הבהרת רשות המסים לגבי תקנות פחת מואץ
התקנות
במבזק מס' 1883 מיום 15.11.2020 דיווחנו על פרסום תקנות מס הכנסה (פחת מואץ בתקופת ההתמודדות עם נגיף הקורונה) (הוראת שעה), התשפ"א-2020 ("התקנות") (קישור לתקנות).
נזכיר, כי בגדרן של התקנות נקבע, כי נישום שרכש במהלך התקופה 1.9.2020–30.6.2021 ("התקופה הקובעת") ציוד* המשַמש במישרין בפעילותו, והוא זכאי בְּשלוֹ לניכוי בעד פחת, רשאי לבקש בעד אותו ציוד פחת, במקום הפְּחת שהוא זכאי לוֹ לפי כל דין, בשיעור כפול משיעור הפְּחת שלוֹ היה זכאי לפי כל דין ("פחת מואץ") ובלבד שסך כל הפחת שיינתן לציוד, לפי הוראות כל דין, לא יעלה על מחירו המקורי.
* "ציוד" מוגדר בתקנות כלרבות מכונות ורכב עבודה כהגדרתו בפקודת התעבורה ולמעט נכס בלתי-מוחשי, ובלבד שהתקיימו בו שלושת אלה: (1) יום רכישתו הוא בתקופה הקובעת (כמשמעותה לעיל) (2) הוא הֵחל לשמש בישראל בייצור הכנסה בתוך שלושה חודשים מיום רכישתו או עד 30.6.2021, לפי המאוחר מביניהם; ולגבי ציוד מסוג שאינו ניתן להפעלה בתוך שלושה חודשים מיום רכישתו, או ציוד ששימש במפעל תעשייתי,** עד תשעה חודשים מיום רכישתו, והכול לפי המאוחר מביניהם; (3) הוא מופעל בישראל, לרבות האזור כהגדרתו בסעיף 3א לפקודת מס הכנסה.
** כהגדרתו בסעיף 51 לחוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959.
זאת, בתנאי שהציוד שימש בייצור הכנסה בידי הנישום בפעילותו בישראל (לרבות, כאמור, האזור) בכל התקופה שתחילתה במועד שבו הֵחל השימוש בציוד וסיומה בתום שנת-המס שבְּשלהּ נתבע הפחת המואץ, לפחות, והנישום הציג אישור מאת מיַיצג (כמשמעותו בסעיף 236 לפקודה) על התקיימות התנאים המזכים בפחת מואץ כאמור בתקנות.
עוד נקבע בתקנות, כי אם הנישום בחר בפחת מואץ, אזי בחירתו תחול על כל הציוד שנרכש בתקופה הקובעת (כהגדרתה לעיל) שבעדו רשאי הוא לתבוע כאמור; וכי אם נמכר ציוד לקרוב* לאחַר שנתבע בעדו פחת מואץ, בתוך ארבע שנים מיום רכישתו יראו את המחיר המקורי של הציוד בידי הרוכש הקרוב כאפס.
* המונח "קרוב" מוגדר בתקנות כהגדרתו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה.
בנוסף, נקבע בתקנות, כי הוראותיהן לא תחולנה על רכישה מקרוב (כהגדרתו לעיל), רכישה בלא תמורה, רכישה לפי סעיף 85 לפקודת מס הכנסה ורכישה שחלו עליה הוראות חלק ה2 לפקודה ועל נישום שקיבל זכות נפט כהגדרתו בחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, התשע"א-2011, זיכיון או זיכיון-משנה מהמדינה, לגבי ציוד המשַמש לצורך הפעילות שבעדה קיבל את זכות הנפט, הזיכיון או זיכיון-המשנה כאמור.
מסמך הבהרות מטעם רשות המסים
בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי רשות המסים פרסמה מסמך הבהרות לגבי התקנות, וזאת בעקבות שאלות שעלו בנושא (קישור למסמך).
תשומת לבכם, בין היתר, לאמור במסמך ביחס לשיפורים במושכר ולפיו "ציוד" לעניין התקנות אינו כולל הוצאות להתאמת המושכר שהוציאו השוכר או המשכיר לצורך התאמת המושכר, כהגדרתם בתקנות מס הכנסה (כללים בדבר ניכוי הוצאות להתאמת מושכר), התשנ"ח-1998, אך ציוד שהותקן במסגרת התאמת המושכר ואשר ניתן להפרדה (כגון: מזגן) ייכלל בגֶדר "ציוד" כאמור (ובלבד שהתקיימו יתרת התנאים שבתקנות).
