אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

מסלול ירוק לביטול קנסות בגין דיווחים חודשיים שהוגשו באיחור

פורסמה הודעתו של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, בנושא "בקשה לביטול קנסות, ריבית והפרשי הצמדה בגין דיווחים חודשיים שהוגשו באיחור על ידי המייצג בתקופת הדיווח נובמבר דצמבר 2021 עקב תחלואת הקורונה".
בגדרהּ של ההודעה צוין, כי בְּשל התפרצות נגיף הקורונה הוחלט על "מסלול ירוק" של ביטול קנסות, ריבית והפרשי הצמדה, בגין דוחות תקופתיים שהוגשו באיחור בכלל מערכי המס, לנישומים/עוסקים המיוצגים על-ידי מיַיצג, שנאלץ לצמצם במידה רבה את עבודת משרדו, בְּשל תחלואה ו/או בידוד שדוּוחו למשרד הבריאות.

למַעבר להודעה, לחצו כאן.

חוזר בנושא האמנה המולטילטרלית (MLI)

כידוע, ביום 7.6.2017 חתמה מדינת ישראל על האמנה המוטילטרלית ליישום אמצעים הנוגעים לאמנות מס למניעת שחיקת בסיס והסטת רווחים* ("האמנה המוטילטרלית") וזו אושררה על-ידי הכנסת ביום 16.7.201 והופקדה ביום 13.9.2018.**

* Multilateral Convention to Implement Tax Treaty Related Measures to Prevent Base Erosion and Profit Shifting.

להורדת האמנה המוטילטרלית, לחצו כאן**.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם כי רשות המסים פרסמה חוזר מקצועי בנושא האמנה המוטילטרלית.
למַעבר לחוזר, לחצו כאן.

השלכות הפריסה של רווח הון לעניין מס נוסף

למהותו של המס הנוסף

כידוע, במסגרת החוק לצמצום הגירעון ולשינוי נטל המס (תיקוני חקיקה), התשע"ב-2012 נוספה, בין היתר, לפקודה הוראת סעיף 121ב, שעניינה בהטלת "מס נוסף".
על-פי הוראה זו (שתחולתה נקבעה לגבי הכנסה שהופקה ביום 1.1.2013 ואילך), יחיד אשר הכנסתו החייבת* בשנת-המס עלתה על 800,000 ש"ח (נכון לשנת-המס 2013) יחויב במס נוסף בשיעור 2% ("מס נוסף") על חֵלֶק ההכנסה החייבת העולה על הסכום האמור. זאת, על אף האמור בכל חיקוק.**

* לעניין זה, המונח "הכנסה חייבת" מוגדר בסעיף 121ב(ה) לפקודת מס הכנסה כדלקמן: "הכנסה חייבת כהגדרתה בסעיף 1 וכמשמעותה בסעיף 89, למעט סכום אינפלציוני כהגדרתו בסעיף 88 וסכום אינפלציוני כהגדרתו בסעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין, ולרבות שבח כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין, ואולם לגבי מכירת זכות במקרקעין בדירת מגורים כהגדרתה בחוק האמור – רק אם שווי מכירתה עולה על 4,911,175 שקלים חדשים [נכון ליום 16.1.2022] והמכירה אינה פטורה ממס לפי כל דין; הסכום האמור יתואם בהתאם להוראות סעיף 9(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין, ולעניין זה יהיה המדד הבסיסי כאמור באותו סעיף המדד שפורסם ביום ד' בשבט התשע"ג (15 בינואר 2013)."

** סעיף 121ב(ג) לפקודת מס הכנסה.

במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2017 ו-2018,* הוגדל שיעור המס הנוסף מ-2% ל-3% ובמקביל הוקטן סכום התקרה שמעליה קיימת חבות במס כאמור ל-640,000 ש"ח (663,240 ש"ח נכון לשנת-המס 2022).

* ראו סעיף 87(5) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016, ס"ח 217, 272 (תיקון עקיף לפקודת מס הכנסה).

