05/07/2022: ביטוח לאומי חברות משפחתיות – סוף פסוק | מענק אומיקרון | דיווח ומקדמות בגין רווחים בשוק ההון | הרחבת דרישות הדיווח לחברות רב-לאומיות | תקבול בגין התחייבות לאי-תחרות | שווי שימוש | נקודות זיכוי לעולה חדש ועוד

אתמול, 4.7.2022, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה שהוגשה על-ידי משרדנו לביטול פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין נחושתן ואח'.

למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.

מענק אומיקרון

חוק מענק סיוע בשל נגיף האומיקרון

אתמול, 4.7.2022, פורסם ברשומות חוק מענק סיוע לעסקים בשל ההשפעה הכלכלית של התפשטות זן אומיקרון של נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התשפ"ב-2022 ("החוק") (קישור לחוק).

בגדרו של החוק נקבע מענק סיוע כולל לעסקים בעד השתתפות בנזק הכלכלי שנגרם להם כתוצאה מהתפשטות זן האומיקרון.
המודל המוצע בחוק מבוסס בעיקרו על המודל של המענק שניתן בעד השתתפות בהוצאות קבועות בחוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף קורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 ("חוק תוכנית הסיוע"), בשינויים מסוימים, לרבות הגדלת מקדמי נוסחת מענק הסיוע המביאה לכך שתינתן תוספת, בסכום החורג מעבר להוצאותיו הקבועות של העסק, עד תקרה של 15,000 שקלים חדשים.* 

* ראו, לעניין זה, הגדרת המונחים "מקדם סיוע" ו"מקדם מענק סיוע" בסעיף 1 לחוק.

זאת, בשונה ממענק ההוצאות הקבועות שנקבע בחוק תוכנית הסיוע, שמטרתו הייתה לסייע בכיסוי הוצאות קבועות בלבד.
עם זאת, לנוכח העובדה כי מדובר בהתפשטות תחלואה ממוקדת לאחַר תקופה ממושכת שבהּ עיקר המשק חזר לפעילות כלכלית סדירה ואף צמח, מענק הסיוע מוּקד לעוסקים בעלי כושר שרידות נמוך מלכתחילה, שההשפעה הכלכלית של זן האומיקרון מטבעה קשה יותר בעבורם. נוסף על כך, לא נכללו בחוק עוסק שזכאי למענק הסיוע, עוסקים שמזוהים או נשענים על המדינה בדרך זו או אחרת וכן גופים שלפי התנאים שנקבעו עולה כי מצבם הפיננסי טוב דיו.*

* ראו, לעניין זה, הגדרת המונחים "מוסד ציבורי זכאי" ו"עוסק" בסעיף 1 לחוק.

יצוין, כי לצורך מניעת ניצול לרעה של מתן מענק הסיוע נקבע,* כי המנהל** יהיה רשאי להטיל קנס בשיעור 25% מהגירעון שנוצר לעוסק בגין פערים שנמצאו בין סכום מענק הסיוע הנתבע לבין סכום מענק הסיוע שנקבעה לגביו הזכאות, והכול אם נמצא כי העוסק התרשל בעריכת התביעה.

* ראו סעיף 13 לחוק.

** "מנהל" מוגדר בסעיף 1 לחוק כמנהל רשות המסים בישראל או מי שהוא הסמיכוֹ לעניין חוק זה.

הגשת הבקשה למענק

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי הבוקר פורסמה הודעת רשות המסים (קישור להודעה) לפיה נפתחה באתר של הרשות האפשרות להגיש בקשות לקבלת מענק סיוע לעסקים אשר נפגעו בשל התפשטות זן האומיקרון.

