אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

מהלכים לשלילת פטוֹר מניכוי מס במקור

פורסמה הודעתה של רו"ח פזית קלימן, סמנכ"לית בכירה שומה וביקורת ברשות המסים, בנושא שבנדון (קישור להודעה).

בגדרהּ של ההודעה צוין, כי בימים אלה נשלחים מכתבי התראה* לנישומים,** שיש להם אחד או יותר מהליקויים המפורטים להלן ובידיהם אישור פטוֹר/הקטנה מניכוי מס במקור בתוקף: (א) לא הוגש דו"ח מפורט למע"מ בהתאם לקריטריונים המפורטים בפסקה 3.2.4 בהוראת ביצוע מס' 2/2021 בנושא אישורי ניכוי מס במקור ואישורים לפי חוק עסקאות גופים ציבוריים לשנת-המס 2021 (קישור להוראה); (ב) קיימים מחדלים בתחום הגבייה, דהיינו קיום חובות בהרשאה וחובות קנס מנהלי במס הכנסה, ניכויים, מע"מ ומיסוי מקרקעין; (ג) נישומים בענפי כוח-אדם, קבלנים, הובלות, מסחר במתכות ושמירה וניקיון, עם מחזוֹר במע"מ בשנים-עשר החודשים האחרונים של מעל מיליון ₪, ללא תיק ניכויים או שתיק הניכויים שלהם סגור או בלתי-פעיל.

* במסגרת פעילות רשות המסים להגברת האכיפה והעמקת הגבייה, מבצעת הרשות מהלכים של שליחת מכתבי התראה לשלילת אישורים של פטוֹר/הקטנה מניכוי מס במקור, וזאת בְּשל ליקויים שיש בתיק הנישום, כגון: חובות בהרשאה. כשלב מקדים, ועל-מנת לאפשר לנישומים להסיר את הליקויים, נשלחים מכתבי התראה בהם מפורטים הליקויים שהתגלו וניתנים 30 ימים להסרתם. לאחַר תקופה זו, וככל שלא הוסרו הליקויים, נשלל האישור ונשלחת הודעה לנישומים לגבי תוקף האישור.

** ניתן לעיין ברשימת הלקוחות שקיבלו מכתבי התראה ושלילה בשאילתא 213 במערך תלם (002) קוד מצב 915 והקשה על F6. ניתן לצְפּות במכתב הנשלח אל הנישום באמצעות שאילתה 116- 002.

עוד צוין בהודעה, כי במכתבי ההתראה צוינו הליקויים שהתגלו וניתנו לנישום 30 ימים להסרתם; וכי אם לאחַר תקופה זו לא יוסרו הליקויים, יישלל האישור ותשלח הודעה לנישומים לגבי תוקף האישור.

הודעה זו מצטרפת להודעתה הקודמת של רו"ח קלימן מיום 14.6.2021 בנושא "מהלכים לשלילת פטור מניכוי מס במקור – הנמקה 75 – חוסר במסמך מהותי",* אודותיה דיווחנו במבזק מס' 1921 (קישור להודעה הקודמת).

* הנמקה 75 נרשמת כאשר בעת בדיקה ראשונית של הדו"ח השנתי במשרד השומה נמצא כי הדו"ח הוגש כשחסר בו מסמך מהותי שהיעדרו אינו גורם לכך שיראו בדו"ח ככזה שלא הוגש.

חוק התכנית הכלכלית לשנים 2021 ו-2022

ביום ה', 18.11.2021, פורסם ברשומות חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022,) התשפ"ב-2022 ("חוק התכנית הכלכלית") (קישור לחוק התכנית הכלכלית).

בגדרו של חוק התכנית הכלכלית נכללים, בין היתר, תיקון מס' 96 לחוק מיסוי מקרקעין באשר לפרק חמישי 4 לחוק (פינוי בינוי) ופרק חמישי 5 (תמ"א 38) (ראו סעיפים 48–49 לחוק התכנית הכלכלית); תיקון מס' 75 לחוק עידוד השקעות הון באשר לבנייה להשכרה לפי פרק שביעי 1 לחוק האמור (ראו סעיפים 67–68 לחוק התכנית הכלכלית) לצד תיקונים מקבילים בחוק מע"מ (תיקון מס' 59, ראו סעיף 69 לחוק התכנית הכלכלית) בפקודת מס הכנסה (תיקון מס' 258, ראו סעיפים 70–71 לחוק התכנית הכלכלית) ובחוק מיסוי מקרקעין (תיקון מס' 97, ראו סעיף 72 לחוק התכנית הכלכלית); ותיקון מס' 7 לחוק גיל פרישה (ראו סעיף 73 לחוק התכנית הכלכלית).

נזכיר, כי בהצעת החוק* הוצעו מספר תיקוני חקיקה נוספים** שאינם כלולים בחוק התכנית הכלכלית ואף לא נכללו בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו־2022), התשפ"ב-2021 (קישור לחוק ההתייעלות הכלכלית) שאליו התייחסנו במבזק האחרון.

* הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו־2022), התשפ"א-2021 ("הצעת החוק") (קישור להצעת החוק).

** ובכלל זאת תיקון לחוק מע"מ באשר לרכישה של שירותים דיגיטליים מספָקים בין־לאומיים אשר מושבם אינו בישראל (ראו סעיף 6 להצעת החוק), תיקון לפקודת מס הכנסה, לחוק מע"מ ולחוק מיסוי מקרקעין לפיו במקרים המפורטים בהצעת החוק הגשת ערעור מס לבית-המשפט או לוועדת-הערר לא תדחה את מלוא חובת תשלום המס השנוי במחלוקת ועם הגשת ערעור כאמור ישלם החייב 30% מסכום המס השנוי במחלוקת (ראו סעיפים 7–10 להצעת החוק) ותיקון לפקודת מס הכנסה ולחוק מע"מ באשר למיסוי שותפויות וקרנות השקעה (ראו סעיפים 16–18 להצעת החוק).