אנו חולקים, בכל הכבוד, על עמדתה זו של הרשות ולדעתנו מן הראוי ליתן לתיבה "ציוד" פרשנות מרחיבה (ומנגד ליתן פרשנות מצמצמת לסייג המחריג נכס בלתי-מוחשי מגֶדר "ציוד" כאמור).
תיקון לתקנות שותפויות הנפט/גז
פורסמו תקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה ומכירה של יחידות השתתפות בשותפות לחיפושי נפט) (תיקון), התשפ"ב-2021 ("התיקון") (קישור לתיקון).
בגדרו של התיקון, מוצע לבצע שינויים מהותיים בתקנות מס הכנסה (כללים לחישוב המס בשל החזקה ומכירה של יחידות השתתפות בשותפות לחיפושי נפט), התשמ"ט-1988 ("התקנות"), הקובעות את הכּלָלים לחישוב המס בְּשל החזקה ומכירה של יחידות השתתפות בשותפוּת לחיפושי נפט/גז.
כך, ובין היתר, בעוד שעל-פי המנגנון שקבוע בתקנות, ובדומה לאופן המיסוי של שותפויות שאינן נסחרות, מיסוי השותפוּת נעשה על-פי "השיטה המעורבת" לפיה ההכנסות וההוצאות השוטפות של השותפוּת מיוחסות באופן ישיר לבעלי הזכויות בשותפוּת (כלומר, השותפוּת שקופה לצורכי מס) אך רואים ביחידות ההשתתפות כנכס עצמאי לצורכי מס אשר מכירתן ממוסה בדומה למיסוי מכירת מניות בחברה (תוך שהתקנות קובעות התאמות מסוימות שיש לערוך במחיר המקורי של היחידות אשר משַקפות את ייחוס ההכנסות וההוצאות של השותפוּת למחזיק בתקופת ההחזקה), התיקון קובע, כי בשלב החיפוש שבו השותפויות נושאות בעיקר הוצאותיהן הן תמוסינה בשיטה החד-שלבית; ואילו בשלב ההפקה, כאשר השותפויות כבר מפיקות רווחים, השותפויות תמוסינה בשיטה הדו-שלבית כחברה.
בנוסף, נקבעו בתיקון הוראות שונות להסדרת המצבים שבהם שותפוּת נפט/גז תהפוך להיות שותפוּת סגורה ותמוסה כחברה ולחישוב רווח ההון במכירת הזכות בשותפוּת.
כמו-כן, נקבע, כי תחול חובת ניכוי מס במקור בעת ביצוע חלוקה מהשותפוּת למחזיקים.
בנוסף, נקבעו הוראות-מַעבר שמסדירות את האופן שבו שותפויות קיימות תהפוכנה לשותפויות סגורות.
יצוין, כי תוקפן של התקנות, לאחַר הארכת תוקפן לפי סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת, פקע ביום 30.6.2015.
בהתאם, נקבע בתקנות 6 ו-7 לתיקון, כי התקנות כנוסחן לפני התיקון תחולנה הָחל מהמועד שבו פקע תוקפן, ואילו בתחילת שנת 2022 תיכנסנה לתוקף התקנות כנוסחן לאחַר התיקון.
התקנת דלקן כתנאי לניכוי הוצאות דלק
פורסמה טיוטת תיקון ("התיקון") לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995 ("התקנות") לפיו ניכוי הוצאות דלק לצורכי מס על-פי התקנות ברכב שסיוּוגו N, M, L או T, למעט מכונה ניידת רגלית, כמשמעותם בתקנות התעבורה, יהיה בכפוף להתקנת התקן תידלוק אוטומטי ותדלוק באמצעות ההתקן וכן בכפוף לכך שלנישום יהיה בגין אותו החודש דוח ריכוז חודשי.*
* מוצע להגדיר את דוח הריכוז החודשי כדוח הכולל באופן מרוכז לגבי כל תדלוק שבוצע בחודש אחד לגבי כלי רכב מסוים את כל הפרטים המופיעים בחשבונית מס, וכן כולל פרטים מסוימים לגבי כל תדלוק של כלי רכב.