השלכות הפריסה של רווח הון ריאלי על החבות במס נוסף – כללי

כאמור, המס הנוסף מוטל, ככלל, גם על רווח הון ועל שבח מקרקעין ועל-כן שאלה מעניינת, שגרמה להתדיינויות רבות, הייתה מהו הדין במקרה בו המוֹכר ביקש לבצע פריסה של רווח ההון הריאלי* בהתאם להוראות סעיף 91(ה) לפקודת מס הכנסה.**

* כאמור, ניתן גם לבצע פריסה של שבח ריאלי. הדיון, מכל מקום, יתייחס לרווח הון.

** סעיף 91(ה) לפקודת מס הכנסה מאפשר למוֹכר לבקש לפרוֹס את רווח ההון הריאלי לאחוֹר, כך שהוא ייחשב כאילו נבע בחלקים שנתיים שווים המסתיימים בשנת-המס שבהּ נבע רווח ההון. מספר החלקים השנתיים כאמור הוא לכל היותר ארבעה, אלא אם כן "תקופת הבעלות בנכס" – המוגדרת כתקופה שתחילתה בתחילת שנת-המס לאחַר שנת-המס שבהּ הגיע הנכס לידי הנישום וסיומה בתום שנת-המס שבהּ יצא הנכס מידיו – קצרה מארבע שנים, שאז מספר החלקים השנתיים יהיה לפי שנות הבעלוּת בנכס.

לדעתנו, הנישום רשאי לבקש, כי הפּריסה לא תיעשה על-פני התקופה המכסימלית המותרת – שהיא כאמור הקצרה שבין ארבע שנות-מס לתקופת הבעלוּת בנכס – אלא רק על-פני חלקהּ בלבד. זאת, בתנאי שתקופת הפּריסה כאמור תיעשה באופן רצוף (דהיינו, הפּריסה לא "תדלג" על-פני שנת-מס) ותסתיים בשנת-המס שבהּ נבע רווח הון.

האם בעקבות פריסת המס, חבותו של המוֹכר במס נוסף תיקָבע לפי החלק היחסי מרֶווח ההון המיוחס לכל אחת משנות הפריסה, או שיש לחיֵיב את המוֹכר במס נוסף בגין מלוא רווח ההון שנוצר לו בשנת המכירה?

כפי שנראה להלן, שאלה זו נדוֹנה הן על-ידי בית-המשפט המחוזי בירושלים (ההחלטה ופסק-הדין בעניין גורביץ) והן על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (פסק-הדין בעניין שפונט).

ההחלטה בעניין גורביץ

במבזק מס' 1886 מיום 25.11.2020 דיווחנו על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין גורביץ.

עניינה של ההחלטה בבקשה שהוגשה על-ידי רשות המסים לעכב את בירור הליך של תובענה ייצוגית עד לאחַר הכרעה בהליך ערעור מס הכנסה שהגישו המשיבים לבית-המשפט באותו נושא (ולכך נתייחס בהמשך) שהועלה על ידיהם בתובענה הייצוגית – סירובה של רשות המסים להביא בחשבון פריסה של רווח הון/שבח ריאלי לעניין חישוב החבות במס יסף לפי סעיף 121ב לפקודת מס הכנסה.
הסעד האישי לוֹ עתרו המשיבים הינו בסך 149,034 ₪. סכום זה הינו תוספת המס בהתאם לשומה לפי מיטב השפיטה לשנת-המס 2013 שהוּצאה למשיבים ובה נקבע כי יש להחיל את סעיף 121ב לפקודה על מלוא רווח ההון שנצמח להם ללא התחשבות באפשרות פריסתו בהתאם לסעיף 91(ה)(1) לפקודה.
יצוין, כי בתיק הוגשה תחילה בקשה מוסכמת לאיחוד הדיון בתיק הערעור האישי עם הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. אולם לאחַר הגשת הבקשה, הגישה המבקשת הודעה ובקשה מטעמה בגדרהּ הודיעה כי לאחַר בחינה מחודשת של סוגיית איחוד התיקים ומכיוון שמדובר בהליכים שונים חזרה בה המבקשת מבקשתה המוסכמת לאיחוד ההליכים ובית-המשפט התבקש לעכב את בירור הליך התובענה הייצוגית עד לאחַר הכרעה בערעור המס האישי שהגישו המשיבים.
המשיבים התנגדו לבקשת העיכוב ועל-כן ההחלטה עוסקת במחלוקת זו.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את בקשת רשות המסים (קישור להחלטה).

