נקודות זיכוי לעולה חדש
כידוע, סעיף 35 לפקודת מס הכנסה קובע, כי בחישוב המס של עולה יובאו בחשבון 4.5 נקודות זיכוי בשנה וחצי הראשונה מעלייתו לישראל, שתי נקודות זיכוי בשנה שלאחר מכן ונקודת זיכוי אחת בשנה שלאחר מכן.
עוד נקבע בסעיף, כי הזיכוי יינתן לשנת מס שכולהּ או חלקהּ נמצאת בתקופת חודשי הזכאות, לפי מספר החודשים שהעולה היה בישראל באותה שנה, ובפעם הראשונה שנעשה לעולה; ואם העולה ביקש זאת, לא תובא במניין חודשי הזכאות תקופת היעדרות רצופה מהארץ שאינה פחותה משישה חודשים ואינה עולה על שלוש שנים.
במבזק מס' 1982 מיום 5.7.2022 דיווחנו, בין היתר, על הפרסום ברשומות של החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 262), התשפ״ב-2022 ("התיקון") (קישור לתיקון).
בגדרו של התיקון, הוארכה תקופת הזכאות לנקודות זיכוי בשנה ונקבע, כי בשנה הראשונה מעלייתו לישראל יהיה עולה זכאי לנקודת זיכוי אחת נוספת.
זאת, רטרואקטיבית מיום 1.1.2022 ("יום התחילה") לגבי הכנסה שהופקה או נצמחה למי שנעשה עולה לראשונה ביום התחילה ואילך.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר פרסום מכתבה בנושא של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים, הכולל טבלה המסכמת את נקודות הזיכוי לחודש לעולה לפני התיקון ולאחריו.
להורדת המכתב, לחצו כאן.
טענת אפליה ובקשה לגילוי מסמכים
ביום 13.7.2022 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין עיר שלם סוכנות לביטוח (1996) בע"מ.
המערערת היא סוכנות ביטוח למשכנתאות, בבעלות ובשליטה מלאה של בנק ירושלים.
בעקבות שינוי רגולטורי של המפקח על הבנקים הוּצאה הפעילות מהבנק והועברה לחברה שבבעלותו ובשליטתו המלאה של הבנק.
המערערת הגישה לרשות המסים (המשיבה), בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק מע"מ, בקשה לשנות את סיוּוגה מ"עוסק מורשה" ל"מוסד כספי" בהתאם לסיוּוגו של בנק ירושלים. לטענתה, העובדה שהיא עוסקת במכירת כיסוי ביטוחי למשכנתאות של לקוחות בנק ירושלים בלבד ולאור העובדה שברשיון סוכן הביטוח שלה נקבע כי היא אינה יכולה להרחיב את עיסוקה ומוצרי הביטוח שהיא מציעה מֵעבר לאמור, יש מקום לסַווגה כסיווג הבנק ולא כעוסק מורשה.
המשיבה דחתה את בקשת המערערת לשנות את סיוּוגה כאמור ועל-כן המערערת הגישה ערעור על ההחלטה לבית-המשפט המחוזי בירושלים. זאת, בהתאם להוראות סעיף 64(א) לחוק מע"מ.
במסגרת הערעור, הגישה המערערת בקשה לקבלת צו לגילוי ועיון במסמכים. בקשה זו נחלקה לשני עניינים: (א) בקשה להורוֹת למשיבה לגלות למערערת את העקרונות והשיקולים העומדים בבסיס ההסכמים שבין המשיבה לבין קופות החולים לגבי סיווגם של בתי המרקחת של קופות החולים כמלכ"ר; (ב) בקשה להורוֹת למשיבה לתמוך בתצהיר את תשובתה למערערת כי אין למשיבה כל מידע בקשר עם סיוּוגה של סוכנות הביטוח של בנק דיסקונט (חברת דיסקונט למשכנתאות לבית סוכנות לביטוח (2005) בע"מ) כ"מוסד פיננסי".