יצוין, כי במקביל לתיקון, מוצע לבצע תיקונים דומים גם בתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (לעניין ניכוי מס תשומות על רכישת דלק) וכן בצו הבלו על דלק (פטור והישבון), התשס"ה-2005 (לעניין דרישת הישבון בלו על סולר לכלי רכב).
עוד יצוין, כי תחילתו של התיקון המוצע ביום 1.11.2021.
הגם שמטרת התיקון ברורה – צמצום הונאות המס הנרחבות בענף הדלק ובכלל זאת הגדלה פיקטיבית של הוצאות דלק לצורכי מס – גלומה בו פגיעה כספית בלתי-מבוטלת בציבור הנישומים בְּשל העלויות הכרוכות בהתקנת הדלקן והשימוש בו וכן הגדלה אפשרית בעלות הדלק עצמו.
יש לקוות אפוא שתבוצע חשיבה מחודשת בנושא.
צמצום השימוש במזומן
כידוע, החוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018 , קובע הגבלות על שימוש במזומן בסכום של עד 15,000 ש"ח בעסקות בהן מעורב עסק וסכום של עד 50,000 ש"ח בעסקה בין שני אנשים פרטיים או מתנה.
בהקשר זה, נבקש לעדכנכם, כי משרד האוצר פרסם את טיוטת הצו לצמצום השימוש במזומן (תיקון התוספת הראשונה לחוק), התשפ"ב-2021 (קישור לטיוטת הצו), במסגרתה מוצע להפחית את תקרת הסכומים ל-6,000 ש"ח בעסקות בהן מעורב עוסק, תרומה, הלוואה או בעניין שכר עבודה; וכן להפחית את סכום העִסקות בין אנשים פרטיים או במתן או קבלת תשלום במזומן כמתנה ל-15,000 ש"ח למעט עסקות שבהן משולם הסכום על-ידי אדם שאינו עוסק בעד רכישת כלי רכב, בהן הסכום המקסימלי יישאר 50,000 ש"ח.
מוצע, כי ההוראות החדשות תיכנסנה לתוקף ביום 1.8.2022.
"שליטה" לעניין סעיף 9(2) לפקודה
ביום ה, 9.9.2021, ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קרן עזריאלי (ישראל) ע"ר.
תמצית העוּבדות הרבלנטיות היא כדלקמן:
המערערת היא עמותה שהוקמה בשנת 2008 ונחשבת ל"מוסד ציבורי" בהתאם לסעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה.
למערערת ניתן אישור מרשות המסים על היותה מוסד ציבורי לעניין זיכוי בגין תרומות לפי סעיף 46 לפקודה והיא רשומה כמוסד ללא כוונת רווח לעניין חוק מע"מ.
בראש המערערת עומד וָעד מנהל אשר כל חבריו פועלים בהתנדבות. הֶרכב חברי הוועד המנהל שכיהנו בשנות-המס שבערעור (השנים 2014–2016) הם: גב' דנה עזריאלי, גב' נעמי עזריאלי וגב' שרון עזריאלי (בנותיו של מר דוד עזריאלי ז"ל), מר מנחם עינן ועוד ארבעה חברי ועד קבועים. על ניהולה של המערערת בפועל מופקד צוות ניהולי מקצועי שכיר.
בחודש מרץ 2014 העניק מר דוד עזריאלי ז"ל למערערת, כתרומה, כ-5.69% מהון המניות המונפק של קבוצת עזריאלי בע"מ ("קבוצת עזריאלי"), אשר הוחזקו על ידיו בעקיפין באמצעות .Azrieli Holdings Inc, חברה פרטית הרשומה בקנדה ("AHI"). זאת, על-מנת לאפשר למערערת ליהנות באופן קבוע מתשלומי דיבידנדים הנובעים ממניות התרומה, לצורך מימון פעולותיה של המערערת.
שווי השוק של המניות שהתקבלו במועד קבלת התרומה היה כ-840 מיליון ש"ח.
בין המערערת לבין AHI נחתם הסכם תרומה אשר עיגן את העברת המניות ("הסכם התרומה" או "ההסכם"). במסגרת הסכם התרומה נקבע, כי תרומת המניות תיעשה בכפוף למספר תנאים, כאשר התנאי הרלבנטי לענייננו הוא כי כל זכויות ההצבעה מכוח מניות התרומה תישארנה בידי AHI והמערערת תחתום על יפויי כוח בלתי-חוזרים לצורך כך. עוד נקבע, כי במכירה עתידית של מניות התרומה על-ידי המערערת, תעבורנה זכויות ההצבעות במניות התרומה לרוכש.