תיקון לחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע

במקביל לפרסום חוק התכנית הכלכלית, פורסם ברשומות חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע (תיקון מס' 3), התשפ"ב-2021 ("התיקון") (קישור לתיקון).*

* לעיון בהצעת החוק, לחצו כאן.

בגדרו של התיקון הוסדרו מספר נושאים בתחום הביקורת וגביית ההיטל על-פי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, התשע"א-2011 ובכלל זאת נקבע, כי רשות המסים תהיה רשאית לגְבות 75% מסכום ההיטל אף אם זה שנוי במחלוקת וטרם ניתן פסק-דין בנושא.*

* ראו סעיפים 1 ו-7 לתיקון.

עוד, ובין היתר, נקבע, כי התקופה שבמהלכה יוכל פקיד-השומה לאשר את השומה העצמית שהגיש בעל זכות נפט של מיזם, נפט או להוציא לו שומה תוארך מ-12 חודשים ממועד הגשת דו"ח מקדם ההיטל ודו"ח רווחי הנפט ל-24 חודשים מהמועד האמור (סעיף 5 לתיקון); כי פקיד-השומה ייתן החלטה בהשגה בתוך 12 חודשים ממועד קבלת הודעת השגה, במקום בתוך 6 חודשים (סעיף 4 לתיקון); כי הוראות סעיפים 86 ו-147 לפקודת מס הכנסה תחולנה, בשינויים המחויבים, לעניין החיוב בהיטל (סעיף 5 לתיקון); וכי פקיד-השומה יהיה רשאי להטיל קנס על גירעון בדומה לסמכותו לפי סעיף 191 לפקודה (סעיף 11 לתיקון).

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי ביום ד', 17.11.2021, הודיעה רשות המסים הודיעה, כי סך ההיטלים שניגבו לפי חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע הגיע ל-1.018 מיליארד ש"ח, מתוכם 441 מיליון ש"ח היטלים חלוטים* ו-577 מיליון ש"ח היטלים שאינם חלוטים.**

* היטלים שנגבו על-פי דוחות שנתיים שהגישו בעלי זכויות הנפט ומשאבי הטבע, וכן היטלים שנגבו בעקבות שומה סופית.

** היטלים שנגבו כמקדמות או כניכוי במקור וגבייתם עדיין אינה סופית.

למַעבר להודעת הרשות, לחצו כאן.

הוכחת נאמנות, העברה מנאמן ובעל מניות מהותי

רקע

במבזק מיום 12.12.2016 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין רוני לרנר, בגדרו קיבל בית-המשפט, מפי השופט מ' אלטוביה, את הערעור ברובו וחִייב את המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 3) בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 275,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

ואילו ביום 19.3.2018, וכפי שדיווחנו במסגרת המבזק מיום 8.4.2018, ניתן פסק-הדין של השופט אלטוביה בעניין אביב רייז, שגם בו קיבל השופט אלטוביה את הערעור ברובו וחִייב את המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 1) בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 85,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

ביום 30.1.2019 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעורים ובערעורים שכנגד שהוגשו על פסקי-הדין של השופט אלטוביה בעניין לרנר ובעניין רייז ונקבע, כי שני התיקים יוחזרו לבית-המשפט המחוזי ויינתן בהם פסק-דין מחדש (קישור לפסק-הדין של בית-המשפט העליון).

במבזק מס' 1838 מיום 19.2.2020 דיווחנו אודות פסק-הדין הנוסף של השופט אלטוביה, בעניין לרנר (קישור לפסק-הדין).
בגדרו של פסק-הדין, האוחז 63 עמודים, קיבל השופט אלטוביה את הערעור ברובו, תוך שהוא מחיֵיב את המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 290,000 ש"ח.

ואילו במבזק מס' 1864 מיום 15.7.2020 דיווחנו אודות פסק-הדין הנוסף של השופט אלטוביה, בעניין רייז (קישור לפסק-הדין).
השופט אלטוביה קיבל את הערעור ברובו, תוך שהוא מחיֵיב את המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 126,000 ש"ח.

הערעורים לבית-המשפט העליון

פקיד-שומה תל-אביב 3 ופקיד-שומה תל-אביב 1 הגישו ערעורים על פסקי-הדין של השופט אלטוביה ובמקביל הוגשו ערעורים שכנגד על-ידי לרנר ורייז.*

* נזכיר, כי בעקבות הגשת הערעור על פסק-הדין בעניינו, הגיש לרנר בקשה לבית-המשפט העליון למחיקת הודעת הערעור (או לתיקונה) בטענה כי הודעת הערעור, העומדת על 27 עמודים נטו, מנוסחת באופן לא תמציתי ושלא בהתאם לדרישות תקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בית-המשפט העליון, מפי הרשם ר' גולדשטיין, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

ביום ג', 16.11.2021, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון (השופטים נ' סולברג, ד' ברק-ארז וע' ברון), בגדרו צוין, כי בגמר הדיון, בהמלצת המותב, חזרו בהם בעלי-הדין מזה ומזה מערעוריהם, ובהתאם הערעורים והערעורים שכנגד נדחו ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

עיקול בְּשל חוב מע"מ של שותפות לא רשומה

ביום 9.11.2021 ניתן פסק-הדין של בית-משפט השלום באשדוד בתביעה שהגישה רחל קליין כנגד מנהל מע"מ אשדוד ("מנהל מע"מ").