לטענת המערערת, היא זכאית לקבל מידע מהמשיבה ועל המשיבה חלה חובה לגלות ולאפשר עיון בעקרונות שלפיהם הגיעה עם קופות החולים להסכמות האמורות. עוד טוענת המערערת כי גילוי כאמור יאפשר לה להוכיח את טענת האפליה שנטענה על-ידיה בנוגע לסירובה של המשיבה לסַווגה כמוסד כספי בעוד היא פעלה באופן דומה במקרים אחרים (כגון: מקרה קופות החולים). כך, לטענת המערערת, העובדה שהמשיבה סיוְוגה את דיסקונט כמוסד כספי מהווה אפליה אסורה כנגדה והמשיבה סירבה לפרט את שיקוליה בנוגע לקבלת ההחלטה לגבי דיסקונט בטיעון שאין לה כל מידע בנוגע לאמור. עוד טענה המערערת, כי בנסיבות העניין יש להורוֹת למשיבה לתמוך את תשובתה בנוגע לבנק דיסקונט בתצהיר וזאת על-מנת שהדבר ייבחן במסגרת חקירה נגדית.
מנגד, המשיבה טענה, כי תקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי הדין בערעור), תשל"ו-1976 ("התקנות") מַחריגות את הקבוע בסעיפים 56–60 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ועולה מהן כי אין כל חובה למשיבה להשיב על תשובתה בתצהיר ודי במתן המענה שניתן על-ידי המשיבה בקשר לכך.
ואילו באשר לבקשה לקבל ולעניין במסמכים הנוגעים לקופות החולים, טענה המשיבה, כי אין מקום לקבל את הבקשה האמורה הן בְּשל הרחבת חזית אסורה, הן בהיעדר רלבנטיות להליך והן מהטעם שמדובר במסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים למרות שהלכה היא שמסמכים כאמור חוסים תחת חיסיון וחשיפתם מהווה חריגה מהוראות הגילוי.
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הבקשה על כל חלקיה (קישור להחלטה).
באשר לבקשת המערערת להגשת תצהיר התומך בתשובת המשיבה, ציין השופט דורות, כי לא מצא מקור חוקי אליו מַפנה המערערת בבקשתה וכי צודקת המשיבה כי תשובותיה בהתאם להוראות התקנות מַצדיקות לפטוֹר אותה מהגשת תצהיר בנסיבות האמורות ואין הדבר פוֹטר את נציגיה מלענות לשאלות שיישאלו בקשר לכך במסגרת חקירתם הנגדית.
בכל הנוגע לבקשת המערערת לגלות לה את "העקרונות והשיקולים העומדים בבסיס ההסכמים", ציין השופט דורות, כי למרות הניסוח האמור, מדובר בפועל בבקשה לגילוי ועיון במסמכים.
השופט דורות ניתח את המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית וציין, כי על נישום הטוען לאפלייתו ביחס לנישומים אחרים והמבקש לחשוף מידע ומסמכים הנוגעים לנישומים אחרים שאינם קשורים להליך הנדון לעבור שלוש משוכות: האחת, הנחת תשתית עובדתית לכאורית לפיה קיימים מקרים דומים או דומים במידה רבה שהוסדרו באופן שונה ויש בהם להוכיח, לכאורה, כי קיבל יחס שונה; השנייה, עליו לשכנע את בית-המשפט כי המידע המבוקש יסייע לו בביטול החלטת הרשות ובהוכחת טענת האפלייה; והשלישית, עליו לשכנע כי על אף הוראות החיסיון הקבועות בדיני המס, נוכח "מקבילית הכוחות" שבין הרלבנטיות לחיסיון, כפות המאזניים נוטות לכיוון הסרת החיסיון ולגילוי המידע המבוקש.