לאחַר שסָקר את פסקי-הדין הרלבנטיים – ובכללם את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אריה גבע (בש"א 30602/07) ופסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין קירשבלום (ת"צ 58029-11-14) – קבע השופט דורות, כי במקרה דנא אין מדובר בבעלי דין אשר הגישו בקשה לאישור תובענה כייצוגית מבלי לפעול במסלול השומתי, שכּן המשיבים הגישו השגה ואף הגישו ערעור מס לבית-המשפט זה (הגם שזה הוגש "למען הזהירות"). עוד קבע השופט, כי הן בערעור המס והן בבקשה לאישור אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים והמחלוקת היא משפטית בלבד ועל-כן אין מקום לעכב את בירור בקשת האישור עד להכרעה בסוגיה המהותית במסגרת ערעור המס.

השופט דורות הוסיף וקבע, כי אין צורך לאחֵד את הדיון בערעור המס ובבקשת האישור. שכּן, שני ההליכים מתבררים בפניו כך שאין כל חשש לפסיקה סותרת, מה גם שההכרעה בערעור המס תחייב את הצדדים לבקשת האישור.

עוד קבע השופט, כי הגם שהסוגיה המהותית זהה בשני ההליכים, בפי המבקשת טענות נוספות הנוגעות לשאלה האם ראוי לאשר את התובענה כייצוגית, אך טענות אלו נזכרו בהודעה ובבקשה מטעם המבקשת באופן מקוצר ועל-כן על המבקשת להגיש כתב תשובה לבקשת האישור שבו תפורטנה הטענות האמורות.

פסק-הדין בעניין שפונט

במבזק מס' 1930 מיום 2.8.2021 דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין שפונט.

באותו מקרה, הגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר עוּבדות ופלוגתאות מוסכמות.
ואלו הן העוּבדות המוסכמות:
המערער, מר אלכסנדר שפונט, נמנה על מייסדי פריימסנס בע"מ (חברה פרטית תושבת ישראל) וחברת האם שלה Primesense Inc (חברה זרה תושבת ארה"ב).
ביום 21.11.2013 נחתם הסכם הבנות בין Primesense Inc ("החברה") בעלי המניות בחברה, וחברת Apple Inc ("אפל") לרכישת כל מניות החברה בדרך של מיזוג משולש הופכי, במסגרתו עתידה הייתה החברה להפוֹך לחברת בת של אפל ("ההסכם").
במסגרת ההסכם נקבעו התנאים השונים שעל הצדדים לעמוד בהם, טרם כניסת העִסקה לתוקף.
ביום 5.12.2013, לאחַר שהצדדים עמדו בתנאים השונים שנקבעו בהסכם, הושלמה העסקה ("מועד ה-Closing").
במסגרת ההסכם מכר המערער את מלוא מניותיו בחברה (125,860 מניות) תמורת 4,198,015 דולר ארה"ב.
בהתאם להסכם, 4,127,437 דולר שולמו למערער בדצמבר 2013, ותשלום יתרת התמורה ("התמורה העתידית") נדחה למרץ 2014.
בעת הדיווח על רווח ההון (ביום 9.12.2013), דיווח המערער על רווח הון בהתאם לשער החליפין של הדולר ביום 5.12.2013 (מועד ה-Closing) וביקש לדחות את מועד החיוב בגין התמורה העתידית מהמכירה למועד קבלת התמורה בפועל.
בדו"ח השנתי לשנת 2013 דיווח המערער על הכנסתו ממכירת המניות וחישב את רווח ההון שנצבר לו בהתאם לשער החליפין של הדולר ביום 5.12.2013 (מועד ה-Closing).
באותו דו"ח, ביצע המערער פריסת מס בהתאם להוראות סעיף 91(ה) לפקודה, במסגרתה פָּרס את רווח ההון שנצמח לו ממכירת המניות לשנות-המס 2010–2013.
במסגרת הפריסה, שילם המערער את המס הנוסף על חלקהּ היחסי של ההכנסה המיוחסת לו (בעקבות הפריסה) לשנת 2013* בלבד.

