אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

בקשה להחזר מס באופן מקוּון

פורסמה הוראת ביצוע מס הכנסה מס' 13/2021 המפרטת את הכְּללים לטיפול "בבקשות לפתיחת שנים להחזר מס באופן מקוון – תיק 91," במשרד השומה וכן את אופן הטיפול ברשימות העבודה הנלוות לבקשות אלו.

למַעבר להוראה, לחצו כאן.

תיקוני חקיקה מוצעים

מיסוי מקרקעין

אתמול פורסם פרק מיסוי המקרקעין בתזכיר חוק ההסדרים (קישור לתזכיר).

להלן עיקרי התיקונים המוצעים בתזכיר האמור:

תיקון חוק מיסוי מקרקעין במטרה לעודד רוכשי דירות חלופיות להקדים ולמכור את דירותיהם הראשונות, כך שרק מי שימכור את דירתו הראשונה בתוך 12 חודשים (ולא 24 חודשים – כפי שהחוק מאפשר היום) ייהנה מהשיעורים המופחתים של מס רכישה החָלים על רוכש דירה הדירה החלופית, ולפטוֹר ממס שבח במכירת הדירה הראשונה.
תיקון נוסף של חוק מיסוי מקרקעין כך שמי שמוכר דירת מגורים מזכה אשר נבנתה על קרקע שנרכשה לפני שנת 2014, לא יוכל ליהנות מהחישוב הליניארי המוטב בעת מכירת הדירה.*
* על אף האמור, מוצע לקבוע הטבה כך שמי שהוציא היתר בניה לבניית דירה לפני סוף שנת 2024, יהיה זכאי לקבל את החישוב הליניארי המוטב במכירת הדירה שנבנתה לפי היתר הבנייה.
הסמכת שר האוצר, באישור ועדת-הכספים, לקבוע אילו טפסים יוגשו באופן מקוּון מבּין כלל הטפסים שבחוק.
תיקון חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים), התש"ן-1990, כך שבעל דירה הפטוּר ממס על הכנסות דמי שכירות לפי החוק האמור יידרש להגיש הצהרה למנהל רשות המסים ובו מידע לגבי הדירה ולגבי הכנסותיו.

חלוקת הכנסות צבורות

בנוסף, פורסם תזכיר לתיקון החוק לעידוד השקעות הון (קישור לתזכיר).

בגדרו של התזכיר, מוצע לקבוע בהוראת-שעה ("הוראת-השעה") מתווה הטבות דומה לזה שנקבע בתיקון 69,* למשך שנה, ובכפוף לתנאים שנקבעו בו, לרבות התנאי לפיו חברה שבחרה לשלם מס חברות על הכנסה צבורה נבחרת, תשקיע במפעל תעשייתי סכומים בתקופה של חמש השנים לשם רכישת נכסים יצרניים למעט בניינים, השקעה במחקר ופיתוח בישראל, או תשלום שכר עבודה לעובדים חדשים שנוספו למפעל, ביחס למספר העובדים שהועסקו במפעל בתום שנת-המס 2021.

* חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 69 והוראת שעה), התשע"ג-2012 (קישור לתיקון).

נזכיר, כי ביום 16.1.2013 פרסמה החטיבה המקצועית שברשות המיסים החלטת מיסוי בנושא "רווחים כלואים" (קישור להחלטה). ואילו ביום 28.4.2013 פרסמה רשות המיסים הוראה מקצועית בנושא "דגשים לעניין הוצאת כספים מחברת מאושרת/מוטבת לפי החוק לעידוד השקעות הון" (קישור להוראה). החלטת מיסוי נוספת פורסמה בחודש דצמבר 2013 (קישור להחלטה**).

בנוסף, מוצע לבטל את הוראות סעיף 74(ד)(4)(ב) לחוק שעניינו בחלוקת רווחים אשר לא מיוחסים להכנסות פטורות וכן להבהיר, כי לא יינתנו ניכויים, זיכויים, קיזוזים או פטוֹרים כלשהם כנגד המס המשולם על הכנסות פטורות במסגרת הוראת-השעה.

דיווח על מטבעות דיגיטליים

בנוסף, פורסם תזכיר לתיקון פקודת מס הכנסה (קישור לתזכיר), בגדרו מוצע לקבוע חובת דיווח (מכוח סעיף 131 לפקודה) לגבי מי שהוא או ילדו (שגילו אינו עולה על 18) החזיק ביום אחד או יותר בשנת-המס נכס פיננסי דיגיטלי* בשווי של 200,000 ₪ לפחות.