במסגרת זו יוכלו להגיש בקשה לקבלת מענק עסקים קטנים ובינוניים לרבות מלכ"רים בעלי מחזור שנתי של 18 אלף ₪ ועד 80 מיליון ₪ בשנה, שחלה ירידה של לפחות 25% במחזור הפעילות שלהם בחודשים ינואר-פברואר 2022, ביחס לתקופות הבסיס כהגדרתן בחוק. 
לצורך עמידה בתנאי הזכאות וחישוב המענק, על העסקים להגיש את כל הדוחות התקופתיים למע"מ, והדוחות השנתיים למס הכנסה, הנדרשים לצורך חישוב המענק.
הגשת הבקשות למענק תבוצע באמצעות טופס מקוון באתר רשות המסים, כאשר עוסק יחיד שמחזור עסקו בשנת הבסיס היה עד 300 אלף ש"ח יגיש בעצמו את הבקשה באזור האישי שלו, וזמן הטיפול בבקשות עוסקים אלו לא ייארך יותר משבוע אחד.
יתר בעלי העסקים יכולים להגיש את הבקשה בעצמם או על ידי מייצג מטעמם. במקרה זה, אם הבקשה הוגשה בהתאם להנחיות, זמן הטיפול בבקשות עוסקים אלו הוא עד 100 ימים. כמו-כן, במקרה זה, אם התביעה הוגשה במועד, אך נדרשו הבהרות ו/או השלמות לגביה, תועבר לעוסק מקדמה של עד 60% מהסכום לו זכאי בהתאם לשיקול דעת המנהל, עד להשלמת הטיפול בבקשה.
עם השלמת הטיפול תשולם יתרת המענק לחשבון הבנק המצוין בטופס, לאחַר שנוכתה ממנה המקדמה ששולמה. העוסקים, יקבלו מידע על כל פעולה שתתבצע במהלך הטיפול בבקשה באמצעות הודעת טקסט ודואר אלקטרוני. 

את הבקשה למענק ניתן להגיש הָחל מהיום (5.7.2022) ועד ליום 10.10.2022.

להגשת הבקשות ולפרטים נוספים אודות מסלולי המענק ותנאי הזכאות, אנא לחצו כאן.

הרחבת דרישות הדיווח לחברות רב-לאומיות

היום (5.7.2022) פורסם ברשומות החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 261), התשפ״ב-2022 ("תיקון 261") (קישור לתיקון 261).

בגדרו של תיקון 261, הורחבו דרישות התיעוד והדיווח במחירי העברה וכן נוסף סעיף 85ג לפקודת מס הכנסה (שכותרתו "דיווח ישות-אם בקבוצה רב־לאומית") הקובע חובת דיווח לחברת אם בקבוצה רב–לאומית שהיא תושבת ישראל.

נקודות זיכוי לעולה חדש

כידוע, סעיף 35 לפקודת מס הכנסה קובע, כי בחישוב המס של עולה יובאו בחשבון 4.5 נקודות זיכוי בשנה וחצי הראשונה מעלייתו לישראל, שתי נקודות זיכוי בשנה שלאחר מכן ונקודת זיכוי אחת בשנה שלאחר מכן.
עוד נקבע בסעיף, כי הזיכוי יינתן לשנת מס שכולהּ או חלקהּ נמצאת בתקופת חודשי הזכאות, לפי מספר החודשים שהעולה היה בישראל באותה שנה, ובפעם הראשונה שנעשה לעולה; ואם העולה ביקש זאת, לא תובא במניין חודשי הזכאות תקופת היעדרות רצופה מהארץ שאינה פחותה משישה חודשים ואינה עולה על שלוש שנים. 

בעניין זה, נבקש לעדכנכם, כי לצד תיקון 261, פורסם היום (5.7.2022) ברשומות גם חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 262), התשפ״ב-2022 ("תיקון 262") (קישור לתיקון 262).

בגדרו של תיקון 262, הוארכה תקופת הזכאות לנקודות זיכוי בשנה ונקבע, כי בשנה הראשונה מעלייתו לישראל יהיה עולה זכאי לנקודת זיכוי אחת נוספת.
זאת, רטרואקטיבית מיום 1.1.2022 ("יום התחילה") לגבי הכנסה שהופקה או נצמחה למי שנעשה עולה לראשונה ביום התחילה ואילך.