* השנה לא צוינה בפסק-הדין.

התשלום בפועל בגין מכירת המניות התבצע ביום 18.12.2013, כאשר שער החליפין באותו מועד היה נמוך מזה שנקבע במועד ה-Closing (ביום 5.12.2013).
במרץ 2014, עם קבלת התמורה העתידית, דיווח המערער על רווח ההון שנצבר לו מהתמורה העתידית.
בצו נשוא הערעור, חישב המשיב את התמורה בסך 4,127,437 דולר לפי שער חליפין ליום 21.11.2013 (3.569 ₪ לדולר).
ואילו הפלוגתאות הוגדרו כדלקמן:
האם בעקבות פריסת המס, חייב המערער במס נוסף בגין החלק היחסי מרֶווח ההון המיוחס לשנת 2013 בלבד (כטענת המערער), או שיש לחיֵיב את המערער במס נוסף בגין מלוא רווח ההון שנוצר לו באותה שנה (כטענת המשיב).
מהו המועד לקביעת שער החליפין, לצורך חישוב רווח ההון, האם במועד ה-Closing (ביום 5.12.2013) כטענת המערער, או במועד חתימת ההסכם (ביום 21.11.2013) כטענת המשיב.

בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור בשתי המחלוקות (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, התייחס השופט אלטוביה למחלוקת בנושא השלכות הפריסה של רווח ההון הריאלי על חבותו של המערער במס נוסף.
השופט בָּחן את ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 121ב לפקודת מס הכנסה וקבע, כי המס הנוסף על-פי אותו סעיף מהווה מס מיוחד, כעמדת המשיב, במובדל ממדרגת מס כטענת המערער; וכי הסעיף מהווה מעשה חקיקה המבקש ליצוֹר הֶסדר שלם וייחודי הקובע מס נוסף על כלל הרווחים שהתקבלו בשנת-המס למי שהכנסתו החייבת באותה שנה מכלל המקורות עלתה על הסף הקבוע בסעיף.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי המחוקק נתן דעתו לעניין קיומו של מנגנון פריסה בפקודה והורה במפורש בסעיף 121 ב(ד) לפקודה, כי לצורך חישוב ההכנסה החייבת לפי סעיף 121ב ההכנסות המנויות בסעיף 8(ג) לפקודה שכותרתו "חלוקת הכנסות ליותר משנה אחת" נותרות ברות פריסה. לדבריו, הותרת אפשרות הפריסה האמורה לפי סעיף 8(ג) לפקודה, קרי ייחוס ההכנסה לשנות-מס שלא בשנת-המס שבה חל המס הנוסף, בקשר עם הכנסות אלו, היא בעלת גוון סוציאלי, וכי גוון סוציאלי זה מחזק את עמדת המשיב הטוען כי המחוקק נתן דעתו לפריסה ובחר במכוון להחילה רק לגבי ההכנסות המנויות בסעיף 8(ג) לפקודה. דהיינו, מדובר בהסדר שלילי ולא בלקונה המצריכה למַלאהּ בפרשנות כעמדת המערער.
השופט אלטוביה ציטט באריכות מפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין שבטון (ע"א 8958/07) וקבע, כי הפְּסָק האמור מורה את שלושת אלה: (א) מקום שלשון הסעיף אינה משתמעת לשתי פנים, הפרשן אינו נדרש להתחקוֹת אחַר תכלית סמויה שאינה מצויה בלשון הסעיף; (ב) המחוקק מבחין ויודע לומר אימתי הפריסה כאמצעי מיצוע וביזור ההתעשרות היא "טכנית" וניתן ללמוד מתכלית הסעיף אימתי היא "מהותית"; (ג) סעיף 8(ג) הוא בעל צביון סוציאלי. בהמשך לכך קבע השופט אלטוביה, כי לשון סעיף 121ב לפקודה ברורה, כי היעדר הפניה לסעיף 91(ה) אינו השמטה שבטעות אלא אמירה שבשתיקה כי הפריסה שתותר לצורך חישוב ההכנסה החייבת החבה במס הנוסף היא לגבי הכנסה בעלת גוון סוציאלי המנויה בסעיף 8(ג) ולא הכנסה הונית, וכי המחוקק ביקש למסות הכנסות גבוהות שאינן בעלות גוון סוציאלי.