בטרם בָּחן את עמידתה של המערערת בשלוש המשוכות האמורות, ציין השופט דורות, כי בדין טענה המשיבה שבקשת המערערת בנוגע לגילוי המסמכים בקשר לבתי המרקחת של קופות החולים מהווה הרחבת חזית ודי בכך כדי לדחות את הבקשה; וכי הבּחינה האמורה מהווה למעלה מן הצורך.
באשר לשאלת התשתית העובדתית, קבע השופט דורות, כי טענת המערערת בדבר אפלייתה למול בתי המרקחת של קופות החולים מהווה טענה בעלמא כאשר המערערת לא טרחה לצרף לבקשתה תצהיר או להצביע כיצד ההסדרים של בתי המרקחת דומים לעניינה. עוד קבע השופט, כי אין מדובר בתשתית עובדתית לכאורית, שכּן הטענות בנוגע לקשר כלשהו אינן מבוססות כלל, ובנוסף הבקשה מעלה חשש שמא אין למערערת כל אינדיקציה לכך שהסכמים כאלה דומים לעניינה וכי מדובר ב"מסע דיג" שכּל מטרתו לנסות ולאתֵר מידע שיכול לסייע למערערת. אומנם, הוסיף השופט, המערערת העמידה תשתית עובדתית לכאורית לכך שהמשיבה ערכה הֶסדרים עם בתי המרקחת של קופות החולים. אולם, לא עולה כי הֶסדרים אלה, כשלעצמם, רלבנטיים לבחינת שיקול הדעת של המשיבה בעניינה של המערערת.
בכך, המשיך וציין השופט דורות, נשמטת הרלבנטיות של הֶסדרים שעָרכה המשיבה עם נישומים אחרים, תוך שהבהיר, כי מסקנתו הייתה שונה אם המערערת הייתה מעמידה תשתית עובדתית מספקת לכך שהֶסדרים אלה רלבנטיים ונוגעים להחלטת המשיבה בעניינה, שאז ייתכן כי היה בהסדרים אלה כדי לסייע למערערת להוכיח את טענת האפליה ולתקוף את שיקול הדעת של המשיבה בעניינה.
באשר לשאלת החיסיון, קבע השופט, כי לאור עמדתו לפיה אין רלבנטיות להסדרים אשר נערכו עם בתי המרקחת של קופות החולים, אין מקום להורוֹת על חשיפת ההסכמים, גם ללא קשר לשאלת החיסיון. עוד קבע השופט, כי גם אם יונח כי קיימת רלבנטיות למידע המבוקש, הרי שזו מועטה ואינה גוברת במשקלה באיזון שיש לערוך בין האינטרסים הנוגדים, שבגדרם האינטרס הלגיטימי של הצדדים השלישיים באי-גילוי המידע ובשמירה על חיסיונו.
עם זאת, ולמען הסר ספק, ציין השופט, כי טענת האפליה עודנה עומדת לזכותה של המערערת והיא רשאית לנסות ולהוכיחה במסגרת ההליך כמו גם לפְנות ישירות לצדדים השלישיים ולבקש מהם את המידע.
סיווג כתושב חוזר ותיק והכנסה ממחילת חוב
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי
במבזק מס' 1914 מיום 3.5.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין בבחנוב.
עניינו של פסק-הדין בערעור על שומת מס הכנסה שהוציא המשיב (פקיד-שומה גוש דן), למערער – יהלומן העוסק כעצמאי במסחר ביהלומים בבורסה ליהלומים ברמת-גן משנת 1992 – לשנות-המס 2013–2014.
בגדרהּ של השומה, יִיחס המשיב למערער תוספת הכנסה עסקית בהתבסס על ארבעה מקורות: האחד – הכנסה ממחילת חוב בגין חוב לספקים בחו"ל; השני – הכנסה ממחילת חוב בגין חוב ללקוחות בחו"ל; השלישי – תיאום הוצאות מימון בגין הלוואות שנטל המערער ואשר שימשו, לטענת המשיב, למשיכותיו מהעסק מֵעבר לרווחי העסק; והרביעי – תיאום הוצאות נסיעה לחו"ל שנדרשו כהוצאה למרות שהמערער לא סיפק, לטענת המשיב, כל מסמך המאמת את סכום ההוצאה ואת היותה של הנסיעה עסקית.