דיווח חצי-שנתי ותשלום מקדמות בגין רווחים בשוק ההון

חודש יולי הגיע ועִמו גם מועד הגשת הדיווח החצי-שנתי לרשויות המס ותשלום המקדמות בגין רווחים בשוק ההון.

החובה להגיש דיווח חצי-שנתי ולשלם מקדמות מוטלת על משקיעים שצברו רווחים ממכירת ניירות-ערך נסחרים וקרנות נאמנות בחודשים ינואר–יוני 2022 ואשר הבנקים/ברוקרים שבאמצעותם הם ביצעו את המכירות לא ניכו מס במקור מאותם רווחים.

להרחבה בעניין זה, לחצו כאן.

תקבול בגין התחייבות לאי-תחרות

ביום 29.6.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אלי כהנא אחזקות בע"מ.

להלן תמצית העוּבדות כפי שהובאה בפתח פסק-הדין:
המערער 3, מר אליה כהנא ("המערער"), הוא הבעלים היחיד של חברה משפחתית המחזיקה במלוא הון המניות של המערערת 2, חברת אחים אייזברג בע"מ ("החברה"), אשר הוקמה בשנת 1952.
המערער עבד בחברה משנת 1976 והוא הדמות הדומיננטית והמרכזית בה במשך 40 השנים האחרונות.
בין החברה לבין חברת פיליפס (Philips Electron Optics B.V), שנמנית על קבוצת FEI (FEI Microscopy Solutions) האמריקאית, נחתם ביום 1.1.998 הסכם סוכנוּת שהתחדש אוטומטית לתקופות עוקבות ("הסכם הסוכנות") ובגדרו התחייבה החברה לפעול כמתווכת עצמאית מול לקוחות בישראל למכירת מוצרים וחלקי חילוף של פיליפס בתחום מיקרוסקופים אלקטרונים ("פעילות מ"א), בתמורה לקבלת עמלה. עוד נקבע בהסכם הסוכנות, כי החברה תספק גם שירותי תמיכה למוצרים שנמכרו ולצורך כך התחייבה להחזיק צוות טכנאים מיומן.
בהסכם הסוכנות נקבע, כי במקרה של ביטול ההסכם, פיליפס תרכוש את מלאי חלקי החילוף שבידי החברה ותערוך הסדרים לגבי התחייבויות פתוחות למתן שירות ותחזוקה של המוצרים שנמכרו. עוד נקבע, כי עם מילוי כל התחייבויות החברה לפי ההסכם, היא תפוצֶה בסכום המיַיצג 3% מהערך נטו מכל ההזמנות שיתקבלו ויאושרו על-ידי פיליפס למוצרים שיסופקו בישראל במהלך 6 חודשים ממועד ביטול ההסכם. כמו-כן, החברה תקבל סכום המיַיצג 2% מהממוצע השנתי של ערך מכירות נטו שנצבר במהלך 3 השנים שקָדמו לתאריך ביטול ההסכם.
כחלק ממגמה כללית של FEI להעביר את פעילותה למתכונת של ניהול ישיר באמצעות הקמת סניפים במדינות היעד, חֵלף פעילות באמצעות סוכנים עצמאיים, נחתמו ביום 4.11.2014 שני הסכמים: האחד, הסכם לרכישת נכסי ופעילות החברה על-ידי FEI; והשני, הסכם אי-תחרות בין המערער לבין FEI ("הסכם רכישת הפעילות" ו"הסכם אי-התחרות", בהתאמה).
במסגרת הסכם רכישת הפעילות מכרה החברה את "הנכסים הנרכשים" ואת "ההתחייבות הניטלות", כהגדרתם בהסכם, כאשר "העסק" הוגדר במבוא להסכם כ"הפצה ושירותים במוצרים בתחום המיקרוסקופיה, אופטיקה ואלקטרואופטיקה". בצד זאת, הוגדרו בהסכם "נכסים מוחרגים" ו"התחייבויות מוחרגות" שלא יועברו לרוכשת ויִוותרו במוכרת, ובכלל זה פעילות, עסקים ורכוש שאינם בתחום פעילות מ"א.
עוד נקבע בהסכם רכישת הפעילות, כי בכפוף למילוי הוראות ההסכם, תשלם הרוכשת למוכרת בתמורה לרכישת "הנכסים הנרכשים" סך של 3.3 מיליון דולר במהלך השנים 2014–2015.
בנוסף, נקבעה בהסכם רכישת הפעילות תניית אי-תחרות המחייבת את המוכרת שלא להתחרות ברוכשת בתחום מ"א, במהלך התקופה שנקבעה לאי-תחרות (כהגדרתה בהסכם אי-התחרות), בין בעצמה ובין מטעם כל אדם אחר, ובכלל זה להימנע מלשַווק ומלהפיץ מוצרים וציוד המתחרים באלה של הרוכשת, וכן להימנע מלפְנות ללקוחות ולספקים או מלעסוק במכירה ובמתן שירותים בתחום פעילות מ"א ("תניית אי-התחרות").
במבוא להסכם רכישת הפעילות נקבע, כי המערער יחתום, בשמו ובשם החברה המשפחתית, על ערבות אישית לצורך הבטחת קיום התחייבויותיה של המוכרת על-פי ההסכם, לרבות לעניין התחייבותה לאי-תחרות, וזאת בהתאם לנוסח כתב הערבות שצורף כנספח ב' להסכם.