להלן פירוט העוּבדות כפי שהובאו בפתח פסק-הדין:
התובעת, גב' רחל קליין, הינה אלמנתו של המנוח חיים קליין ז"ל ("המנוח"), שנפטר ביום 16.2.2016, והיורשת היחידה שלו. לבני-הזוג שני בנים: עמי ויהודה קליין.
המנוח היה בעל מניות בחברת חיים קליין ובניו בע"מ ("החברה") המצויה בהליכי פירוק מאז חודש דצמבר 2013.
במערכת המחשוב של רשות המסים קיים רישום של שותפות לא רשומה ("השותפוּת שבמחלוקת") בה היו, על-פי הנטען, שותפים המנוח, עמי ויהודה קליין והחברה.
במערכת המחשוב של רשות המסים קיים רישום של שותפוּת לא רשומה נוספת ("השותפוּת הנוספת") בה היו שותפים, על-פי הנטען, המנוח ובניו (עמי ויהודה קליין).
המנוח ובניו מעולם לא נרשמו כ"עוסקים" במשרדי מע"מ.
בחודש אוקטובר 2013 נמכרה הפעילות העסקית של החברה, ועסקה זו דוּוחה על-ידי מפרק החברה על-גבי טופס דיווח הנושא את מס' השותפוּת שבמחלוקת. בנוסף, דיווח מפרק החברה על עסקות שביצעה החברה בחודש נובמבר 2013.
על-פי הדוחות שהוגשו, עסקת המכירה בחודש אוקטובר 2013 והפעילות הנוספת בחודש נובמבר 2013 יצרו חבות במע"מ בסכום כולל של 1,383,441 ₪. סכום זה לא שולם על-ידי החברה טרם נקלעה להליכי פירוק ואף לא על-ידי כל גורם אחר במועד מאוחר יותר. יחד עם זאת, אין מחלוקת, כי עד ליום 6.6.2018 הועבר לאגף המכס ומע"מ על חשבון החוב, במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החברה, דיבידנד בסך של 629,516 ₪.
היות שהחוב של החברה לרשות המיסים לא שולם במלואו, אזי יתרת החוב הלכה ותפחה, ולטענת מנהל מע"מ היא הגיעה לכדי סך של כ-2,350,000 ש"ח, נכון לחודש ינואר 2019.
המנוח היה הבעלים של נכס תעשייתי באשדוד ("המקרקעין") שנמכר טרם פטירתו.
בגין מכירת המקרקעין שולם מס שבח, אך בעקבות הליכים שניהלה התובעת לגבי גובה החבות במס שבח כאמור וקבלת טענותיה בהליכים אלה, נקבעה לתובעת זכאות להחזר מס בסך כולל של 2,760,000 ש"ח: סך של 1,813,242 ש"ח נקבע כהחזר ביום 30.1.2019 וסך נוסף של 947,998 ש"ח נקבע כהחזר ביום 3.2.2019.
מנהל מע"מ הטיל עיקול על החזרי המס שהגיעו לתובעת, כיורשת של עיזבון המנוח, והוא נימק עיקול זה בכך שבמחשבי הרשות קיים רישום של שותפוּת בין המנוח, בניו יהודה ועמי קליין והחברה, וכי שותפוּת זו נרשמה במשרדי מע"מ, מכוח סעיף 56 לחוק מע"מ, שעניינו ב"איחוד עוסקים". עוד נומק העיקול בכך שלשותפוּת נותרו חובות מס בה חבים השותפים. לאור קיומם של חובות מס, אזי הוטלו העיקולים על נכסי המנוח ובכלל זאת על החזרי המס שצוינו לעיל. על-פי הנטען, במסגרת העיקול שבוצע בחודש פברואר 2019 עוקל סך של 1,813,342 ₪.
בכתב ההגנה חזר בו מנהל מע"מ מהטענה כי מדובר בשותפוּת מכוח "איחוד עוסקים" כאמור בסעיף 56 לחוק מע"מ, אך למרות זאת עמד על העיקול, וזאת בטענה כי הייתה קיימת שותפוּת לא רשומה בין החברה, המנוח ובניו, שנרשמה במרשמי רשות המסים בהתאם להוראות סעיף 128(ב) לחוק מע"מ. כך, לטענת מנהל מע"מ, היות שחל בעניין זה אותו סעיף 128(ב), והחוב שנוצר בחודשים אוקטובר ונובמבר 2013 הוא חוב של השותפוּת שבמחלוקת, אזי המנוח חייב בחוב זה, ולמצער כגובה חלקו בשותפוּת.
בתיק הפירוק של החברה, הגיש מנהל מע"מ תביעת חוב על מלוא סכום המס הנכלל בדוחות התקופתיים שהגיש מפרק החברה בגין חודשים אוקטובר ונובמבר 2013, דהיינו הוגשה תביעת חוב על סך של 1,383,441 ש"ח.
עיקול שהוטל בסך של כ-950,000 ש"ח בוטל, וסכום זה הוחזר לתובעת. כמו-כן, בחודש דצמבר 2019, בעקבות צמצום נוסף של העיקול, הוחזר לתובעת סכום נוסף של כ-453,000 ש"ח.*

* הצדדים לא פרשׂו בפני בית-המשפט מסכת עובדתית מלאה ביחס לסכום המדויק שעוקל בסופו של יום, אך עולה כי מדובר בסכום משוער של כ-1,400,000 ש"ח.