במסגרת הערעור, כפר המערער בתוספות ההכנסה שיוחסו לו והעלה שתי טענות מקדמיות: האחת – שהיה תושב-חוץ (רוסיה) בשנות-המס 2004–2008 ושב והיה לתושב ישראל בשנת-המס 2009 ועל-כן (ולאור הוראת השעה שבתיקון 168) הוא תושב חוזר ותיק הזכאי בשנות-המס שבמחלוקת לפטוֹר ממס על הכנסותיו; השנייה – שהשומות בעניין מחילות החוב התיישנו.
המשיב, לעומת זאת, טען, כי המערער לא הצליח לבסס את הטענה כי לא היה תושב ישראל בשנות-המס 2004–2008; וכי בכל מקרה לא יהיה בכך לסייע לו שעה שהכנסותיו ממחילת חוב בשנות-המס 2013 ו-2014 הופקו בישראל ולא בחו"ל.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הערעור בחלקו (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים (ראו פס' 12–50 לפסק-הדין), נדרשה השופטת סרוסי לשאלת סיווגו של המערער כתושב חוזר ותיק בשנות-המס שבמחלוקת.
לדבריה, הראיות שהוצגו בפניה מביאות למסקנה כי לא ניתן לומר שמרכז חייו של המערער לא היה בישראל בשנות-המס 2004–2008, וכנגזר מכך, לא ניתן לראותו כמי שחדל להיות "תושב ישראל" או כמי שהיה ל"תושב חוץ", כהגדרת מונחים בפקודת מס הכנסה.
כך, מציינת השופטת, לא ניתן לומר כי בשנות-המס 2004–2008 המערער, אשר לא הציג כל ראיה המוכיחה כי הוא נחשב תושב רוסיה באותן השנים, אכן ניתק את מכלוֹל קשריו האישיים והעסקיים עם ישראל, שכּן המכלוֹל האמור נותר בישראל, וזאת הן מבּחינה אובייקטיבית והן מבּחינה סובייקטיבית.
למרות מסקנתה כי לא ניתן להכיר במערער כתושב חוזר ותיק, הִמשיכה השופטת סרוסי ונדרשה לשאלה היכן היה מקום הפקת ההכנסה ממחילת החוב.
לדבריה, הגם שסעיף 4א לפקודת מס הכנסה (הקובע את "מקום הפקת ההכנסה") שותק ביחס למקום הפקת ההכנסה ממחילת חוב, הרי שבנסיבות בהן ההכנסה ממחילת החוב מקורהּ בחוב שנובע מהוצאה שניכויָה הותר בברור הכנסתו החייבת של הנישום, יש לראות בה בכל מקרה כהכנסה שהופקה בישראל. שכּן, כשם שההוצאה הוכרה בישראל ושימשה לצורך הפחתת ההכנסה החייבת, כך גם ראוי כי ההכנסה בגין "ביטול ההוצאה", או מחילת החוב, תוכר בישראל ובכך תאזן את ההוצאה שהוכרה.
בשלב זה, בחנה השופטת סרוסי את טענת ההתיישנות שהעלה המערער ביחס למחילת החוב ודחתה אותה.
לדבריה, במקרה שבו נמחל החוב ההכנסה נוצרת רק בעת מחילת החוב ולא קודם לכן, ועל-כן בבואנו לבחון האם ההכנסה ממחילת החוב התיישנה יש לתוּר אַחר המועד בו נעשתה המחילה ולא אחַר המועד בו נוצר החוב.