פסק-הדין בעניין גורביץ

ביום 17.1.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין גורביץ.

באותו מקרה, נדוֹן עניינם של ארבעת המערערים – אלכסנדר גורביץ, מרינה גורביץ,* אריאל שטילמן ודנה שגיב – שהינם ממייסדי חברת אייטי נביגטור.

* נזכיר, כי בני-הזוג גורביץ הגישו גם תובענה ייצוגית בנושא אשר בקשר אליה נדחתה, כאמור, בקשת המשיב לעכבה עד הכרעה בהליכים.

ביום 14.8.2013 נחתם הסכם למכירת החברה ובתוך זה גם החזקתם של המערערים במניות החברה.
המערערים הגישו למשרדי המשיב (פקיד-שומה ירושלים 3) את דוחות המס לשנת 2013 ובתוך זה כללו גם את רווחי ההון שצמחו להם ממכירת החברה. במסגרת השומה העצמית, המערערים ביצעו פריסה של רווח ההון הריאלי על-פני שנות-המס 2010–2013.
עם שידור השומה העצמית, נוצר לחובת המערערים מס נוסף אך ורק עבור החלק הרלוונטי בשנת 2013.
ברם, המשיב קבע כי לפי מיטב שפיטתו יש להחיל את סעיף 121ב לפקודה על מלוא רווח ההון שנוצר למערערים בשנת 2013.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט דורות קבע, כי בחינת פסק-הדין של השופט אלטוביה בעניין שפונט מביאה למסקנה כי מדובר בנושא זהה ואין מקום למתן פסק-דין סותר במסגרת הליך זה.
השופט דורות הוסיף וציין, כי סקירת הטענות שפורטו בסיכומי הצדדים ובחינתן אל מול פסק-הדין בעניין שפונט מביאים למסקנה כי השופט אלטוביה אימץ את עמדתו של המשיב במרבית העניינים ובכל מקרה בחינת טענות המערערים בהליך הנוכחי, לרבות הטענות בנושא חקיקה לא בהירה והשלכותיו של פסק-הדין בעניין רייך (ע"א 9817/17),* לא מביאה למסקנה שונה ממסקנתו של השופט אלטוביה בעניין שפונט.

* ראו פס' 64–67 לפסק-הדין.

כאמור, בני-הזוג גורביץ הגישו גם תובענה ייצוגית בנושא, כך שפסק-הדין משליך, מטבע הדברים, גם לגבי התובענה האמורה.

פטוֹר ממס לנכה בחישוב מאוחד ונקודות זיכוי לאם חד-הורית

ביום 16.1.2022 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, אף הוא מפי השופט א' דורות, בעניין פורטנוי.