בחודש אוקטובר 2015 הגיש אגף המכס ומע"מ כתב אישום כנגד החברה ועמי קליין ("כתב האישום"). בכתב האישום נטען, כי החברה מתוקף היותה "עוסק מורשה" ועמי קליין מתוקף היותו המנהל הפעיל של החברה, היו חייבים להגיש את דו"ח אוקטובר 2013, והם הֵפֵרו חובתם זו, ולכן עברו עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ.

בית-המשפט, מפי השופט י' ליבליין, קיבל את התביעה וחייב את מנהל מע"מ לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 100,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ציין השופט ליבליין, כי טענתו החדשה של מנהל מע"מ באשר לתחולת הוראות סעיף 128(ב) לחוק מע"מ מעוררת שני קשיים.
האחד, נובע מהעובדה שבמסגרת הליך חדלות הפירעון של החברה יִיחס מנהל מע"מ לחברה לבדה את מלוא החוב הנובע מדוחות החודשים אוקטובר ונובמבר 2013, ובהתאם הצהיר ב"כ המנהל בסיכומיו כי המנהל יתקן את תביעת החוב בהליך חדלות הפירעון של החברה.
השני, נובע מהעובדה שבכתב האישום נטען, כי החברה היא החייבת בהגשת דו"ח המע"מ התקופתי לחודש אוקטובר 2013 וכי עמי קליין היה חייב בהגשת הדו"ח כמנהלהּ הפעיל של החברה; ומכאן, שאין טענה כי החובה חלה עליו מכוח היותו שותף בשותפוּת שבמחלוקת.

לאחר מכן, פנה השופט להוראות סעיף 128 לחוק מע"מ* ונדרש לטענת מנהל מע"מ לפיה אין לקבל את טענות התובעת המופנות כנגד הרישום המופיע במחשבי רשות המסים, שהרי לאור חזקת התקינוּת המנהלית הרשות מוחזקת כמי שפעולתה תקינה ובכלל זה הרישום שביצעה בגין קיומה של השותפוּת שבמחלוקת.

* סעיף זה קובע כדלקמן:

"(א) עסקה שעשה שותף בשותפות רשומה, או שעשו מי שרואים אותם כשותפים לפי סעיף 56, במהלך עסקי השותפים – יראוה כאילו עשתה אותה השותפות, אם לא הוכח להנחת דעתו של המנהל היפוכו של דבר.

(ב) עסקה שנעשתה בידי שותפות שאיננה רשומה, או בידי שותפות שהוקמה לביצוע עסקה פלונית, או נעשתה עסקה בידי כמה עוסקים במשותף, לא יראו אותה כעסקה של שותפות אלא כשל כל שותף או עוסק לחוד, לפי חלקו, זולת אם ביקשו השותפים להירשם כעוסק אחד. ביקשו כאמור, יראו אותם כאחראים, ביחד ולחוד, לכל חובה, חוב, מעשה או מחדל הקשורים באותו ענין.

[...]"

השופט ליבליין דחה טענה זו, בקובעו, כי הגם שככלל מנהל מע"מ צודק בעניין זה, הרי שלא כך הם פני הדברים בנסיבות המקרה, וזאת לאור הסתירות המהותיות בעמדת המנהל בהליכים המשפטיים השונים, שיש בהן כדי לשלול ממנו את חזקת התקינוּת במקרה דנן. "בזהירות יש לומר, כי משהתברר למנהל מע"מ כי אין ביכולתו לגבות את מלוא החוב במסגרת הליכי חדלות הפירעון של החברה, ומנגד קיים 'כיס עמוק' בדמות התובעת, הרי שהוא מציג עמדה שונה בהליך זה, ולפיה החוב איננו של החברה, אלא של שותפות שבה החברה היא רק אחת מארבעה שותפים" (פס' 39 לפסק-הדין). ובהמשך הדברים: "[...] לא רק שהמדינה הציגה עמדות שונות בהליכים שונים, ונימוקים שונים כבסיס להטלת העיקול, הרי שלא הציגה במסגרת הראיות שהגישה ולו מסמך בודד אשר יתמוך ברישום שנעשה במחשבי רשות המסים בחודש ינואר 2002 ,ובמסגרתו נרשמה השותפות שבמחלוקת [...] לא רק שלא היה ביכולתה של הנתבעת להציג מסמך כלשהו אשר יבסס את רישום השותפות, אלא שבנוסף לכך, לא היה ביכולתו של העד מטעמה של הנתבעת לתת הסברים מלאים בעניין זה, היות שהוא עצמו לא טיפל בכך מעולם, ועדותו נסמכת כל כולה על דברים שמסר לו גורם אחר ברשות המיסים [...]" (פס' 43–44 לפסק-הדין).

השופט ליבליין הוסיף וקבע – תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין זייתון תעשיות שמנים בע"מ (רע"א 3542/10) – כי בנסיבות המקרה ולאור קביעתו כי לא עומדת למנהל מע"מ חזקת התקינוּת המנהלית, יש מקום להטיל את נטל השכנוע עליו ולא על התובעת, ובהתאם עליו להוכיח קיומה של שותפוּת לא רשומה כאמור בסעיף 128(ב) לחוק מע"מ.
השופט המשיך ובָּחן את הראיות שהוצגו בפניו וקבע, כי המנהל לא עמד בנטל להוכיח את קיום השותפוּת כאמור (ראו פס' 56 ואילך) וכי למעשה קיים הגיון רב לקיומה של שותפוּת אחרת (בין החברה לבין שתי חברות קשורות). בכלל זאת, השופט ליבליין דחה את טענת מנהל מע"מ באשר לשיהוי בהגשת התביעה.

