהחלטת המשיבה לעגל את שיעור המס שיש לנַכותו מההכנסה לאחוז השלם הקרוב, מבלי שהדבר מובא לידיעת הנישומים.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, אישר את ניהול התובענה כייצוגית (קישור להחלטה).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר פסק-הדין (החלקי) שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 6.10.2022 בעניין רו"ח עופר מנירב.
עניינו של פסק-הדין בבקשה לאישור תובענה כנגד רשות המסים כייצוגית בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות, שעניינה בטענה לפיה במחשבי רשות המסים (שע"מ) עיגול סכומים אגב השבת החזר מס לנישום על-ידי הרשות נעשה באופן הבא: ראשית, על סכום הקרן, שהוא מלכתחילה מבוטא בשקלים שלמים, מחושבים הפרשי הצמדה בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן. לאחר מכן, סכום ההצמדה מעוגל, כאשר אם הסכום המדויק מסתיים באגורה אחת עד ארבעים ותשע אגורות, הסכום מעוגל כלפי מטה; ואם סכום ההצמדה המדויק מסתיים בחמישים אגורות עד תשעים ותשע אגורות, הסכום מעוגל כלפי מעלה. ואילו לאחַר ביצוע עיגול הפרשי ההצמדה (למטה או למעלה) מחושבת הריבית המגיעה לפי החוק על הקרן הצמודה, או אז מעוגל בנפרד סכום הריבית, למטה או למעלה. כך, הסכום הכולל – הקרן, בתוספת ההצמדה המעוגלת ובתוספת הריבית המעוגלת – מהווה לפי השיטה הנוהגת את סכום ההחזר או סכום החוב.*
* כלומר, סוגיית שיטת העיגול נוגעת גם לגביית חובות מס ולא רק להחזרי מס.
המבקש שילם מס רכישה ביֶתֶר בעקבות רכישת זכויות במקרקעין. קרן עודף התשלום עָמדה על 4 ש"ח ועל-פי הוראות חוק מיסוי מקרקעין הגיע לו החזר מס – על כך אין חולק. הפרשי ההצמדה על הסכום הנ"ל הסתכמו בסך 0.06 ש"ח (6 אגורות) ואילו הריבית הגיעה לכדי 0.47 ש"ח (47 אגורות). בהתאם לשע"מ, סכום ההצמדה (0.06 ש"ח) עוגל כלפי מטה לאפס וכך גם סכום הריבית (0.47 ש"ח) ועל-כן סכום ההחזר נותר 4 ש"ח אף לאחַר יישום הוראת החוק המחייבת הוספת "הפרשי הצמדה וריבית".
לטענת המבקש, אופן עריכת החישוב הנ"ל שגוי ואיננו תואם את הוראות החוק. שכּן, "הפרשי הצמדה וריבית" מהווים תוספת אחת לסכום הקרן. בהתאם, טוען המבקש, כי במקרה הנדון, סך הפרשי ההצמדה והריבית היה לפחות 0.53 ש"ח (0.06 + 0.47) ולפיכך על הרשות היה לעגל סכום זה כלפי מעלה ולהוסיף לקרן ההחזר שקל אחד שלם, כך שסכום ההחזר הסופי, לאחַר העיגול, יעמוד על 5 ש"ח ולא 4 ש"ח.
לאחַר שניתח באריכות את חוק עיגול סכומים, תשמ"ו-1985 ואת ההוראות הרלבנטיות בחוק מיסוי מקרקעין, פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ, דחה בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, את הבקשה, בקובעו כי זו לא ראויה להידון כתובענה ייצוגית.
עם זאת, בית-המשפט הוסיף וקבע, כי עצם הגשתה עשויה להביא לשינוי מתחייב בפעולת רשות המסים לגבי העתיד ועל-כן ניתן יהיה לשקול פסיקת גמול ושכר-טרחה לאחַר שהצדדים ירחיבו את טיעוניהם בנושא (קישור לפסק-הדין החלקי).
תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחו של השופט קירש (בפס' 41 ואילך) באשר לטענת המשיבה לגבי "זוטי דברים".
ביטול רישום כעוסק
פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין הדר אור שירותי ניהול בע"מ.