גב' דנה עזריאלי, גב' נעמי עזריאלי וגב' שרון עזריאלי וכן מר מנחם עינן שימשו בשנות-המס כדירקטורים בקבוצת עזריאלי, כאשר גב' דנה עזריאלי כיהנה גם כיו"ר הדירקטוריון, וזאת לאחַר פטירת אביה, מר דוד עזריאלי ז"ל. כלומר, נשות משפחת עזריאלי ומר עינן כיהנו הן כחברי הוועד המנהל של המערערת והן כדירקטורים בקבוצת עזריאלי ("בעלי התפקידים הכפולים"). הצוות הניהולי של המערערת, לעומת זאת, אינו קשור לקבוצת עזריאלי כלל.
בשנות-המס שבערעור קיבלה המערערת בהתאם להסכם התרומה דיבידנדים מקבוצת עזריאלי בסכום כולל של כ-57 מיליון ש"ח ("ההכנסות מדיבידנד") ודיווחה על ההכנסה מהדיבידנדים האמורים כהכנסה הפטורה ממס לפי סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה.
ברם, לטענת המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 5), מקורהּ של ההכנסה בקבוצת עזריאלי שהיא חברה העוסקת בעסק שבשליטת המערערת ולכן היא אינה פטורה ממס לפי סעיף 9(2 )לפקודה, אלא חייבת במס בשיעור 25% (לפי סעיף 125ב(4) לפקודה).
בהתאם, המשיב הוציא למערערת שומות מס הכנסה לשנות-המס שבערעור בסך של כ-14 מיליון ש"ח.
מכאן הערעור.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הערעור וחייב את המשיב בהוצאות המערעת בסך 70,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרשה השופטת סרוסי לטענת המשיב לפיה הסכם התרומה הביא לשיתוף פעולה בין AHI לבין המערערת, באופן שהופך את המערערת לבעלת שליטה בקבוצת עזריאלי יחד עם AHI.
השופטת דחתה טענה זו וקבעה, כי לא רק שאין מחלוקת שאף לא אחד מהמבחנים הכמותיים שקבועים סעיף 9(2)(ב) לפקודה מתקיים, אלא שמחומר הראיות שנפרס בפניה עולה ברורות כי למערערת אין כל יכולת, בכוח או בפועל, לכַוון את פעילתה של קבוצת עזריאלי, בין לבד ובין עם AHI, לא מכוח הסכם התרומה ולא מכוח העברת המניות, כך שגם לא מתקיימת הגדרת המונח "שליטה" שעניינה ב"יכולת, בין לבד ובין ביחד עם אחרים, לכוון את פעילותו של חבר בני אדם, במישרין או בעקיפין". כל זאת, למרות זכאותה של המערערת לקבלת דיבידנדים.
השופטת סרוסי הוסיפה וציינה, כי אף אם המערערת ו-AHI נחשבות כמחזיקות יחד במניות לצורך דיני החברות, אין משמעות הדבר כי המערערת גם שולטת יחד עם AHI בקבוצת עזריאלי. לדבריה, למערערת אין כל זכות הצבעה במניות התרומה, אין כל הסכם שיתוף פעולה בין המערערת לבין AHI ביחס להצבעה במניות ו-AHI חופשית להצביע במניות כפי רצונה, ללא כל התחייבות או התחשבות במערערת. "יש להבחין בין הצבעה בשמה של המערערת, ובין הצבעה עבור המערערת, באופן המייצג את האינטרסים שלה. בענייננו, כאמור, ההצבעה נעשית בשמה של המערערת אך בהתאם לאינטרסים של AHI, ולא של המערערת, כך שלמערערת אין כל יכולת להביע עמדתה ולכוון את פעילות קבוצת עזריאלי" [ההדגשות במקור – א' ש'.]
עוד ציינה השופטת, כי למעשה גם המשיב לא סבור כי הסכם התרומה כשלעצמו הוא זה שהקים את הַשליטה המיומרת, אלא כהונתם של בעלי התפקידים הכפולים (ועל כך להלן), אך למרות זאת הוא המשיך להתבצר בעמדתו לפיה הסכם התרומה והעברת המניות מקימים שליטה משותפת של המערערת יחד עם AHI.