המערערים, בני-הזוג יבגני ויוליה פורטנוי, נישאו בחודש אוקטובר 2018 ולפני כן ניהלו משק בית משותף כ"ידועים בציבור" מאז שנת 2007.
למערערים שלושה ילדים משותפים (ילידי 2009, 2011 ו-2013) ולמערערת בת נוספת מנישואין קודמים (ילידת 1995).
המערער הינו נכה בשיעור של 91.6% הָחל מיום 1.1.2008 ובהתאם זכאי לפטוֹר ממס בהתאם להוראות סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה.
במסגרת עבודתה כשכירה, דיווחה המערערת בשנות-המס 2014–2016 ו-2018 כי היא "אם חד הורית" בהתאם להוראות סעיף 40(ב)(2) לפקודה, וזאת בקשר לגידול בתה מהנישואין הקודמים ועל-כן זכתה לנקודות זיכוי במס.
לטענת המערערים, הפיצויים שקיבל המערער בעקבות תאונת דרכים שולמו לו בְּשל הפסדי שכר ועל-כן מדובר בהכנסה מיגיעה אישית, ומשכך, ולאור היותם של המערערים "בני זוג", המערערת זכאית להינות מהפטוֹר ממס של המערער, כנכה, לפי סעיף 9(5) לפקודה.
המערערים העלו טענה נוספת, וזאת ביחס לנקודות הזיכוי הניתנות למערערת כאם חד-הורית המגדלת את בתה מנישואיה הקודמים, אך לא חזרו על טענה זו בסיכומיהם.

השופט דורות דחה את הערעור בשתי הסוגיות (קישור לפסק-הדין).

עיכוב ביצוע לגבי ניכוי מס במקור השנוי במחלוקת

ביום 17.1.2022 ניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין פורין פאואר עובדים זרים בע"מ.

למבקשת ניתן בעבר פטוֹר מניכוי מס במקור.
ביום 10.11.2021 קבע המשיב (פקיד-שומה חולון), כי מתקבולי המבקשת ינוכה מס במקור בשיעור של 6%.
המבקשת ערערה על החלטת המשיב לבית-המשפט המחוזי ובמקביל הגישה בקשה לעיכוב ביצוע.
לטענתה, סעיף 168 לפקודת מס הכנסה, שמכוחו הוגש הערעור, קובע כי הוראות סעיפים 150–158 לפקודה יחולו על הערעור, ולפיכך, יש לעכב "באופן אוטומטי" את גביית המס השנוי במחלוקת, ובענייננו, את הניכוי השנוי במחלוקת.
לחלופין, ולשם הזהירות, טענה המערערת כי גם בהתאם למבחנים שנקבעו לעניין סעד זמני יש לעכב את ניכוי המס במקור.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע (קישור להחלטה).

השופטת סרוסי ציינה, כי הגם שפקודת מס הכנסה נעדרת הוראות שניתן מכוחן להשיג ולערער גם על החלטות פקיד-שומה שאינן בגֶדר שומה, קיימות שלוש דרכים שונות שניתן להשיג באמצעותן על החלטות שנוגעות לניכוי מס במקור, כאשר אף דרך לא נקבעה כהלכה: האחת, הגשת עתירה לבג"ץ, ובמקרה כזה, עצם הגשת העתירה אינו משהה את החלטת המשיב ואם הנישום מעוניין לעכב את ההחלטה שניתנה בעניינו, עליו להגיש בקשה לסעד זמני; השנייה, ונראה כי היא זו שמקובלת, היא באמצעות פנייה לבית-המשפט המחוזי בהליך עיקרי שלא על דרך כתב תביעה (בעבר בדרך של המרצת פתיחה), וגם במקרה שכזה עצם פתיחת ההליך אינו משהה את החלטת המשיב ועל הנישום להגיש בקשה לסעד זמני; והשלישית, שאליה מתייחסת המבקשת, היא באמצעות הגשת השגה למשיב, ואם זו נדחית, באמצעות הגשת ערעור לבית-המשפט על דחיית ההשגה.