* "נכס פיננסי דיגיטלי" מוגדר בתזכיר כ"יחידת ערך דיגיטלית שניתן לסחור בה או להעבירה באופן דיגיטלי ולהשתמש בה, בין היתר, כאמצעי חליפין או להשקעה, או כזכות לבעלות, השתתפות, רווח או שימוש במיזם מסוים."

עוד מוצע, כי שר האוצר יקבע את הפרטים שיכָללו בטופס הדיווח לעניין השימוש בנכס פיננסי דיגיטלי כאמור.

מע"מ על השקעות נוסטרו

ביום 2.8.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין י.ג.מ. השקעות בע"מ.

למַעבר למבזק בעניין זה, לחצו כאן.

מע"מ בשיעור אפס בגין תיווך פיננסי

באותו יום (2.8.2021) ניתן גם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ג'י אף איי סקיוריטיס לימיטד.

עניינו של פסק-הדין בשאלה, האם המערערת, חברה אנגלית שהקימה סניף בישראל שלקוחותיו (בנקים) כוללים הן תושבי ישראל והן תושבי-חוץ, חייבת במע"מ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ* בגין שירותי ברוקראז' שנתן הסניף הישראלי ללקוחות תושבי-חוץ לגבי עסקות עתידיות (Forward) במט"ח ועסקות החלף (Swap) בין סוגי ריבית.

* נזכיר, כי סעיף זה מַקנה מע"מ בשיעור אפס ל"מתן שירות לתושב חוץ, למעט שירות ששר האוצר קבע לענין זה; לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל [...]".

לטענת המשיב (מנהל מע"מ תל-אביב), המערערת נתנה שירות אחד לשני מקבלים (תושב ישראל ותושב-חוץ) תוך שכּל אחד מהמקבלים מפיק תועלת והנאה מהשירות ונדרש להשתתף בתשלום התמורה בגינו ועל-כן אין להחיל במקרה זה את הוראות סעיף 30(א)(5) לחוק.
המערערת, לעומת זאת, טוענת, כי השירות שהתחייבה להעניק מכוח ההסכם עם צד אחד לעסקה הפיננסית איננו אותו שירות שהיא התחייבה להעניק מכוח הסכם אחר לצד השני לעסקה, וממילא "הנושא" של כל אחד מהסכמי ההתקשרות הוא סוג השירות שהצד החתום על ההסכם יקבל ושיעורי העמלות שיהיה עליו לשלם. על-כן, גורסת המערערת, כל שירות שניתן בפועל לכל אחד מהצדדים לעסקה הוא שירות עצמאי ממנו נהנה אותו לקוח.

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט קירש ניתח את הסייג הקבוע בסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ – לפיו "לא יראו שירות כניתן לתושב חוץ כאשר נושא ההסכם הוא [...]" – והִבהיר, כי הגם שנקודת המוצא לבחינת הזכאות לשיעור מס אפס בהתאם לאותו סעיף אמורה להיות עיון בהסכם שנערך בין נותן השירות לבין תושב-החוץ (ואם עיון זה מגלה כי השירות שביצועו נדרש על-פי ההסכם יינתן "נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל", אזי במקרה זה תישלל הזכאות), הרי שעיון בהסכם מהווה נקודת פתיחה ולא נקודת הסיום של בחינת הזכאות; ונושא ההקלה (שיעור אפס) הוא העִסקה ולא ההסכם עצמו.
עוד קבע השופט, כי היבט נוסף שעשוי לסייע בעניין זה הוא בחינת האינטרסים של הצדדים השונים, מקבלי השירות; וכי כאשר האינטרסים והרצונות של שני מקבלי השירותים אינם זהים וכל אחד מהם מוכן לשלם כסף למי שיביא, ככל שניתן בתנאים השוררים בשוק, למימוש האינטרסים שלו באופן מיטבי, נמצא בסיס לומר כי בפנינו שירותים שונים ומופרדים.

לגופו של עניין, קבע השופט קירש, במובחן מטענות הצדדים, כי פער האינטרסים ולעיתים ניגוד העמדות לפני ביצוע העשייה מחייבים את המסקנה כי מדובר בשירותים נפרדים למקבלים השונים. אומנם, הִבהיר השופט, מבחינתו של נותן השירותים המטרה היא אחת: להשיג מפגש רצונות על-מנת לזכות בעמלות, כך שנותן השירות אדיש למעשה לתוכן התוצאה (מחיר גבוה יותר, מחיר גבוה פחות) – חשובה לו עצם השגת התוצאה; אולם הדרך להישג זה מורכבת ממתן שירות שונה לכל צד.