השופטת סרוסי המשיכה ונדרשה לטענתו העיקרית של המשיב לפיה בעלי התפקידים הכפולים מכַוונים, או יכולים לכַוון, את פעילותה של קבוצת עזריאלי בהתאם לאינטרסים של המערערת באופן המַקנה לה שליטה בקבוצת עזריאלי. לשון אחר, היכולת לכַוון את פעילותה של קבוצת עזריאלי קיימת, אליבא דהמשיב, עֵקב הזהוּת בגורמים המנהלים את שני התפקידים – בעלי התפקידים הכפולים.
השופטת דחתה טענה זו.
ראשית, ציינה השופטת, הגיון זה של המשיב פועל לשני הכיוונים ובאותה מידה ניתן גם היה להגיע למסקנה כי קבוצת עזריאלי היא בעלת הַשליטה במערערת ולמעשה זו המסקנה ההגיונית יותר מבּין שתי האפשרויות. לדבריה, מסקנתו של המשיב כאילו בנות משפחת עזריאלי יביעו דווקא את עמדתה של המערערת ולא את עמדתן האישית או את עמדת קבוצת עזריאלי או את עמדת AHI היא "משונה".
שנית, הוסיפה השופטת, לפי ההגיון של המשיב, כל גוף שיש בו בעל תפקיד שמכַהן גם בגוף אחר, הגוף האחר הוא למעשה בעל שליטה בו והרי ברי כי אין במעורבותם של חברי דירקטוריון בגופים נוספים כדי להפוֹך את אותם גוםים לבעלי שליטה.
עוד ציינה השופטת, כי גם מבּחינה מעשית לא הוכח כי המערערת מכַוונת את פעילותה של קבוצת עזריאלי ודווקא ההיפך הוא הנכון, כפי שעלה מעדותם של עדי המערערת שלא נסתרה ולוּ במעט.
לאור האמור, קבעה השופטת סרוסי, כי אין בעצם קיומם של בעלי התפקידים הכפולים כדי להביא לכך שהמערערת תיחשב כשולטת בקבוצת עזריאלי, וכי יש להבחין בין שליטה של בנות משפחת עזריאלי בקבוצת עזריאלי ובין שליטה של המערערת בקבוצת עזריאלי.
לבסוף, נדרשה השופטת סרוסי לטענתו הנוספת של המשיב לפיה בהתאם לדיווחיה של קבוצת עזריאלי לרשות ניירות-ערך יש לראות את המערערת כבעלת שליטה בקבוצת עזריאלי.
השופטת דחתה גם טענה זו, בקובעה, כי קבוצת עזריאלי לא דיווחה כי המערערת היא בעלת שליטה בה, אלא כי תתייחס אליה "כאילו" היא בעלת שליטה בה וזאת רק "לעניין חובות החלות או המתייחסות על פי חוק החברות לבעלי שליטה בחברה". דהיינו, המערערת הייתה מוכנה להחמיר ולקבל על עצמה סייגים מֵעבר לנדרש, בכל הנוגע לחובות על-פי חוק החברות אך ללא השלכה על דינים אחרים ובכלל דיני המס. זאת, לאור התכליות השונות העומדות בבסיס דיני המס (ובפרט סעיף 9(2) לפקודה) ודיני החברות (וראו לעניין זה פס' 60–61 לפסק-הדין).
לבסוף, ציינה השופטת, כי לא מצאה כי יש בפסק-הדין בעניין קרן בוקסנבאום נטע בע"מ (ע"מ 50189-02-17) – אליו נדרשנו במבזק מס' 1844 מיום 26.3.2020 (קישור למבזק) – כדי לשנות ממסקנתה.
לדבריה, נסיבות אותו מקרה היו שונות, ובעיקרן העובדה כי באותה פרשה חלה חזקת הַשליטה הכמותית, בשונה מהמקרה דכאן, וממילא, אין באותו מקרה כדי לכבול את דעתה ביחס לקביעת הַשליטה המהותית, אשר נקבעת בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה.
השופטת סרוסי קיבלה אפוא את הערעור במלואו.