השופט ליבליין הוסיף וציין, כי גם אם היה מוכח קיומה של שותפוּת, הרי שבנסיבות המקרה לא הונחה תשתית עובדתית מספקת לכך שהעִסקה בגינהּ נערך דו"ח המע"מ התקופתי לחודש אוקטובר 2013, היא עִסקה שבוצעה על-ידי שותפוּת כלשהי.
בעניין זה, הדגיש השופט, כי סעיף 128(ב) לחוק מע"מ חל אך ורק על עסקה שנעשתה על-ידי השותפוּת, והוא אינו חל על כלל העִסקות שבוצעו על-ידי מי מהשותפים בשותפוּת; וזאת, בשונה ממקרה של "איחוד עוסקים" או של שותפוּת רשומה לגבּיה חל סעיף 128(א) לחוק מע"מ, שאז ברירת המחדל היא שהעִסקה בוצעה על-ידי השותפוּת, אלא אם הוכח אחרת.

לבסוף, קבע השופט ליבליין, הגם שלמעלה מן הצורך, כי אם הייתה מתקבלת עמדת מנהל מע"מ לפיה בוצעה עִסקה על-ידי השותפוּת שבמחלוקת, אזי היה מקום לחיֵיב את המנוח במלוא החוב כמצוות סעיף 128(ב) לוק מע"מ.
כלומר, אם היה מוכח רישום של שותפוּת לבקשת השותפים, כטענת מנהל מע"מ, אזי לכאורה כל אחד מן השותפים היה חייב במלוא החוב.

בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דין בערעור מס הכנסה

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1918 מיום 27.5.2021 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין אבו גודה.

עניינו של פסק-הדין בערעור על החלטת המשיב (פקיד-שומה באר-שבע) בצו לשנות-המס 2013–2015, שבגדרו הוסיף המשיב להכנסתו החייבת של המערער הכנסה בגין גידול הון בלתי-מוסבר וכן הכנסות שהמערער לא דיווח עליהן ואשר לגביהן חתם המערער על הסכם עם מנהל מע"מ.
בנוסף, הטיל המשיב על המערער קנס גירעון בשיעור 15% בהתאם לסעיף 191(ב) לפקודת מס הכנסה.

המשיב דחה את טענת המערער כי קיימת לו "יתרת זכאים" לקרובי משפחתו בגין שכר עבודה שטרם שילם להם וכן את טענתו הנוספת לפיה אין מקום לייחֵס את הגידול הבלתי-מוסבר בהון לשנים הפתוחות בלבד.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

הערעור לבית-המשפט העליון והבקשה לעיכוב ביצוע

המערער הגיש ביום 20.7.2021 ערעור לבית-המשפט העליון על פסק-הדין ובחלוֹף מספר חודשים, ביום 10.11.2021, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין.
בבקשתו, טען המבקש, כי סיכויי הערעור טובים וכי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה. לטענתו, אם ייאלץ לשלם את סכום פסק-הדין לאלתר הוא יחדל מלהתקיים כלכלית ויגיע לפשיטת רגל.

המשיב התנגד לבקשה וטען, כי המבקש לא הוכיח קיומו של נזק בלתי הפיך שייגרם לו אם ייאלץ לקיים את פסק-הדין, וכי טענותיו בדבר קריסה כלכלית נטענו בעלמא.
כן נטען לשיהוי בהגשת הבקשה אשר מלמד אף הוא על חוסר תום לבו של המבקש ועל כך שהסעד המבוקש בבקשה אינו נחוץ לו.
המשיב הוסיף, כי הערעור שהגיש המבקש נסוב על ממצאים עובדתיים שקבע בית-המשפט המחוזי, ואשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם, ומשכך סיכויי הערעור קלושים.

ביום ה', 18.11.2021, ניתנה החלטתו של בית-המשפט העליון בבקשת עיכוב ביצוע פסק-הדין.
בית-המשפט העליון, מפי השופטת י' וילנר, דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופטת וילנר קבעה, כי נסיבות המקרה הנדון אינן מַצדיקות חריגה מהכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק-הדין, בעיקר כאשר מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי, וזאת בעיקר שעה שהמבקש לא תמך את טענתו שלפיה הוא עלול להגיע לחדלות פירעון אם לא תתקבל בקשתו. טענה זו נטענה באופן כללי בלבד, ללא אסמכתאות התומכות בה, ומשכך אין לקבלהּ.
השופטת וילנר הוסיפה וקבעה, כי השיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע בחלוֹף למעלה מחמישה חודשים מיום מתן פסק-הדין מהווה אף הוא שיקול נכבד בדחיית הבקשה.

החזר דמי ביטוח בריאות בעקבות ביטול תושבוּת

ביום 12.11.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין אי. אס. די. אס. אינטרנשיונל סיקיוריטי אנד דיפנסי.