השופט קירש התייחס לטענת המשיב לפיה החלת סעיף 30(א)(5) לחוק בנסיבות המקרה דנן לא תעלה בקנה אחד עם התכליות המיוחסות לסעיף ובכלל זאת עידוד ייצוא השירותים והבאת מטבע חוץ לישראל, סיוע לעוסקים ישראלים בתחרות מול עסקים זרים בשוקי השירותים הבינלאומיים ומניעת כפל מס ערך מוסף במישור הבינלאומי. שכּן, ממילא הקמת סניף וצוות ישראלי מתבקשת מבּחינה מסחרית.
השופט קבע, כי אף אם במישור העובדתי יש ממש בטענה זו של המשיב, אין בכך כדי לחיֵיב אימוץ עמדת המשיב בסוגיית תיחום השירות ולשונו של סעיף 30(א)(5) רחבה והיא בהחלט עשויה לחול על מקרים בהם לא נדרשים כל עידוד או סיוע בתחרות הבינלאומית. עוד קבע השופט (בפס' 49 לפסק-הדין), כי "אמנם לתכליות דבר חקיקה יש מקום נכבד במלאכת הפרשנות, אולם אם הוראת החוק הנדונה כאן היא גורפת מדי (overbroad) – לטעמה של רשות המסים לפחות – אזי הפתרון נמצא בידי המחוקק או מתקין התקנות. תפקידו של בית המשפט הוא להכריע במקרה הקונקרטי על פי הדין המצוי ואי קידום התכלית כשלעצמו איננו מהווה עילה לשלילת תחולת הסעיף, אם הוא חל לפי לשונו על המקרה הנבחן" [ההדגשה במקור – הח"מ.]

לבסוף, ציין השופט קירש, כי המשיב העלה בסיכומיו, לראשונה, טיעון נוסף לפיו ההסכמים שנערכים בין הלקוחות ובין עצמם (הסכמים להחלפת תזרימי ריבית והסכמי forward במט"ח) הם "נכסים המצויים בישראל" ועל-כן חל, אליבא דהמשיב, הסייג הקבוע בתקנה 12א(א) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 לפיה "לעניין סעיף 30(א)(5) לחוק לא יחול שיעור אפס על שירות שניתן לגבי נכס המצוי בישראל [...]".
השופט קבע, תוך שהוא מצטט מהחלטתו בעניין יבדייב (ע"מ 29712-02-19), כי הטיעון האמור לא צוין בהחלטה המפורטת בהשגה, לא נטען בכתב התשובה מטעם המשיב בערעור ואף לא הוזכר בתצהיר מטעמו, אלא הוצף לראשונה בסיכומים וזאת ללא הגשת בקשה לקבלת היתר לעשות כן מבית-המשפט; וכי מדובר בניסיון להוסיף בסיס שומה שונה וחלופי.
עוד קבע השופט, כי עניין מקום הימצאו של נכס הוא בראש ובראשונה עובדתי אם כי הוא עשוי להעלות שאלה מעורבת של עובדה ומשפט ובכל מקרה קביעתו העובדתית/משפטית של המשיב לא נתמכה בבדל ראיה, וחמור מכך, לא ניתנה לעדים מטעם המערערת הזדמנות להתייחס לנושא במסגרת תצהיריהם או חקירותיהם.
השופט קירש הוסיף וקבע, כי בניגוד למשיב הוא אינו מוכן לפסוֹק, ללא תשתית עובדתית, כי זכויות הצדדים הנוצרות בעסקות הפיננסיות הן "נכס המצוי בישראל" ונראה כי סוגיה זו, כשמדובר במוצרים פיננסיים מורכבים, אינה פשוטה במיוחד.
השופט הוסיף והעיר לעניין התיבה "לגבי" והתיבה "המצוי" אשר בתקנה 12א(א), כי הזכויות האמורות נוצרות בעקבות השירות שניתן על-ידי המערערת ולמעשה הן אינן קיימות בעת מתן השירות, אם כי הוא אינו מביע כאן דעה לגבי נפקות היבט זה.

פיצוי לכדורגלן תושב-חוץ

ביום 5.8.2021 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין ראיוס.