כאמור, השופטת חייבה את המשיב בהוצאות המערערת בסך 70,000 ש"ח. וכך היא ציינה בעניין זה:
"המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 70,000 ש"ח, כאשר בשיעור זה הבאתי בחשבון גם את התנהלות המשיב בהליך, לרבות המחדל שבאי-התייצבותו לדיון הראשון, חקירת עדים באריכות שלא לצורך, התעקשותו על ניהול ההליך למרות שיקוף הסיכויים על ידי בית המשפט והגשת הסיכומים באיחור באופן ששיבש את עבודת בית המשפט.
כפי שחזרתי והצגתי לא אחת בפני המשיב, עסקינן בתיק שלו אדנים רעועים, וטוב היה לו שעה לאמירותיי באופן שהיה נמנע מניהול ההליך, שנוהל על חשבון הליכים אחרים הראויים להתברר."
קביעת אחוז נכוּת
ביום 5.9.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין צנגוט.
עניינו של פסק-הדין בערעור על פסק דינו של בית-הדין האזורי בחיפה שבו נדחה ערעור המערער על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה שקבעה את נכותו בגין מחלת הלימפומה ברמיסיה לפי פריט הליקוי העדכני ולא לפי פריט הליקוי הקודם ששימש את הרופא המוסמך בשנת 2011 עת קבע את נכותו של המערער במסגרת תביעה קודמת לנכות כללית.
בית-הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח – אב"ד; ס' דוידוב-מוטולה ו-ר' פוליאק) דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין) וקבע, כי נישום אמנם רשאי לבחור אם לעתור לאימוצו של "אחוז נכות" שנקבע מכוח אחד החוקים הנקובים בסעיף 9(5) לפקודה, אך ככל שבחר לבקש אימוץ כאמור – הוא אינו יכול לפַצל באופן מלאכותי את קביעת הוועדה הרפואית עליה הוא מבקש להסתמך, באופן שיאמץ רק את החלקים מתוכה שנוחים לו ולגבי חֵלקם האחר יבקש להיבדק על-ידי ועדת מס הכנסה.
הוצאת חוות-דעת מומחה מתיק בית-המשפט
במבזק מס' 1871 מיום 30.8.2020 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בארבעת הערעורים שהוגשו על-ידי המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") על פסקי-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין מגן דוד אדום (ב"ל 32018-09-16), אוניברסיטת בר אילן (ב"ל 6497-08-16), ממן מסוף וניטול בע"מ (ב"ל 59912-03-16) ונס א.ט בע"מ (ב"ל 6517-08-16).
כזכור, באותו עניין, בית-הדין הארצי קבע, בין היתר, כי המל"ל רשאי להוציא שומת ניכויים בעצמו, אך משנערכה שומת ניכויים על-ידי פקיד-השומה – לרבות במסגרת פשרה עם המעסיק – רשאי המל"ל להתבסס עליה.
בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת מבזק מס' 1877 מיום 12.10.2020, כי הלכה זו יושמה במסגרת החלטתו של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה, מפי השופט ט' גולן, בעניין אלביט מערכות בע"מ,* בגדרהּ קיבל בית-הדין את בקשתו של המל"ל למחוק טענות מכתב התביעה של התובעת באופן כזה שבכל מקום שבו כתב התביעה תוקף, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, את הסתמכותו של המל"ל על הסכם הפשרה שחתמה התובעת עם רשות המסים, הרי שדין טענה זו להימחק.
* ב"ל 47947-02-20. להורדת ההחלטה, לחצו כאן.
ביום 9.9.2021 ניתנה החלטה נוספת של בית-הדין האזורי בעניין אלביט מערכות בע"מ שעניינה בבקשה המל"ל להוציא חוות-דעת של המומחה מטעם התובעת, מר אבו רזק, מתיק בית-הדין.
זאת, בין היתר, מהטעם שמדובר בחוות-דעת משפטית.
בית-הדין האזורי דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
שיהוי
במבזק מס' 1893 מיום 30.12.2020 דיווחנו על פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין יפית מנגל, חברת עו"ד.
כזכור, עניינו של פסק-הדין בשני ערעורים על פסק דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בו נדחתה תביעת המערערת לביטול חוב דמי ביטוח בסך 77,836 ש"ח מיום 13.7.2008 עקב ביקורת שנערכה ביום 19.11.2007.