התובעת, חברה הרשומה בישראל העוסקת במתן פתרונות ופיתוח מערכות ביטחון והגנה בישראל ובחו"ל, העסיקה את מר ראובן רום ("העובד") בין השנים 1999–2015. תחילה, הועסק העובד בסניף של התובעת בארגנטינה ולאחר מכן במקסיקו.
במשך תקופת עבודתו, שילמה התובעת עבוּר העובד דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.
בשנת 2015 הגיש העובד לנתבע, המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), באמצעות רו"ח מטעם התובעת, שאלון לקביעת תושבוּת לשוהה בחו"ל.
ביום 13.10.2015 ניתנה תשובת המל"ל לפיה מעמדו של העובד כתושב נשלל ממנו, רטרואקטיבית מחודש דצמבר 2004.
התובעת פנתה למל"ל בדרישה להחזר כספי של תשלומי הביטוח (דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות) החֵל מחודש ינואר 2005 ועד לחודש נובמבר 2015.
לאחַר פניות חוזרות מצד התובעת, בחודש דצמבר 2016 נערכה בדיקה בעניינו של העובד והוחלט על-ידי המל"ל כי מעמדו כתושב נפסק בשנת 2009 ולא בשנת 2004, ובהתאם הושבו דמי הביטוח הלאומי לתקופה שמשנת 2009 ואילך.
דמי ביטוח הבריאות לא הושבו, שכּן לטענת המל"ל לכל אורך השנים ועד סוף שנת 2014 העובד היה מבוטח בביטוח בריאות ולפיכך איננו זכאי להחזר דמי הבריאות.
ביום 4.2.2018 נערך דיון בפני השופטת מאירי (כתוארה דאז), במסגרתו נקבעה הפלוגתא הבאה: "האם זכאית התובעת להחזר דמי ביטוח [לאומי – א' ש'] וזאת החל מ-2004 עד 2009 ודמי [ביטוח – א' ש'] בריאות (חלק מעסיק בלבד) וזאת החל משנת 2004 עד 2015". עוד צוין, כי "ככל שטוענת התובעת לזכאות (כעולה מהנטען בפניי) לחלק העובד, מששולם בנטו כנטען- על העובד להיות תובע בהליך".

לטענת התובעת, המל"ל לא הודיע לה על מועד ביטול מעמדו של העובד כתושב, למרות שלפי מכתב ביטול התושבוּת היא הייתה פטורה מביצוע תשלומי הביטוח עבור העובד כבר מחודש דצמבר 2004; ובכך הֵפר המל"ל את הוראות סעיף 362(ד) לחוק הביטוח הלאומי ("החוק") לפיו היה עליו להודיע לתובעת על זכאותה לקבלת החזר תשלומי הביטוח ששולמו ביֶתֶר.
עוד טענה התובעת, כי לא יתכן שהמל"ל ישנה את מועד התושבוּת של אזרח חדשות לבקרים לפי ראות עיניו או לפי "כדאיות העסקה". כך, לטענתה, המל"ל החליט באופן שרירותי להודיע על ביטול התושבוּת למפרע כאחת-עשרה שנים לאחַר ביטול התושבוּת, תוך שהוא ממשיך לקבל תשלומי ביטוח; ורק לאחַר שנדרש להשיב את שקיבל שלא כדין שינה את המועד בכדי להימנע מהשבת התשלומים.
התובעת הוסיפה וטענה, כי בהתאם לסעיף 76 לחוק* לא ניתן להאריך את ביטוחו של העובד המועסק בחו"ל על-ידי מעסיק ישראלי מֵעבר לחמש שנים, אלא אם כן פעל המעסיק כנדרש לאחַר חלוֹף זמן זה. כלומר, ביטוח של עבודה בחו"ל לא מוארך באופן "אוטומטי" אצל הנתבע, אלא רק לאחַר קבלת היתר מפורש.

* סעיף זה, שכותרתו "עובד בחוץ לארץ" קובע כדלקמן:

"(א) העובד בחוץ לארץ מבוטח לפי פרק זה אם הוא ומעבידו הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, או אף אם חוזה העבודה לא נקשר בישראל ובמקום העבודה אין ביטוח נפגעי עבודה חובה לפי החוק ונמסרה הודעה על קיומו של החוזה כפי שנקבע בתקנות.

(ב)על אף הוראות סעיף קטן (א), אם שהה העובד בחוץ לארץ, תקופה העולה על חמש שנים רצופות, לא יהיה מבוטח לפי פרק זה אם לא התיר השר או מי שהשר הסמיך לכך את ביטוחו בתקופת עבודתו בחוץ לארץ שלאחר חמש השנים."

עד טענה התובעת, כי לא נטען בשום שלב שהתובעת ביקשה היתר כלשהו להמשך העסקתו של העובד בחו"ל והמשך הכרתו כתושב ישראל; ואף בחוזר מיום 2.5.2011 בעניין סעיף 76 לחוק שצורף על-ידי המל"ל ("החוזר") נאמר מפורשות שאישור מראש לחמש השנים הנוספות של העובד בחו"ל יינתן רק לעובדים מסוימים (לרוב כאלה המועסקים בשירות הציבורי) ואין זכר לחברות פרטיות דוגמת התובעת. לעומת זאת, לגבי מעסיקים אחרים נאמר כי לגבי עובד בחו"ל מֵעבר לחמש שנים יינתן האישור לתקופות קצובות של שנה בלבד ורק לאחַר מילוי שאלוני תושבות. אישור זה, אשר יינתן רק על-ידי תחום הביטוח במשרד הראשי של המל"ל, לא ניתן על-ידי הנתבע או מי מטעמו.*

* וכך צוין בחוזר (כפי שצוטט בפס' 23 לפסק-הדין) [ההדגשות במקור]:

"הנדון: ביטוח לפי סעיף 76 לחוק- האצלת סמכויות למנהלי תחום הביטוח והגביה

הסמכות לאשר ביטוח על פי סעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי למי שנשלח מטעם מעביד ישראלי לעבודה בחו"ל מעל חמש שנים, היתה עד כה בידי סמנכ"ל הביטוח והגביה ומנהל אגף הביטוח הבריאות.

החל ממועד מכתבנו זה, מואצלת הסמכות לאשר ביטוח על פי סעיף 76 לחוק, למנהלי תחום הביטוח והגביה בסניפים כמפורט להלן:

1. הסמכות מואצלת למנהל תחום הביטוח והגביה, למ"מ מנהל תחום הביטוח והגביה ולסגן מנהל תחום הביטוח והגביה בלבד.

2. הטיפול בבקשות ייעשה ע"י הסניף בו מתנהל תיק הניכויים של המעביד.