במסגרת הסכם אי-התחרות שנחתם בין המערער ובין הרוכשת, התחייב המערער, למשך תקופה בת 3 שנים מיום חתימת ההסכם ("תקופת אי-התחרות"), שלא לפְנות ללקוחות או לעסוק או למכור מוצרים וציוד בתחום פעילות מ"א, או ליתר דיוק, בתחום העושה שימוש ב"מאיץ אלקטרונים ואלומת יונים ממוקדת", וזאת בין בעצמו ובין באמצעות אחר, כל עוד לא קיבל הסכמה מוקדמת לכך בכתב של הרוכשת.
עוד נקבע, כי בכפוף להתקיימות תנאי הסכם אי-התחרות, תנאי הסכם רכישת הפעילות והערבות האישית, תשלם הרוכשת למערער סך של 2.2 מיליון דולר במהלך השנים 2014–2015.
המערער דיווח למשיב (פקיד-שומה תל-אביב 3) על תקבול בסך של 2.2 מיליון דולר (כ-8.3 מיליון ש"ח) בשנים 2014–2015 כרווח הון החייב במס לפי סעיף 91(ב) לפקודת מס הכנסה וקיזז כנגד הרווח האמור, במסגרת הדו"ח השנתי לשנת 2015, הפסד הון בסך של 170,000 ש"ח בגין הלוואה שהעניק לבן אחיו.
ואילו החברה דיווחה על תקבול בסך של 3.3 מיליון דולר (כ-12.5 מיליון ש"ח) בשנים 2014–2015 כחייב בשיעור מס חברות.
לטענת המערערים, המערער היה הדמות הדומיננטית ובעל המומחיות בפעילות מ"א בחברה ועל רקע זה ביקשה הרוכשת למְנוע ממנו להתחרות בה בעקבות רכישת הפעילות מהחברה. לטענתם, הרוכשת הצליחה לנטרל את המערער ולקַבע את השוק בתקופת אי-התחרות, כך שבסיומה נגדעה יכולתו של המערער להפיק הכנסות מתחום מ"א, ולכל הפחות, נגדע "הענף העיקרי לבלתי צמוח שוב". בנוסף, המערערים ביקשו להתיר קיזוז הפסד הון בגין אי-החזר הלוואה שנתן המערער לאחיינו.
המשיב דחה את דיווחי המערער וקבע, כי יש לסַווג את העִסקה באופן שונה. לשיטת המשיב, יש לראות במלוא התקבול, בסך של 5.5 מיליון דולר ששולם על-ידי הרוכשת, כחייב במס חברות בידי החברה בגין מכירת פעילותה ונכסיה בתחום פעילות מ"א, ובנוסף לכך לחיֵיב את המערער במס (באמצעות החברה המשפחתית) על תקבול בסך של 2.2 מיליון דולר כמשיכת דיבידנד מהחברה לפי סעיף 2(4) לפקודה או כהכנסת משכורת לפי סעיף 2(2) לפקודה. 
לחילופין, טען המשיב, כי יש לראות בפיצול התמורה בין החברה ובין המערער כפעולה מלאכותית שעיקר מטרתה הפחתת מס בלתי-נאותה לפי סעיף 86 לפקודה ולכן יש לסַווגה מחדש.
לחילופי חילופין, טען המשיב, כי יש לראות בתקבול ששולם למערער (2.2 מיליון דולר) כהכנסה פירותית בידו המהווה תחליף שכר (סעיף 2(2) לפקודה) או הכנסה ממשלח יד (סעיף 2(1) לפקודה) או הכנסה ממקור פירותי אחר (סעיף 2(10) לפקודה).
מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, נדרשה השופטת סרוסי לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ברנע (ע"א 5083/13), שם נקבע, כי על-מנת לעמוד על טיבם המיסויי האמיתי של תשלומי אי-תחרות, יש לבחון אותם באופן דו-שלבי: בשלב ראשון, יש לבחון האם התשלומים שולמו במסגרת תניית אי-תחרות אותנטית, ולא ככסות לתשלומים אחרים כחלק מניסיון של הנישום להפחית את נטל המס המוטל עליו. ככל שהמסקנה תהא כי לא מדובר בתניית אי-תחרות אמיתית, ימוסו התשלומים בהתאם לטיבם המיסויי האמיתי. לעומת זאת, אם עלה בידי הנישום להוכיח כי מדובר בתניית אי-תחרות אמיתית, יש להמשיך לשלב השני ולבחון במסגרתו, האם הוכח שמדובר בתשלום בעל אופי הוני. בתוך כך, נקבע בעניין ברנע, כי כאשר מדובר בתשלום הניתן לעובד על-ידי מעבידו, קיימת חזקה "חזקה", הניתנת לסתירה, לפיה תשלום זה הוא הכנסה פירותית המהווה הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, כאשר הנטל על העובד לסתור חזקה "חזקה" זו.
השופטת הוסיפה וציינה, תוך שהיא מַפנה לעניין גנגינה (ע"א 8294/14), כי הגם שבענייננו התשלום בגין אי-תחרות לא שולם למערער על-ידי מעבידתו (החברה המוֹכרת) אלא על-ידי הרוכשת שבינה ובינו לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד וממילא במובן זה אין תחולה לחזקה "החזקה" שנקבעה בעניין ברנע, שלב ההתחקות אחַר מידת האותנטיות של תניית אי-התחרות עדיין רלבנטי גם בנסיבות בהן אין מדובר ביחסי עובד-מעביד.