השופטת סרוסי הוסיפה וקבעה, כי אין לקבל את טענת המערערת כי כאשר תקיפת ההחלטה נעשית בדרך השלישית, קרי: באמצעות הגשת השגה וערעור על ההחלטה בהשגה, יש להשהות את החלטת המשיב באופן "אוטומטי", בדומה להשהיית גביית סכומי מס השנויים במחלוקת בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה ובערעור על הגדלת שיעור המקדמות. זאת, הן מבּחינה פרוצדורלית והן מבּחינה מהותית.

מבּחינה פרוצדורלית:
הדרך המקובלת והראויה להשיג על החלטת המשיב, כל עוד לא ייקבע אחרת, היא הגשת בקשה בכתב לבית-המשפט המחוזי כשבקשה לסעד זמני בצדה, ועל-כן הנטל במקרה דנן רובץ על המבקשת מבלי שהתקיים עיכוב "אוטומטי" ואין לשנות ממהלך הדברים הרגיל אך בְּשל הדרך בה בחרה המערערת לצעוד.
בנוסף, סעיפים 167 ו-168 אינם עוסקים בהשגה של הנישום על שיעור הניכוי שנקבע לו, אלא בהשגה של מנכה המס במקור על שומה שהוּצאה לו בנוגע לסכום המס שאותו היה חייב לנַכּוֹת. בעניין א.ד. חן (בג"ץ 1652/12) נקבע, כי גם הוא יכול להשיג ולערער על החלטת המשיב, מכוח סעיף 168 לפקודה. עם זאת, החלת סעיף 168 גם על המנוכה ביחס לשיעור הניכוי נעשית בשינויים המחויבים, ואין כל הכרח שמבּחינה מהותית יחולו על השגת המנכה ביחס לסכום שאותו היה חייב לנַכּוֹת ועל השגת המנוכה ביחס לשיעור הניכוי, תנאים זהים.

מבּחינה מהותית:
בענייננו, ברירת המחדל באשר לשיעור הניכוי נקבעה בתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים), התשל"ז-1977. בהתאם לאמור בתקנה 2 לתקנות, ברירת המחדל היא ניכוי מס במקור בשיעור של 20% או 30%, לפני העניין, וכל עוד המשיב לא חורג מאותה ברירת מחדל, אין כל הצדקה לעכב את החלטתו.
במילים אחרות, במקרה דנן, לא המשיב הוא שמבקש להגדיל את שיעור הניכוי, אלא המבקשת היא שעותרת להפחתתו.

השופטת סרוסי הוסיפה וציינה, כי לא מצאה לקבל את טענותיה החלופיות של המבקשת ביחס למתן סעד זמני בעניין. שכּן, המבקשת לא הגישה תצהיר לתמוך את טענותיה העובדתיות ולא המציאה התחייבות עצמית כנדרש, ובנוסף, על-פני הדברים סיכויי ההליך אינם גבוהים מלכתחילה, שכּן ההתערבות בשיקול דעתו של המשיב בעניין זה שמורה לעילות "בג"ציות" וחומר הראיות הראשוני אינו מצביע על כך שהמשיב חרג מסמכותו או נהג באופן שאינו הולם.

הצעת חוק – דמי בידוד לעצמאים

ביום 19.11.2020 נחקק חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020.
במסגרת התיקון האמור עוגן בפרק ו'1 לחוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 ("החוק"), הֶסדר המעניק לעובד אשר נעדר מעבודתו עֵקב שהייתו בבידוד (שלא בשל כך שהוא או ילדו חולים בקורונה, אז ממשיכים לחול ההסדרים הקיימים בחקיקת המגן לעניין תשלום דמי מחלה בשל מחלת עובד או מחלת ילד, לפי העניין), תשלום דמי בידוד, בשיעור דומה לשיעור של דמי המחלה שלהם זכאי העובד לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, או לפי הֶסדר מיטיב, ככל שחל עליו הֶסדר כזה (למשל מכוח הסכם קיבוצי). עוד נקבע בחוק, במסגרת תיקון מס' 3, כי מעסיק יקבל מאוצר המדינה, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, שיפוי בעד 50% או 75% מדמי הבידוד ששילם לעובדיו, כתלות בגודלו של העסק. התיקון האמור נקבע כהוראת שעה עד ליום 31.3.2021.