להלן תמצית העוּבדות:
המערער, רובן ראיוס, הוא אזרח ותושב ספרד המשחק כדורגל באופן מקצועי.
בתחילת שנת 2013 שיחק המערער במועדון הכדורגל אסטרנס טריפוליס מהעיר טריפולי שביוון.
בחודש יוני 2013 התקשרה קבוצת הכדורגל מכבי חיפה ("הקבוצה") בהסכם עם מועדון הכדורגל היווני ורכשה את "כרטיס השחקן" של המערער, דהיינו את הזכויות הספורטיביות שלו.
באותו חודש התקשרה המערערת בהסכם עם המערער ("הסכם ההעסקה") בגדרו התחייבה להעסיקו כשחקן בשורותיה למשך שלוש עונות משחקים: 2014/2013, 2015/2014 ו-2016/2015.
תנאי העסקתו של המערער ושכרו נקבעו בנספח להסכם ההעסקה ("נספח השכר"), כאשר לכל עונת משחקים נקבע שכר כולל וכן נקבעו תנאים לתוספת שכר הנסמכים על הישגי הקבוצה. כך, לעונת המשחקים 2016/2015 נקבע שכר שנתי בסיסי בסך של 1,391,136 ש"ח.
המערער שיחק בקבוצה במשך שתי עונות, בשנים 2014/2013 ו-2015/2014, שבסופן ביקשה הקבוצה להפסיק את ההתקשרות עִמו.
בהתאם להסכם ההעסקה, ביטול ההסכם הותנה בהסכמה משותפת ועל-כן הצדדים ניהלו משא ומתן שבסופו הגיעו להסכמה על העברת המערער לשחק במועדון הצרפתי סושו מונבליאר מהעיר מונבליאר, המשחֵק בליגה השנייה בצרפת ("המועדון בצרפת").
בין המערער לקבוצה נחתם ביום 2.7.2015 הסכם לסיום ההעסקה ("הסכם הסיום") במסגרתו הוסכם כי הקבוצה תשלם למערער פיצוי חד-פעמי בסך של 150,000 אירו וכי הפיצוי ישולם רק לאחַר חתימת המערער על הסכם עם המועדון מצרפת. וכך צוין בהסכם הסיום:
"A onetime compensation payment from the Club to the Player on a total amount of net 150,000€ (One Hundred Fifty Thousand Euros). The amount will be paid subject to the signature of the player on an employment agreement with club FC SOCHAUXMONTBÉLIARD and following the full transfer of the ITC of the Player to Sochaux."
אין חולק, כי תשלום זה נועד לפצות את המערער על ההפרש בין השכר אותו היה צפוי לקבל מהקבוצה אילו היה ממשיך לשחק בשורותיה לבין השכר שהוסכם כי יקבל מהמועדון בצרפת.
בהתאם להסכמות אלו, נערך ונחתם גם הסכם בין הקבוצה לבין המועדון בצרפת להעברת כרטיס השחקן של המערער, כאשר תמורת כרטיס השחקן התחייב המועדון בצרפת לשלם לקבוצה סך של 210,000 אירו.
בהתאם להסכם הסיום, שילמה הקבוצה למערער בחודש יולי 2015 סך של 500,628 ש"ח אשר בוצע כתשלום שכר המשולם באמצעות חברת קשר ספורט בע"מ.
מסכום התשלום המוסכם ("הפיצוי") לא נוכה מס במקור והוא דוּוח על-ידי הקבוצה כמענק פטוּר ממס.
המשיב, פקיד-שומה חיפה, סבר, כי הפיצוי חייב במס, וקבע כי יש לראותו כהכנסה חייבת על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, דהיינו כהכנסת עבודה, וזאת בשיעור 25% כקבוע בתקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ), התשנ"ח-1998 (שני הצדדים הסכימו כי מדובר בתושב-חוץ כמשמעותו בסעיף 1 לפקודה).
לטענת המשיב, הפיצוי שוּלם בגין הפרת הסכם ההעסקה ועל-כן, בהתאם לכלל ולפיו דין הפיצוי כדין הפרצה אותה בא למלא, מדובר בפיצוי בגין הכנסת העבודה שהיה המערער אמור לקבל בישראל.
עוד טען המשיב, כי הפיצוי נובע מהסכם להעסקת המערער בישראל ועל-כן יש לראותו כהכנסה שהופקה בישראל.
המשיב הפנה גם לאמנה למניעת כפל-מס שבין ישראל לספרד, ולפיה זכות המיסוי נתונה למדינת המקור, שהיא במקרה זה, שבו שולם פיצוי בגין הפרת הסכם ההעסקה, ישראל.
השגת המערער נדחתה. מכאן הערעור.