השופטת סרוסי הִמשיכה ונדרשה לשאלה האם התשלום ששולם למערער במסגרת הסכם אי-התחרות מהווה תשלום בגין תניית אי-תחרות אמיתית או שמא מדובר בפיצול מלאכותי של התמורה שהייתה מיועדת לחברה בגין מכירת פעילותה העסקית, בין שני ההסכמים, כשהמטרה היא לחסוך את המס על הדיבידנד שהיה מושך המערער מהחברה.*

* שהרי, וכפי שציינה השופטת, אם התמורה בסך של 5.5 מיליון דולר הייתה משולמת לחברה, היא הייתה נדרשת לשלם מס חברות על מלוא הסכום ובנוסף לכך היה על המערער לשלם מס על דיבידנד בגין סכום של 2.2 מיליון דולר בגין משיכת הסכום מהחברה לכיסו הפרטי, כך שהתוצאה הסופית הייתה חיוב סך של 2.2 מיליון דולר בשיעור מס שולי. לעומת זאת, פיצול הסכומים, כך שהחברה מדַווחת על סך של 3.3 מיליון דולר כחייב במס חברות ואילו המערער מדַווח על סך של 2.2 מיליון דולר כתקבול הוני בגין אי-תחרות מביא למיסוי הסכום של 2.2 מיליון דולר בשיעור מס מופחת החָל על רווח הון.