3. למעבידים הבאים אשר מבקשים אישור על פי סעיף 76 לחוק, יינתן האישור רציפות ומראש לתקופה של חמש שנים: משרד הביטחון (כד), משרד ראש הממשלה, אל על, משרד החוק (עמ"י), התעשייה האוירית, התעשיה הצבאית, צים, ההסתדרות הציונית העולמית, קק"ל, משרד החינוך. במידה שיתבקש אישור הארכה נוסף, יידרש אישור תחום הביטוח במשרד הראשי.

4. לכל מעביד אחר יינתן האישור מראש לתקופות קצובות בנות שנה, ועד לסך מצטבר של חמש שנות ביטוח. במידה שיתבקש אישור הארכה נוסף, יידרש אישור תחום הביטוח במשרד הראשי.

5. חובה לדרוש מילוי שאלוני תושבות בכל עת שנבחנת התושבות לצורך מתן הארכה.

6. במידה שיש למבוטח ילד/ים, יש לשלוח העתק לפקיד ענף ילדים, לצורך מיצוי זכויות והמשך תשלום קצבת ילדים.

7. מצ"ב נוסח האישור שייחתם על ידכם [...]"

לפיכך, טענה התובעת, ההחלטה הראשונה של המל"ל – בגדרהּ נשללה התושבוּת של העובד הָחל מיום 1.1.2005 – הייתה נכונה בהתאם לסעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי ולמל"ל לא היתה סמכות לשנות החלטה זו.

לטענת המל"ל, בחודש דצמבר 2014 לא הוכר העובד כתושב על-ידי המל"ל, רטרואקטיבית מאותו מועד, שכּן מדובר בהחלטה אוטומטית שהתקבלה במערכות הנתבע, ובהתאמה ביום 13.10.2016 שונתה ההחלטה וזאת לאחַר בחינה נוספת מטעם הנתבע.
עוד טען המל"ל, כי ביום 9.12.2015 הגיש העובד למל"ל שאלון לקביעת תושבוּת לשוהה בחו"ל,* וכי על-פי הפרטים שמולאו בשאלון החליט המל"ל כי מרכז החיים של העובד הועתק לחו"ל. במכתב המל"ל מיום 16.12.2015 נמסר לעובד כי רק אם ישוב לישראל למגורי קבע ניתן יהיה לבחון את תושבותו; ולאור שהייתו המתמשכת של העובד בחו"ל ומשחָלף מועד החזרה המשוער לישראל, נדחתה בקשת העובד לראותו כתושב.

* בגדרו של השאלון הצהיר העובד כי רכש דירה בישראל בשנת 2012 והצהיר על מועד חזרה משוער לחיי קבע בישראל בחודש מרץ 2016.

המל"ל הוסיף וטען, כי בהתאם לסעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי ובהתאם לחוזר בדבר האצלת סמכויות מיום 2.5.20211, המשיך המל"ל לראות בעובד כתושב כחמש שנים נוספות מֵעבר לחמש שנות הדיווח הראשונות, וזאת עד עשר שנות ביטוח מירביות שאותן הוא רשאי לאשר למבוטח העובד מטעם מעסיק ישראלי; וכי בהתאם הוחלט שאין לראות בעובד כתושב הָחל מיום 11.9.2009, וזאת בניגוד להחלטה הקודמת.

בית-הדין האזורי – מפי השופטת א' דגן-טוכמכר, נציב ציבור (עובדים) מר א' קונפורטי ונציג ציבור (מעסיקים) מר י' פינקלשטיין – דחה את התביעה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).

בית-הדין נדרש להוראות סעיף 76 לחוק הביטוח הלאומי וקבע, כי הוראות אלו מלמדות שבחינת התושבוּת מתבצעת בחלוֹף 5 שנים מעת יציאת אדם, אזרח ותושב ישראל, לחו"ל; וכי קביעת מעמדו של העובד כתושב תוך בחינת מיקום מרכז חייו נעשית על-סמך מסד נתונים עובדתיים המצויים בידי העובד.
בהתאם, המל"ל בָּחן את עניינו של התובע, עת הגיש שאלון לקביעת תושבוּת, נכון למועד בו הוגש, ובחינה זו נעשתה רטרואקטיבית.

בית-הדין ציין, כי שוכנע שיש לקבל את טענת המל"ל לפיה ההחלטה העולה מתשובתו מיום 13.10.2015 בדבר שלילת התושבוּת של העובד רטרואקטיבית לחודש דצמבר 2004 (חמש שנים מיום תחילת העבודה בחו"ל) הינה החלטה אוטומטית שהתקבלה במערכות הנתבע וכי מדובר במכתב "טכני" שהוצא באותה נקודת זמן ובטרם נבדקו הנסיבות להוויתן, וכך גם מכתב המל"ל מיום 16.12.2015.

בית-הדין ציטט את האמור בחוזר וקבע, כי ניתן להאריך אישור ביטוח על-פי סעיף 76 לחוק למי שנשלח מטעם מעסיק ישראלי לעבודה בחו"ל מעל חמש שנים עד לתקופה מצטברת של חמש שנות ביטוח נוספות, ולאחריהן נדרש אישור מיוחד כמפורט בחוזר; וכי אין לקבל את טענת התובעת לפיה לא ביקשה היתר להמשך העסקתו של העובד בחו"ל והמשך הכרתו כתושב ישראל, שכּן בעצם הֶמשך ביצוע תשלום מצידה במשך כלל התקופה גילתה דעתה לעניין זה.
עוד ציין בית-הדין, כי לא נעלם מעיניו כי החוזר הינו מיום 2.5.2011, דהיינו שהמל"ל נסמך על הוראות החוזר שעמד בתוקף בעת שבָּחן את עצם הזכאות להחזר דמי הביטוח, דהיינו לאחַר שנשללה תושבותו של העובד, אך אין בכך כדי לשנות מפסיקתו.
העובד נתפס בזמן אמת כמבוטח ושולמו בעדו דמי ביטוח, ועל-כן עד לקביעת המל"ל בדבר שלילת התושבוּת, היה העובד למעשה מבוטח הזכאי לגמלאות מסוגים שונים בין אם מימש זכותו זו בין אם לאו, ולא מן הנמנע* כי צרך שירותי בריאות בישראל לאורך התקופה.