בית-המשפט המחוזי, מפי סגן הנשיא ר' סוקול, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, ולאחַר שניתח בקצרה את שיטת המיסוי הפרסונלית שנקבעה בפקודת מס הכנסה במסגרת תיקון 132, נדרש השופט סוקול למקור ההכנסה של הפיצוי.
לדבריו, ההסכמים השונים שנחתמו בין הצדדים מצביעים על כך שהפיצוי ששולם למערער לא נועד להיות תשלום שכר עבוּר העסקתו לאחַר מועד חתימת הסכם הסיום אלא על-מנת שיסכים לוותר על המשך העסקתו על-ידי הקבוצה ויוותר על כל זכויותיו על-פי הסכם ההעסקה. מדובר, ציין השופט, בפיצוי ששולם למערער על-מנת שיסכים לעבור לקבוצה שבה צפוי היה להשתכר בשכר נמוך יותר ואשר חוּשב בהתאם להפרשי השכר הצפויים.

השופט סוקול הוסיף וקבע, כי ראוי לבחון כל תקבול על-פי מהותו האמיתית ובכלל זאת סיווג מקור התקבול שקיבל המערער כפיצוי בְּשל המעבר לשחק במועדון בצרפת.
לדבריו, הלכה בדיני המס היא כי פיצוי שמקבל נישום יסוּוג כדין הפרצה אותה בא הפיצוי למלא וכי כאשר צדדים מתפשרים ומסכימים על תשלום פיצוי כדי להימנע מהליך משפטי, ייבחן הפיצוי על-פי מהות הנזק או ההפסד שנגרם ולא על-פי הזכות לתבוע או לאכוף את ההסכם שעליו ויתר התובע.
שעה שכך, והיות שהמערער וִיתר בהסכם הסיום ובנספח הוויתור שצורף לו, על הזכות לאכוף את התחייבות הקבוצה לשלם את שכרו בעונת המשחקים 2016/2015, הפיצוי שולם חֵלף הכנסת עבודה שהיה המערער צפוי לקבל מהקבוצה ולא עבוּר עבודה שביצע בפועל, ומכאן שאינו בבחינת שכר.

השופט סוקול הוסיף וציין, כי סעיף 4א לפקודה קובע כי המקום שבו הופקה או נצמחה הכנסה מעבודה הוא מקום ביצוע העבודה ועל-כן במקרה דנן, כאשר עסקינן בפיצוי חֵלף שכר העבודה שלא שולם, המקום שבו הופקה ההכנסה הוא המקום שבו צפויה הייתה להתבצע העבודה בגינהּ משולם הפיצוי, דהיינו בישראל.
קביעת מקום אחר כמקום הפקת ההכנסה, הִבהיר השופט, מנוגדת לעיקרון לפיו דין הפיצוי כדין "הפרצה" אותה נועד למלא, באשר הפרצה בענייננו היא הכנסת עבודה בישראל ולכן מתחייבת המסקנה כי גם מקום הפיצוי הוא מקום "הפרצה".

וכך סיכם השופט סוקול את מסקנותיו: "הגעתי למסקנה כי הפיצוי ששולם למערער עם חתימת הסכם הסיום נועד לפצותו בגין הסכמתו לעבור לשחק במועדון בצרפת. הואיל והפיצוי נועד לשמש כתחליף להכנסה לה היה המערער זכאי לפי הסכם ההעסקה, יש למסותו בשים לב לסיווג ההכנסה על פי הסכם ההעסקה ולמקום שבו אמור היה להיות מועסק."

תביעה כנגד המדינה עֵקב עיכוב בהנפקת אישורי מיסים לטאבו

שלשום (8.8.2021) ניתן פסק-הדין של בית-משפט השלום בבת-ים בעניין ידו בע"מ ואח'.

עניינו של פסק-הדין בתביעה בסדר דין מהיר על סך של 68,725 ש"ח שהוגשה על-ידי חמישה תובעים כנגד מדינת ישראל, בכובעה כמנהל מיסוי מקרקעין מתוקף תפקידו בסעיף 16(א)(2) לחוק מיסוי מקרקעין, וזאת בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו להם, לטענתם, כאשר הֵפר המנהל את סעיף 16 לחוק מרגע שזה נמנע מלהנפיק עבורם באופן מיידי אישורי מיסים בגין העברת זכויות התובעת 1 בנכס מקרקעין שבבעלותה למחזיקי מניותיה (התובעים 2–5) וזאת אף שלשיטתם העברת הזכויות האמורה למחזיקי המניות הנ"ל הייתה ללא תמורה ובפטוֹר ממס (בהתאם לסעיף 71 לחוק) ואפשרה לפיכך קבלת אישורי מיסים אף ללא צורך בהפקדת ערובה כספית כהוראות סעיף 16(א)(2) לחוק.

בית-המשפט, מפי השופט ע' סומך, דחה את התביעה תוך שהוא מותח ביקורת על התובעים וחייבם בהוצאות בסך 12,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).