השופטת בָּחנה את חומר הראיות שהוצג בפניה וקבעה, כי סימן שאלה גדול מרחף מעל מידת האותנטיות של תניית אי-התחרות בה חויב המערער (וזאת, מבלי להטיל חלילה ספק ביושרו של המערער או ביכולותיו המקצועיות המוכחות בתחום מ"א), ועל-כן אין היא רואה מקום להתערב בשומת המשיב המייחסת לחברה את מלוא התמורה ששולמה על-ידי הרוכשת.
את קביעתה זו ביססה השופטת על מספר אינדיקציות ובכלל זאת העובדה שלא נעשה כל ניסיון מטעם המערערים להעריך באופן אמיתי את שוויו הכלכלי של כל אחד מרכיבי התמורה המפוצלת, דהיינו להעריך מראש את שווי הפעילות בחברה (במסגרת הסכם רכישת הפעילות) ואת שוויָה של התחייבות המערער לאי-תחרות (במסגרת הסכם אי-התחרות); העובדה שהתשלום למערער פוצל מתוך התמורה שהייתה אמורה להשתלם לחברה; הסכום ששולם למערער לא חוּשב לפי שווי הכלכלי האמיתי של רכיב אי-התחרות אלא כנגזרת שרירותית מסכום התמורה הכולל ששילמה הרוכשת, וממילא לא ניתן לומר כי היה זה האינטרס של הרוכשת בפיצול התמורה; הסכם רכישת הפעילות בין החברה לבין הרוכשת כבר כָּלל בחוּבּו תניית אי-תחרות המכוּונת כלפי החברה, כך שספק אם היה צורך בחיובו של המערער בתניית אי-תחרות נפרדת. 
עוד ציינה השופטת, כי קביעתה זו, דהיינו שמבּחינה מהותית הסכום ששולם למערער היווה חלק מהתמורה הכוללת ששולמה לחברה בגין רכישת פעילותה העסקית ונכסיה, מובילה גם למסקנה כי פיצול התמורה בין המערער לבין החברה נעדר טעם מסחרי יסודי ולכן הוא "מלאכותי" בהתאם לטענתו החלופית של המשיב (סעיף 86 לפקודה).

השופטת סרוסי הוסיפה וקבעה, כי גם אם הייתה מניחה לטובת המערערים כי אכן מדובר בתניית אי-תחרות אותנטית, הרי שבחינת מהותם של תקבולי אי-התחרות בידי המערער מובילה למסקנה כי יש לסַווגם בכל מקרה כהכנסה פירותית החייבת במס שולי ולא כתקבול הוני. שכּן, הראיות מצביעות על כך שלא נגדע העץ מניב ההכנסות ואף לגבי הענף שהצמיח את ההכנסות בתחום מ"א לא מדובר בגדיעתו לבלתי צמוח שוב – המערער המשיך להיות מעורב ומעורה בשוק מ"א גם לאחַר שנת 2014 וידיעותיו וקשריו בתחום זה לא נמוגו ואף לא קהו בתקופה של 3 שנים.

עוד ציינה השופטת (ראו פס' 65 לפסק-הדין), כי בנסיבות המקרה קיימת תשתית ראייתית לשיבוץ התשלום ששולם למערער, למִצער את חלקו, תחת האכסניה של "משלח יד" לפי סעיף 2(1) לפקודה.
עם זאת, היות שלא הובאו ראיות לכימות הסכום ומאחַר שממילא לא תהיה לכך נפקות לעניין תוצאת המס על-פי השומה, הדברים נאמרים אגב אורחא ורק ולמען שלמות התמונה.