לגופו של עניין, קבעה השופטת, כי לא ברור מיהו הצד השני לחוב ואין כל אינדיקציה בדבר התנהגותם של הנושים הנטענים ועל-כן יש לקבוע את מועד מחילת החוב בהתבסס על התנהגותו של המערער, וזאת תוך הבחנה בין שני סוגים של מחילות חוב: מחילת חוב שבאה לידי ביטוי בספרים ובכרטסות, כאשר יתרת החב מתאפסת או מופחתת; ומחילת חוב שלא באה לידי ביטוי בספרים ובכרטסות, דהיינו כאשר לא נעשה כל שינוי בתרת החוב הרשומה אבל בפועל המערער איננו נדרש עוד להחזיר את החוב.
לגבי יתרת החוב המופיעה בכרטיס ספקי חו"ל, קבעה השופטת כי מועד התגבשות ההכנסה הנטענת הוא ברור ובא לידי ביטוי בספרים עצמם – מועד איפוס יתרת החוב שהתרחש ביום 1.1.2014. במועד זה גילה המערער את דעתו כי הוא אינו חייב עוד בפירעון החוב ועל-כן באותו מועד באה לידי ביטוי ההטבה וגובשה ההכנסה אצל המערער. המערער לא טען דבר בעניין זה ועל-כן השומה לא התיישנה.
לגבי יתרת החוב בכרטיס לקוחות חו"ל, לעומת זאת, חלק אחד (בסך 191,376 דולר) שנטען לגביו כי נפרע והופחת מהיתרה ראוי ליחסו כהכנסה נכון למועד הפחתת החוב, וזאת בדומה לאמור בשאלת התיישנות יתרת החוב בכרטיס ספקי חו"ל; ואילו החלק השני (בסך 443,350 דולר) שנטען לגביו כי לא נפרע ולא הופחת מהיתרה יש לברר לגביו מבּחינה עובדתית באיזה שלב מחל הנושה למערער על חובו זה, אם בכלל. המערער, שטען כי החוב כלל לא נמחל, בוודאי שלא הוכיח כי החוב נמחל לו בשנים שהתיישנו, וממילא לא ניתן לקבל את טענת ההתיישנות בעניין זה.
השופטת סרוסי הִמשיכה ונדרשה למחלוקת העיקרית בתיק והיא האם אכן ניתן לייחֵס למערער הכנסות ממחילת חוב.
בעניין זה, קיבלה השופטת חלק מטענות המערער (ראו פס' 78–111 לפסק-הדין).
לבסוף, נדרשה השופטת לשתי המחלוקות הנוספות בעניין הוצאות המימון והוצאות חו"ל וקיבלה בעניין זה את עמדתו של המשיב.
הערעור לבית-המשפט העליון
המערער הגיש ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וביום 21.7.2022 ניתן פסק-הדין בערעור.
בית-המשפט העליון (השופטים י' עמית, ע' גרוסקופף ו-ח' כבוב) קבע, כי הערעור בסוגיית התושבוּת נסב בעיקרו על ממצאי עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם; וכי לאחַר עיון בחומר שהוצג ושמיעת טיעוני הצדדים, נמצא כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית-המשפט קמא על הקביעוֹת העובדתיות והמשפטיות שבו, ויש לאמץ את פסק-הדין מכוח הסמכוּת לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
בהתאם, נקבע, כי הערעור נדחה (קישור לפסק-הדין).
גמול בתובענה ייצוגית נגד רשות המסים
ההחלטה לאשר את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית
במבזק מיום 19.3.2015 דיווחנו, בין היתר, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין רו"ח שמחה פרקש.
נזכיר, כי עניינה של ההחלטה בבקשתו של רו"ח שמחה פרקש לאישור תובענה ייצוגית לפי פרט 11 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ("החוק"), שעניינה גביית הפרשי הצמדה צפויים, ביֶתֶר, שלא כדין על-ידי רשות המיסים, מאת הקבוצה – ציבור הנישומים שנעשה להם הֶסדר תשלומים או שניתנה להם אורכה לתשלום מס הכנסה, מס רווחי הון, מס רכישה ומס שבח.