ביום 5.8.2021 נחקק חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 6), התשפ"א-2021.
תיקון זה כלל כמה תיקונים לפרק ו'1 לחוק, ובעיקרם: הוספת זכאות לדמי בידוד להורה הפטור מבידוד (עֵקב היותו מחוסן או מחלים), אשר ילדו שוהה בבידוד, וההורה נדרש להיעדר מעבודתו כדי להשגיח על ילדו; הפחתת שיעור הזכאות לדמי בידוד ל־75% משווי של יום מחלה לעובד שאינו מחוסן או מחלים; הותרת הזכאות לדמי בידוד מלאים (100% משווי יום מחלה) לגבי עובדים שלא היה ביכולתם למנוע את הבידוד כאמור; וכן הארכת תקופת הוראת השעה – התקופה שבמהלכה ההסדר שנקבע במסגרת תיקון מס' 3 עומד בתוקף – עד ליום 31.10.2021.
מאוחר יותר הוארכה תקופת הוראת השעה בצו של שר האוצר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, עד ליום 31.12.2021 ופעם נוספת עד ליום 28.2.2022.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 17.1.2022 פורסמה ברשומות הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה) (תיקון מס' 7) (דמי בידוד לעצמאים), התשפ"ב-2022 ("הצעת החוק") (קישור להצעת החוק).

בגדרהּ של הצעת החוק מוצע לעגן בחוק מנגנון דומה שעניינו תשלום דמי בידוד לעצמאי שנעדר מעבודתו עֵקב שהותו או שהות ילדו בבידוד (שלא בשל היותם חולים). זאת, באמצעות החלת המנגנון שנקבע לגבי עובדים בפרק ו'1 לחוק, בשינויים המחויבים הנובעים מאופי ושיטת ההעסקה השונים של עצמאים לעומת עובדים שכירים. כך למשל, נקבע במסגרת פרק ו' האמור כי המעסיק יישא בחלק מתשלום דמי הבידוד, וכן כי לעובד יופחתו מספר ימים מתקופת המחלה הצבורה שלו. מקורות מימון אלה אינם קיימים בעבור עצמאי.
בתוך כך, מוצע לתקן הוראות שונות בפרק ו'1 לחוק, שעניינו תשלום דמי בידוד לעובדים שכירים, לצורך התאמתו לשינויים שחלו מאז שנחקק, וכן לערוך בו התאמות שונות הנדרשות עקב עיגונו בחוק של ההסדר לעניין תשלום דמי בידוד לעצמאים.

עוד מוצע לערוך שינוי בהוראות התחולה והתוקף של פרק ו'1 לחוק, כך ששר האוצר יוכל לקבוע בצו, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, תקופות נוספות שתינתן לגביהן זכאות לדמי בידוד, אף אם הן מתחילות לאחַר שהסתיימה תקופת הוראת השעה.

ביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי פרסם את חוזר מס' 1474 בנושא "שינויים בחוק אבטלה במסגרת העלאת גיל הפרישה לנשים".

להורדת החוזר, לחצו כאן.

החלטות ועדות-הערר לענייני קורונה

פורסמו 4 החלטות חדשות של ועדות-הערר:

ההחלטה בעניין צבקל חברה להנדסה ובנין בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין אק-סייט.קום בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין עלי חסן חב' לבנין ופתוח בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין קוקי – משרד נסיעות ותיירות בע"מ (קישור להחלטה);
ההחלטה בעניין בסמרקט בע"מ (קישור להחלטה).