באשר להפסד ההון בסך 170,000 ש"ח בגין הלוואה שהעניק לאחיינו בשנת 2011, אותו ביקש המערער לקזז, קבעה השופטת סרוסי, כי לאור הוראות סעיף 92 לפקודת מס הכנסה לא ניתן לקזז הפסד הון כנגד הכנסות המערער שמקורן בסעיף 2(4) לפקודה ואף לא כנגד הכנסות שמקורן בסעיפים 2(1) או 2(2); וכי בכל מקרה לא הוכח שמדובר בחוב אבוד שכשלו סיכויי גבייתו ולא הובאו העדים הרלוונטיים להוכחת טיבו של ההפסד, כך שדין הטענה על קיזוז הפסד הון להידחות. 

לבסוף ובשולי הדברים, ציינה השופטת סרוסי, כי גם אם היה מקום לראות בתשלום למערער כתקבול הוני, היה מקום לקבוע את "יום הרכישה" של הזכות שמכר לפי מועד תחילת עבודתו בחברה (1976), ומשכך, ובהינתן אופן חישוב שיעור מס רווחי הון בנסיבות בהן "יום הרכישה" קָדם ל"מועד הקובע", המחלוקת בין הצדדים בעניין הֶפרש המס השנוי במחלוקת הייתה מצומצמת מכפי שסברו בתחילה.

שומות לפי מיטב השפיטה, פסילת ספרים וקנס גירעון

ביום 27.6.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין זבדצקי.

עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים שהדיון בהם אוחד, ביחס לשומות שהוציא המשיב (פקיד-שומה ירושלים 3) לבני-הזוג זלמן זבדצקי ("המערער 1") ויהודית זבדצקי ("המערערת 2") (ביחד: "המערערים") ולחברת אפ-גרדאבל בע"מ (המערערת 3) ("החברה-המערערת") שהיא חברה פרטית העוסקת בשיווק, מכירה ותיקון של מחשבים וכן של ציוד היקפי למחשבים.

בעקבות חשדות שעלות כנגד החברה-המערערת בנוגע לאספקת רהיוט משרדי לחברת אינטל, נפתחה נגד החברה-המערערת חקירה על-ידי המשיב בנוגע להפרת הוראות פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ ובעקבותיה הוצאו למערערים שומות וכן הוגש נגד המערער 1 והחברה-המערערת (ועובד נוסף של החברה) כתב אישום במסגרת ת"פ 22648-07-16 המתנהל בבית-משפט השלום בירושלים ("התיק הפלילי").
במסגרת השומה שהוּצאה לחברה-המערערת, שלל המשיב ניכוי בגין 6 חשבוניות שהונפקו לחברה על-ידי חברת "עולם המחשב" בניהולו של מר חאלד מוגרבי ("חאלד") בסך כולל של 493,000 ש"ח, בטענה כי החברה-המערערת לא התקשרה עם חאלד בנוגע לחשבוניות שנתקבלו לכאורה מחברתו. בנוסף, קבע המשיב, כי יש לראות את פנקסי החברה-המערערת כבלתי-קבילים לשנות-המס 2010 ו-2011, וזאת בהתאם להוראות סעיף 130(יא)(1) לפקודת מס הכנסה.
במסגרת השומה שהוּצאה למערערים, קבע המשיב, כי יתרת החובה בסך 721,248 ש"ח שנרשמה בספרי החברה-המערערת לחובתו של חאלד וחברתו מהווה הכנסה של המערערים ממשכורת בשנת 2011, או לחלופין הכנסה מדיבידנד. בנוסף, קבע המשיב, כי סך של 10,000 ש"ח הנוגעים להמחאה שניתנה לבנם של המערערים ואשר נרשמה בספרי החברה-המערערת כתשלום  לספק בשם "ספאד", הינו פיקטיבי ויש לראותו כהכנסה של המערערים. עוד קבע המשיב, כי יתרת החוב של המערער 1 בדוחותיה הכספיים של החברה-המערערת ליום 31.12.2013 בסך 104,224 ש"ח מהווה הכנסה מדיבידנד בידי המערערים בשנת 2013.
בנוסף לאמור, חִייב המשיב את המערערים בקנס גירעון בגין התרשלותם בדיווח על הכנסותיהם לשנות-המס 2011–2013, בהתאם לסעיף 191 לפקודה.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט א' דורות, קיבל את הערעורים ברובם (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, התייחס השופט דורות לטענת המערערים לפיה המשיב עשה דין לעצמו וסירב להעביר להם את חומרי החקירה עליהם התבסס במסגרת קביעותיו בשומות מושא הערעור, ומנגד לטענת המשיב כי החומרים שימשו אותו לצורך התיק הפלילי.
השופט הבהיר, כי המערערים אכן נפגעו מכך שהמשיב בחר שלא לחשוף בפניהם את כלל החומרים ששימשו אותו כבסיס לקביעת השומות; וכי העובדה שהמשיב החליט בסופו של דבר (עם תום החקירה הפלילית) להגיש כתב אישום כנגד המערער 1 ועובד החברה-המערערת אינה מעלה או מורידה מהחובה המוטל על המשיב לחשוף בפני הנישום את החומרים ששימשו אותו כבסיס לשומה ולאפשר לו לעיין בחומרים המשַמשים בסיס לשומה נגדו, לפחות ממועד סיום החקירה הפלילית והגשת כתב האישום.
עם זאת, השופט דורות קבע – תוך שהוא מַפנה לדברי השופט ד' מינץ בעניין שווארמה א.ש. בע"מ (ע"א 5072/19) – כי למרות הפגיעה המסוימת במערערים בדיוני ההשגה, אין בפעולותיו של המשיב כשלעצמן כדי לפסול את השומה.