לטענת המבקש, במקרה של הֶסדר תשלומים או מתן אורכה כאמור, קובעת המשיבה את שיעור הפרשי ההצמדה הצפויים להערכתה בתקופה הרלבנטית ומחייבת את הנישום בסכום הצפוי של הפרשי ההצמדה ("חיוב על דרך ההערכה") כאשר סכומם הסופי של הפרשי ההצמדה יכול להיקבע רק לאחַר פירעון התשלומים ועם סיום ההסדר.
ברם, המשיבה אינה עורכת, לטענת המבקש, בסיום תקופת הֶסדר התשלום חישוב של הפרשי ההצמדה בפועל לאור שיעורי המדד שהתבררו עם הזמן, כאשר לרוב נוצרת לנישומים יתרת זכות בגובה ההפרש שבין החיוב על דרך ההערכה לבין הפרשי ההצמדה בפועל.
עוד טען המבקש, כי המשיבה אינה מיידעת את הנישומים בדבר יתרות זכות אלו ואינה שולחת להם כל הודעה בעניין, ואף יוצרת מצג כלפי הנישומים, בכיתוב שעל דרישות התשלום, כי ההצמדה והריבית שבדרישות התשלום האמורות הם סופיים; וכי רק נישומים שפונים למשיבה בבקשה לבדוק אם קיימות להם יתרות זכות זוכים לקבלן חזרה, כאשר מרבית הנישומים אינם פונים כלל.
ביום 17.2.2013 הגישה המשיבה הודעה על חדילה לפי סעיף 9 לחוק, אך הודעה זו ניתנה לעניין נישומי פקיד-השומה למפעלים גדולים בלבד ורק לגבי נישומים שלאותו גורם הייתה נגיעה להסדר התשלום שלהם ואשר לא קיבלו החזר של הפרשי ההצמדה.
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופטת מיכל נד"ב, אישר את הבקשה (קישור להחלטה).
השופטת נד"ב בחנה את עדויות שני עדי המשיבה – מר אילן שפר, מנהל תחום בכיר בהנהלת רשות המיסים; ומר אברהם בכר, פקיד-השומה למפעלים גדולים – וקבעה, כי אף אחד מהם לא ביצע בפועל את הבדיקות בפשמ"ג, וממילא עדותיהם מהוות עדות שמיעה.
עוד קבעה השופטת נד"ב, כי אין מחלוקת, כי בפשמ"ג אכן נגבו הפרשי הצמדה צפויים כנטען, שלא כדין; וכי אין לקבל בשלב זה את טענת המשיב כי חל כשל נקודתי בפשמ"ג בלבד, כך שהורם הנטל הלכאורי כי אין מדובר בטעות נקודתית וכי יש הוֹכחה לכאורה לקיומה של קבוצה.
לאור האמור, אישרה השופטת נד"ב את הבקשה לאישור, תוך שהיא קובעת, כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית על-ידי המבקש ובא-כוחו תכלול נישומים שנעשה להם הֶסדר תשלומים או שניתנה להם ארכה לתשלום מס הכנסה, מס רווחי הון, מס רכישה ומס שבח אשר המשיבה גבתה מהם כספים שלא כדין בדרך של חיוב יֶתֶר על דרך ההערכה בהפרשי הצמדה ולא השיבה להם יתרות זכות בתום התקופה, וזאת במהלך 24 החודשים שקָדמו להגשת הבקשה ועד למועד אישור הבקשה כתובענה ייצוגית.
על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מיום 19.11.2020 שתוקנה, כאמור, ביום 29.11.2020, הגישו הצדדים ערעורים לבית-המשפט העליון וביום 21.7.2022 ניתן פסק-הדין בערעורים.