* נושא זה לא בואר, שכּן העובד לא התייצב לצורך מסירת עדות בבית-הדין.

לאור כל האמור, קבע בית-הדין שבנסיבות העניין, קבלת טענות התובעת מעוררות קושי רב ויש לדחותן.

עובדים הנשלחים לעבוד בחו"ל ייטיבו אפוא, לעשות אם יבחנו, הם ומעסיקיהם, את מעמדם הביטוחי, בפרט לאחַר חלוֹף חמש שנים ממועד תחילת העבודה בחו"ל.

תקן חשבונאות מס' 40 (מעודכן 2021)

הוועדה המקצועית במוסד הישראלי לתקינה חשבונאות אישרה לאחרונה את תקן חשבונאות מספר 40 (מעודכן 2021) ("התקן").

התקן מעדכן את תקן חשבונאות מספר 40 שפורסם באוגוסט 2020.
העדכון נוגע לשירותים שהתקבלו ללא תמורה על-ידי המלכ"ר, כאשר הוועדה המקצועית החליטה לאפשר הכרה בשירותים שהתקבלו ללא תמורה, חֵלף הדרישה להכיר רק בשירותים הדורשים מיומנות ומומחיות מקצועיים, וזאת בהתקיים יתר התנאים המפורטים בסעיף 68 לתקן וכן תנאי נוסף לפיו השירותים שהמלכ"ר היה נאלץ לרכשם בתמורה אילולא התקבלו הינם חיוניים לפעילויות הרגילות של המלכ"ר (ראו סעיפים ד1–ד7 למבוא לתקן).

התקן מאגד את כללי החשבונאות והדיווח הכספי למלכ"רים ומחליף את גילוי דעת מספר 69 והתיקונים לו וכן את תקן חשבונאות מספר 9.
התקן כולל שינויים רבים לעומת התקן הקיים (אשר מפורטים במבוא לתקן) כגון: בכללי ההכרה בהכנסות של מלכ"רים (הכנסות מתרומות כולל נכסים ושירותים שהתקבלו ללא תמורה), בכללי ההכרה והמדידה של יצירות אמנות, נכסים היסטוריים ונכסים דומים, סיווג תזרימי מזומנים במסגרת דוח על תזרימי המזומנים ועוד.

התקן יחול על דוחות כספיים לתקופות שנתיות המתחילות ביום 1 בינואר 2021 או לאחריו.

להורדת התקן, לחצו כאן.

הלבנת הון

כניסתו לתוקף של הצו החדש

במבזק מס' 1906 מיום 16.3.2021 דיווחנו, בין היתר, על פרסום צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור) (תיקון), התשפ"א-2021 ("הצו") (קישור לצו).*

* למַעבר לעלון הסבר לגבי הצו, שפורסם על-ידי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור במשרד המשפטים, לחצו כאן.

נזכיר, כי בגדרו של הצו הוסדרו הכְּלָלים הרלבנטיים למניעת וצמצום סיכוני הלבנת הון ומימון טרור, לרבות לעניין זיהוי ואימות לקוחות, ביצוע הליכי "הכר את הלקוח", בדיקות נאותות ומקור כספים וכן העברת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.
עוד נזכיר, כי הצו אוצֵר בחוּבּו נפקות רבה לגבי מטבעות דיגיטליים, הן מבּחינת היכולת לספק שירות בתחום באופן אנונימי והן באשר לאפשרות להעביר את הכספים שמקורם בפעילות במטבעות כאמור לבנקים בישראל.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי הצו נכנס לתוקף ביום 14.11.2021.

עוד נבקש לעדכנכם, כי ביום ד', 17.11.2021, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעתירה שהוגשה ביום 27.10.2021 על-ידי איגוד נותני שירותים פיננסיים (ע"ר)* וכּוּונה כנגד סעיפים 3(א) ו-3(א1)(1) לצו.

* גוף המיַיצג נותני שירותים פיננסיים מוסדרים, בעלי רישיון למתן שירותי מטבע, ובכלל זה נותני שירותים העוסקים בהמרה והעברה של מטבע-חוץ.

בית-המשפט העליון – מפי השופטים ע' גרוסקופף, ד' ברק-ארז ו-י' עמית – דחה את העתירה ובכלל זאת את הבקשה למתן צו ביניים שהוגשה לצד העתירה (קישור לפסק-הדין).

תשומת לבכם, בין היתר, לאמור בפסק-הדין ביחס לשיהוי הניכר שדבק בעתירה (פס' 18–20), לחובת הפְּנייה המוקדמת לרשות (פס' 21) ולשאלת התערבותו של בג"ץ בחקיקת-משנה (פס' 22).

חוזר ניהול סיכוני הלבנת הון ומימון טרור בגופים מוסדיים

רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר פרסמה טיוטת תיקון לחוזר שבנדון.
להורדת הטיוטה, לחצו כאן.

ענף הרכב בישראל

רשות המסים פרסמה את הסקירה השנתית של ענף הרכב בישראל לשנים 2019–2020.

למַעבר לסקירה, לחצו כאן.