באשר לפסילת ספרי החברה-המערערת, קבע השופט דורות, כי עיון בנימוקי הערעור מטעם המערערים מעלה כי הם לא התייחסו כלל לעניין פסילת הספרים על-ידי המשיב; ויתרה מכך, גם בחקירת המצהירה מטעם המשיב לא מצאו המערערים לחקור אותה בסוגיה זו.
אומנם, המערערים מצאו לטעון, כבדרך אגב, במסגרת סיכומיהם כי לא היה מקום לפסילת הספרים, אך אין בטענה סתמית זו בכדי להביא לביטול קביעתו של המשיב.
למעלה מן הצורך, קבע השופט דורות, כי גם לגופו של עניין יש לקבל את עמדת המשיב בנוגע לפסילת הספרים. שכּן, הצטברות הליקויים שהוצגו בניהול ספרי החברה-המערערת מביאה למסקנה הברורה כי המערערים התנהלו באופן בלתי-תקין ובהיקף שמצדיק את פסילת הספרים.

השופט דורות המשיך ונדרש לשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה ונטל השכנוע במקרה זה, וקבע, כי מדובר במחלוקת פנקסית ועל-כן לאור פסילת ספרי החברה-המערערת אין די באמירות כלליות ובעדויות בעל-פה של המערערים בכדי להרים את הנטל המוטל עליהם, אלא נדרש מהם להציג ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענותיהם ואין בניסיונות המערערים להיבנות מכך שבית-המשפט יאמין להצהרותיהם ועדויותיהם ועליהם היה לתמוך טענותיהן בראיות של ממש.

לגופו של עניין, קיבל השופט דורות את עמדתם של המערערים ביחס לכל הסוגיות שבמחלוקת למעט בעניין ההמחאה בסך 10,000 ש"ח (תשומת לבכם, בין היתר, לניתוחו של השופט בפס' 76–85 ובכלל זאת לעניין חוזר מס הכנסה מס' 2/2012 בנושא אסמכתאות‏ להתרת‏ הוצאות‏ ו/או ‏דרישת‏ עלויות" (קישור לחוזר)).
השופט דורות הוסיף וקבע, כי בדין חִייב המשיב את המערערים בקנס גירעון, שכּן התנהלותם אכן עלתה כדי רשלנות. עם זאת, נקבע, כי לאור קבלת הערעורים ביחס למרבית הסוגיות, יהיה על המשיב לחשב מחדש את סכום הקנס בהתאם לרכיבים שהערעור בגינם נדחה.

שווי שימוש