בית-המשפט העליון – מפי השופטת ד' ברק-ארז, השופטת ע' ברון והשופט ד' מינץ – דחה את הערעורים תוך חיוב רו"ח פרקש בהוצאות בסך 40,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).
וכך נקבע בפסק-הדין:
"עיינו בכתובים והקשבנו בקשב רב לטיעוני באי כוח הצדדים. לאחר כל אלה לא מצאנו מקום להתערב בגובה שכר הטרחה ובגמול שפסק בית המשפט המחוזי.
מבלי לגרוע מהתרומה שהייתה להליך שננקט, אנו סבורים שהסכומים שנפסקו הם ברף הגבוה ומכאן שלא היה כל מקום לערעור של מי שהסכומים נפסקו לזכותם. בסופו של דבר גם לא מצאנו לקבל את ערעור רשות המיסים מן הטעם שככלל אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בגמול ושכר טרחה שפסקה הערכאה הדיונית וסברנו שהסכומים אינם חורגים עד כדי שנתערב בהם. שיקפנו את עמדתנו בפני הצדדים. לאחר התייעצות, בא-כוח רשות המסים הודיע שהוא מקבל את המלצת בית המשפט ואינו עומד על הערעור מצידו. בא-כוח המערער הודיע שהוא עומד על הערעור וזו כמובן זכותו.
בהיבט של התוצאה כפי שציינו, שני הערעורים דינם להידחות, וכך אנו מורים.
במכלול הנסיבות, ובהינתן שהמלצה דומה ניתנה עוד בשלב קדם הערעור, המערער בע"א 20/9221 יישא בהוצאות בסך 40,000 שקלים בערכאתנו."
הנחיה בנושא תשלומים בתקופת הבחירות
פורסמה הנחייתה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים, בנושא הבחירות לכנסת העשרים וחמש שיתקיימו ביום 1.11.2022 (קישור להנחיה).
בגדרהּ של ההנחייה מפורטות הוראות הן לגבי תשלומים שחלים לגביהם חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות, התשנ"ו-1996 ובתקנות מיסוי תשלומים בתקופת בחירות, התשנ"ו-1996 שהוצאו מכוחו* והן לגבי תשלומים אחרים המשולמים במסגרת הבחירות וכן תשלומים לנערים.
* נזכיר, כי הוראות הדין המיוחד (דהיינו, חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות, התשנ"ו-1996 ותקנות מיסוי תשלומים בתקופת בחירות, התשנ"ו-1996) אינן חלות על תשלומים שנעשו במהלך עסקו, משלח-ידו או עבודתו של המקבל.
קורונה
פסק-דין נוקב נוסף
במבזק מס' 1957 מיום 6.1.2022 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, בעניין ב.ג. בטחון הצפון אבטחת מוסדות, ליווי טיולים ומתן שרותי רפואה בע"מ.
באותו מקרה, קיבלה השופטת וינשטיין, בפסק-דין מפורט ומנומק (לרבות בנושא מידת והיקף ההתערבות של בית-המשפט בהחלטות ועדת-הערר) את עמדת המערערת הן באשר למחלוקת בנושא סכום המענק לוֹ היא זכאית (ובכלל זאת סיוּוגה של המערערת כ"עסק עונתי") והן ביחס לטענתה הנוספת לפיה החלטת רשות המסים בהשגה שהוגשה על-ידי העוררת ניתנה באיחור ניכר (של 68 ימים) והיה מקום לקבל את ההשגה בשל כך. זאת, תוך שהיא מטילה ביקורת על התנהלות רשות המסים.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 15.7.2022 ניתן פסק-דין מפורט ומנומק נוסף של השופטת וינשטיין, וזאת בערעור שהגיש מר בוריס פודולסקי על החלטתה של הוועדה (קישור לפסק-הדין).