עניינה של ההחלטה בבקשתו של המשיב (מנהל מע"מ אשדוד) להותיר על כנה את החלטתו בדבר ביטול רישומה של המערערת – חברה פרטית שהוציאה חשבוניות מס בתחומי עיסוק שונים (הובלות, ניקיון, מסחר במזון, גינון ובנייה, מסעדנות ומכירת כימיקלים) – כעוסק, עד מתן החלטה אחרת, מכוח הסמכוּת המסורה לבית-המשפט בסעיף 64(ג) לחוק מע"מ. זאת, נוכח חשדו של המנהל כי המערערת מפיצה חשבוניות מס ומנכה חשבוניות מס פיקטיביות.
הבקשה הוגשה לאחַר שביום 12.9.2022 הוגש ערעור על החלטת המנהל להורוֹת על ביטול רישומה של המערערת כעוסק, כאמור.
בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, קיבל את בקשת המנהל וקבע כי החלטתו בדבר ביטול רישומה של המערערת כעוסק תעמוד על כנה עד למתן החלטה אחרת (קישור להחלטה).
הגשת ערר מיסוי מקרקעין באיחור
ההחלטה בעניין מוברשם ואח'
ביום 28.9.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין מוברשם ואח'.
תמצית העוּבדות היא כדלקמן:
ביום 30.1.2019 הגישו העוררים-המבקשים בקשה לביטול עסקת מכר במקרקעין שנעשתה בשנת 2003 ודוּוחה למשרדי המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) ביום 27.11.2017 ובעקבותיה הוצאו שומות כדין.
ביום 12.2.2020 דחה המשיב את הבקשה לביטול העִסקה.
ביום 12.12.2021 דחה המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטתו.
ביום 12.1.2022 הגישו המבקשים ערר כנגד החלטת המשיב וטענו, כי לא קיבלו את החלטת המשיב מיום 12.12.2020. המשיב, מצדו, טען, כי ההחלטה הועברה לבא כוחם של המבקשים כבר באותו יום בו ניתנה.
בפסק-הדין שניתן במסגרת הערר נדחתה טענת המבקשים ונקבע כי המשיב הראה כי החלטתו נשלחה לבא-כוח המבקשים באמצעות הפקס ובאמצעות דואר אלקטרוני.
ביום 28.7.2022 הגישו המבקשים את הערר בשנית, הפעם בצירוף בקשה להארכת מועד, תוך שהם חוזרים על הטענות והנימוקים שהעלו במסגרת הערר הראשון.
המשיב מתנגד לבקשה להארכת מועד, בגורסו כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט ובטענות שנדונו ונדחו בפסק-דין.
בית-המשפט, מפי השופטת ע' הוד, דחה את הבקשה להארכת מועד ובהתאם הורה על מחיקת הערר ועל סגירת התיק (קישור להחלטה).
ההחלטה בעניין לדלסקי
ביום 3.10.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין לדלסקי.
עניינה של החלטה זו, אף הוא, בבקשה להארכת מועד להגשת ערר מס שבח, וליתר דיוק להגשת שני עררים: האחד, ערר על החלטה בהשגה על שומת מס שבח; והשני, ערר על החלטה להטיל קנס גירעון.
המשיב מתנגד לבקשה על שני חלקיה: ביחס לבקשת הארכה להגשת ערר על ההחלטה בהשגה, טוען המשיב, כי בעת הנוכחית תלויים ועומדים לפני הוועדה שני עררים מאוחדים שבהם נדונות לטענת המבקש אותן סוגיות השנויות במחלוקת; ואם אכן מדובר באותן סוגיות, לא ברור מה מנע מהמבקש להגיש את הערר, ואיזה טעם יש להגיש ערר בענייננו, 30 ימים לאחַר שהוועדה תכריע בסוגיות העקרוניות המונחות לפניה כעת. ואילו ביחס להחלטה על הטלת קנס גירעון, טוען המשיב כי מדובר בהחלטה שניתנה יותר משנה לפני ההחלטה בהשגה ואין חולק כי חלפו 30 הימים הקבועים בסעיף 88 לחוק, ומנגד המבקש לא סיפק כל הסבר לאיחור הניכר בהגשת הבקשה להארכת המועד.
בית-המשפט, מפי השופטת ע' וינברגר, דחה את הבקשה להארכת מועד על שני חלקיה (קישור להחלטה).