עם זאת, בית הדין האזורי קבע, כי יחד עם הקנס שהוטל, קרן החוב תישא הצמדה כחוק ללא ריבית מיום 13.7.2008 ועד למועד התשלום בפועל.
במסגרת הערעור שהגישה החברה, נטען כי היה על בית-הדין האזורי לבחון את השאלה האם שיהוי של המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") במשך 7 שנים בטיפול בהשגה שהוגשה כדין היה סביר או שהוא מחייב לבטל את דרישת התשלום ו/או לראות את ההשגה כאילו התקבלה.
עוד טענה החברה, כי מבּחינה עובדתית המל"ל הסכים לביטול החוב ומבּחינה נורמטיבית אי-כינון ועדת השומה במשך שנים רבות מצדיק את ביטולו.
בנוסף, נטען, כי המל"ל ביצע את הביקורת בספרי החברה שלא על-מנת לגְבות דמי ביטוח אלא ממניעים פסולים על רקע פעילותה של עו"ד מנדל בהליכים שונים כנגד המל"ל.
במהלך הדיון בערעור הוחלט, כי מתן פסק-הדין יעוכב עד למתן הכרעה בארבעת הערעורים שנדונו בעניין מגן דוד אדום.*
* ראו לעיל.
בית-הדין הארצי – מפי סגן הנשיאה השופט א' איטח (אב"ד), השופטת ח' אופק גנדלר, השופט א' סופר, גב' ח' שחר (נציגת ציבור (עובדים)) ומר ד' בן-חיים (נציג ציבור (מעסיקים)) – דחה את ערעור החברה וקיבל את ערעור המל"ל בעניין ביטול הקנסות* (קישור לפסק-הדין).
* ראו פס' 73 לפסק-הדין.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי החברה הגישה עתירה לבית-המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, בגדרהּ התבקש בית-המשפט לבטל את פסק דינו של בית-הדין הארצי.
בית-המשפט העליון – מפי השופטים י' עמית, י' אלרון ו-א' שטיין – דחה את העתירה על הסף מחמת שיהוי בהגשתה, ולמעלה מן הנדרש, בהיעדר עילה להתערבות בהכרעותיו של בית-הדין הארצי לעבודה (קישור לפסק-הדין).
תשלום מעסיקים לפיקדון
ביום 2.9.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה בעניין י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח'.
עניינו של פסק-הדין בארבעה ערעורים, אשר הדיון בהם אוחד, על פסקי-דין של בתי-דין אזוריים במותבים שונים, בגדרם נפסק כי המשיבים, מבקשי מקלט שהועסקו כעובדי המערערות בעבודות ניקיון בתחומן של רשויות מקומיות, זכאים כי מעסיקיהם ישלמו להם פיצוי חֵלף הפקדות לקרן השתלמות בנוסף להפקדת 16% משכר העבודה המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים בחשבון פיקדון שנפתח בהתאם לתיקון 18 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.*
* בחודש מאי 2017 נכנס לתוקף תיקון 18 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 ("תיקון 18"), בגדרו נקבע, כי על מעסיקים להפקיד תשלומים לחשבון פיקדון בשיעור 36% מהשכר המשולם למבקשי מקלט (המוגדרים בתיקון 18 כ"מסתננים"), מהם ישולמו 16% על-ידי המעסיק ו-20% ינוכו משכר העובד. השכר ממנו יש להעביר את התשלומים לחשבון הפיקדון הוא שכר העבודה המובא בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים לפי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.
בעקבות בג"ץ 2293/17 (גרסגהר נ' הכנסת), בוטל הניכוי לחשבון הפיקדון משכר העובד ונקבע, כי לפיקדון יועברו תשלומים בשיעור 16% מהשכר לפיצויים מחֵלקו של המעסיק בלבד.
בית-הדין הארצי לעבודה (הנשיאה ו' וירט-ליבנה – אב"ד; ר' פוליאק, ח' אופק גנדלר – שופטים, מר יוסי רחמים – נציג ציבור (עובדים) ומר צ' טבצ'ניק – נציג ציבור (מעסיקים)) דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין) וקבע, כי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הניקיון מחייבים מעסיקים להעביר תשלומים להסדרי ביטוח פנסיוני בשיעור העולה על 16% מהשכר לפיצויים ובנוסף לכך תשלומים בשיעור 5.7% מהשכר הקובע לקרן השתלמות.