השופטת וינשטיין קיבלה את הערעור, בקובעה, כי נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא לקיים דיון בערר למרות בקשותיו המפורשות של המערער בנושא ובכך שלא הִבהירה למערער (שלא היה מיוצג באותה עת על-ידי עו"ד) אילו ראיות נדרשות על-מנת לבסס טענותיו בפניה;* וכי גם גם לגופו של עניין החלטתה הייתה שגויה.
* וכך קבעה השופטת (בפס' 63 לפסק-הדין):
"נקודה נוספת, אשר ראויה לתשומת לב, בעת בחינת שיקול הדעת של ועדת הערר בקביעתה שלא לקיים דיון בערר בפניה – מתייחסת לעניין הייצוג של העוסק אשר הגיש את הערר. לעיתים, מחמת חיסרון-כיס או מכל סיבה אחרת – העוסק כלל אינו מיוצג אלא מנהל בעצמו את הערר. לעיתים העוסק מיוצג על ידי רואה חשבון ולא על ידי עורך דין.
מטבע הדברים, העוסק עצמו ואף כאשר מיוצג על ידי רואה חשבון – אינו בקיא בדיני הראיות ובסדרי הדין. שומה על ועדת הערר לתת דעתה לעובדה כי היא דנה בעניינם של עוסקים אשר ספגו מכה כלכלית לא מבוטלת בשל משבר הקורונה וככל שאינם מיוצגים על ידי עורך דין – להבהיר לעוסק העורר בפניה את היקף הראיות הנדרש לה על מנת לבסס מסקנותיה.
במקרה הנדון, ועדת הערר לא פעלה כך ולמעשה, בכך שלא קבעה דיון בעררים, ולא הבהירה למערער אילו ראיות נדרשות על מנת לבסס טענותיו בפניה – נפגעה יכולתה לעשות צדק בעניינו של המערער ובכך נפל פגם משמעותי בהחלטתה."
עוד קבעה השופטת, כי האיחור בן 126 ימים (דהיינו למעלה מכפליים מהאיחור שהיה, כאמור, בעניין בטחון הצפון) בקבלת ההחלטה בהשגה שהגיש המערער הינו משמעותי ביותר וגורר את קבלת ההשגה.
תשומת לבכם, בין היתר, להתייחסותה של השופטת וינשטיין (בפס' 104 ואילך) לטענת המשיבה ביחס להוראות סעיף 6(ב) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958 ולחזקת הסירוב הקבועה בו,* לפיה יש לראות את תוצאת אי-מתן החלטה בהשגה במועד הקבוע בחוק כדחיית ההשגה ולא כקבלתה על הסף.
* סעיף זה קובע, כי "לא השיב עובד הציבור או לא הודיע תוך שלושת החדשים כאמור בסעיף 2(א) או (ג), רואים בכך, לענין כל דין, החלטה לסרב לבקשה, ללא מתן נימוקים".
השופטת דחתה את את הטענה האמורה, תוך שהיא מציינת, כי "מוטב היה אלמלא היתה המשיבה משליכה יהבה על חוק זה".
החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה
פורסמו 9 החלטות חדשות של ועדות-הערר:
-
ההחלטה בעניין טאהא סודקי – קייטרינג רסטל (קישור להחלטה);
-
ההחלטה בעניין אבו עוקסא ובניו – מעיליה בע" (קישור להחלטה);
-
ההחלטה בעניין יורם ברק – שמאות מקרקעין בע"מ (קישור להחלטה);
-
ההחלטה בעניין זמרת הארץ השבחה ושיווק נדל"ן בע"מ (קישור להחלטה);
-
ההחלטה בעניין הגר רם תשתיות בע"מ (קישור להחלטה);
-
ההחלטה בעניין דורון סער אחזקות בע"מ (קישור להחלטה);
-
ההחלטה בעניין עבד אלעאל הנדסה בע"מ (קישור להחלטה);
-
ההחלטה בעניין טי ג'את סיסטמס 2006 בע"מ (קישור להחלטה);
-
ההחלטה בעניין פרינטופ סחר בע"מ (קישור להחלטה).