יושם אל לב, כי במסגרת החלטתה, נדרשה השופטת וינברגר, בין היתר, להוראות תקנות מיסוי מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדת הערר), התשכ"ה-1965 כנוסחן לאחַר תיקונן במסגרת תקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר) (תיקון), התשפ"א-2021 (קישור לתיקון) כמו גם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
חוזר ביטוח לאומי בנושא עובדים בתקופת הבחירות
המוסד לביטוח לאומי פרסם את חוזר גביה מעסיקים מס' 1502 בנושא "דיווח ותשלום דמי ביטוח עבור עובדים במערכת הבחירות לכנסת ה-25 בחודש נובמבר 2022".
עניינו של החוזר בעדכון השינויים בדיווח ובתשלום דמי ביטוח עבור עובדים במערכת הבחירות לכנסת ה-25.
למַעבר לחוזר לחצו כאן.
קורונה – פסק-דין נוקב נוסף
במבזק מס' 1957 מיום 6.1.2022 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, בעניין ב.ג. בטחון הצפון אבטחת מוסדות, ליווי טיולים ומתן שרותי רפואה בע"מ.
באותו מקרה, קיבלה השופטת וינשטיין, בפסק-דין מפורט ומנומק (לרבות בנושא מידת והיקף ההתערבות של בית-המשפט בהחלטות ועדת-הערר) את עמדת המערערת הן באשר למחלוקת בנושא סכום המענק לוֹ היא זכאית (ובכלל זאת סיוּוגה של המערערת כ"עסק עונתי") והן ביחס לטענתה הנוספת לפיה החלטת רשות המסים בהשגה שהוגשה על-ידי העוררת ניתנה באיחור ניכר (של 68 ימים) והיה מקום לקבל את ההשגה בשל כך. זאת, תוך שהיא מטילה ביקורת על התנהלות רשות המסים.
בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1985 מיום 28.7.202, על פסק-דין נוסף של השופטת וינשטיין, וזאת בערעור שהגיש מר בוריס פודולסקי על החלטתה של הוועדה (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, קיבלה השופטת וינשטיין את הערעור, בקובעה, כי נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא לקיים דיון בערר למרות בקשותיו המפורשות של המערער בנושא ובכך שלא הִבהירה למערער (שלא היה מיוצג באותה עת על-ידי עו"ד) אילו ראיות נדרשות על-מנת לבסס טענותיו בפניה; וכי גם גם לגופו של עניין החלטתה הייתה שגויה.
בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם בדבר פסק-דין נוסף שבו קיבלה השופטת וינשטיין את הערעור, וזאת בעניינה של ווטרמטיק אינטרנשיונל בע"מ (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, התייחסה השופטת וינשטיין לכך שהוועדה העלתה מיוזמתה טענות שכלל לא נטענו על-ידי המשיבה.
לדבריה, הגם שאין ספק שהוועדה רשאית לשאול את מי מהצדדים שאלות לצורך הבהרת עמדתם, ברי כי ככל ששאלות הוועדה חורגות ממסגרת המחלוקת שהותוותה בכתבי הטענות של הצדדים ומטה את הדיון לכיוון שאינו נובע מטענות הצדדים או מי מהם, לא כל שכן בלא מתן שהות למערערת להיערך מראש עם מסמכים רלבנטיים ותשובות לשאלות שכאלו, אזי מדובר בהתנהלות שאינה תואמת את סמכויותיה של הוועדה. "הנה כי כן, על פי הדין סמכויותיה של ועדת הערר הן סמכויות אדברסריות, קרי: הסמכות להכריע על פי כתבי הטענות והראיות שהובאו בפניה. לוועדת הערר לפי חוק הסיוע הכלכלי אין [ההדגשה במקור] סמכות אינקוויזיטורית" (פס' 43 לפסק-הדין).
בנוסף, קבעה השופטת וינשטיין, כי גם לגופו של עניין שגתה הוועדה וכי קביעותיה אינן מבוססות ואינן מנומקות וכי לא היה כל מקום מצידה לדחות את ההסברים שניתנו על-ידי המערערת באשר לאופן שבו היא דיווחה על הכנסותיה במהלך תקופות הזכאות ולאחריהן. "קיימת תנודתיות רבה בשימוש המשיבה בטיעון בדבר תנודתיות מחזורי העסקאות של עוסקים. ה'תנודתיות' הפכה לטיעון-סל שהמשיבה עושה בו שימוש, בלא העמקה והנמקה ממשית" (פס' 74 לפסק-הדין).
לאור כל האמור, קיבלה השופטת וינשטיין את הערעור וחייבה את המשיבה בהוצאות המערערת ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח.