דיווח מקוצר על הכנסות-חוץ
כידוע, על-מנת לפשט את הליכי הדיווח ותשלום המס, הותקנו תקנות מס הכנסה (מקדמות בשל הכנסת חוץ), התשס"ד-2004.
תקנות אלו מאפשרות לבצע דיווח מקוצר על הכנסות שמקורן מחוץ לישראל (ובכללן הכנסות פיננסיות), כאשר עמידה בדרישות הדיווח המקוצר עשויה לפטוֹר מחובת הגשת דו"ח שנתי.*
* עם זאת, יש לזכוֹר, כי הכְּלָלים המיוחדים שנקבעו לגבי חישוב חבות המס לצורך הדיווח המקוצר עלולים להביא לחבות אפקטיבית במס גבוהה יותר מאשר במקרה של דיווח רגיל. על-כן, אף אם אין חובה, בנסיבות העניין, להגיש דו"ח שנתי, ייתכן שכדאי "להתנדב" ולהגיש דו"ח שנתי (במקום הדו"ח המקוצר) ולשלם מס נמוך יותר.
להרחבה בנושא הדיווח המקוצר, לחצו כאן.
מועד התשלום והדיווח (דיווח מקוצר) בְּשל הכנסות-חוץ שהופקו/נצמחו בשנת 2020 לא נדחה על-ידי רשות המסים, ועל-כן יש לבצעם עד סוף החודש הזה.
נציין מיד, כי ככל שידיעתנו מגעת, בתי-המשפט טרם נדרשו לשאלה האם נישום* שהגיש דיווח מקוצר באיחור יהיה עדיין פטוּר מהגשת דו"ח שנתי.**
* הכּוונה, מטבע הדברים, לנישום שהגשת דיווח מקוצר על-ידיו גוררת, לאור סוג והיקף הכנסותיו, פטוֹר מהגשת דו"ח שנתי. ראו לעניין זה את הגדרת המונחים "הכנסת חוץ" ו"מקדמת מס" שבתקנה 1 לתקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין-וחשבון), התשמ"ח-1988.
** ראו, הגם שבהקשר לזכאות לשלם מס בשיעור 10% על-פי סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ (היום – שופט בית-המשפט העליון) בעניין מלר (ע"מ (י-ם) 403/10), בפס' 53 ואילך.
באותו מקרה, דחה השופט מינץ את ערעור המערער ביחס לזכאותו לשלם מס שיעור 10% בְּשל הכנסותיו מהשכרת דירות למגורים בשנות-המס 2005 ו-2006.
לדבריו, סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, כנוסחו עד לתיקון 159, שכָּרך את הזכות לשלם מס בשיעור 10% בכך שהמס שולם תוך 30 יום מקבלת דמי השכירות, הוציא מכללו רק את הנישומים המגישים דו"ח בסוף השנה ומשלמים מקדמות במהלך השנה בהתאם להוראות סעיף 175 לפקודה, כך שרק נישום כזה יכול היה לחכות עד מוד הגשת הדו"ח השנתי ולהחליט אז האם הוא בוחר באופציה הקבועה בסעיף אם לאו; כאשר מי שאינו משלם מקדמות במהלך השנה ואינו משלם את המס בשיעור 10% מדמי השכירות בתוך 30 יום מיום קבלתם, אינו זכאי לשיעור המס הקבוע בסעיף.
עם זאת, וחשוב לענייננו, השופט מינץ הוסיף וציין, כי במסגרת תיקון 159 נקבע, כי יש לשלם את המס מדמי השכירות לא בתוך 30 יום ממועד קבלת דמי השכירות אלא בתוך 30 יום מתום שנת-המס שבהּ התקבלו דמי השכירות; וכי בד בבד בוטלה הזיקה בין תשלום המס במועד הקבוע לבין הזכות לתשלום מס על דמי שכירות בשיעור הקבוע בסעיף.
אורכות להגשת דוחות לשנת-המס 2020
פורסמה הודעתו של מר שלמה אוחיון, סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים, בנושא דגשים לנוהל מתן אורכות להגשת דוחות לשנת-המס 2020.
ההודעה מפרטת, בין היתר, את מועדי הארכּות למיַיצגים לשנת-המס 2020 ומכסות ההגשה הנדרשות לכל מועד, כפי שגובשו עם נציגי הלשכות המקצועיות.
למַעבר להודעה, לחצו כאן.
מס רכישה ברכישת דירה חלופית
רקע
במבזק מיום 6.4.2016 דיווחנו אודות פרסומו של חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון מס' 85 והוראת שעה), התשע"ו-2016 ("התיקון") (קישור לתיקון).*
* נזכיר, כי רשויות המס פרסמו חוזר מקצועי בנושא התיקון האמור – הוראת ביצוע מס' 2-2016 (קישור להוראה).
כפי שציינו שם, התיקון כָּלל, בין היתר, קיצור התקופה שבמסגרתה ניתנה למכוֹר דירת מגורים אחרי רכישת דירה אחרת על-מנת שהדירה הנרכשת תיחשב לדירה יחידה לעניין החבות במס רכישה, וזאת מ-24 ל-18 חודשים ממועד הרכישה, כאשר תיקון זה אמור היה לחול למשך 5 שנים בלבד וזאת לגבי זכות במקרקעין שתירכש הָחל מיום 1.5.2016 ועד ליום 30.4.2021.
הודעת רשות המסים
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום א (25.4.2021) פורסמה הודעת רשות המסים בעניין זה.
וכך צוין בהודעה (ההדגשה אינה במקור):
"הוראות חוק מיסוי מקרקעין מאפשרות 'למשפרי דיור' לרכוש דירה חליפית לדירתם היחידה ועדיין ליהנות ממדרגות מס רכישה של דירה יחידה / להיחשב כמוכרי דירה יחידה לעניין הפטור ממס שבח ובתנאי שימכרו את דירתם הישנה תוך התקופות שנקבעו בחוק מיסוי מקרקעין ובכפוף לעמידה ביתר הוראות החוק.
סעיף 9(ג1ג)(2)(ב) לחוק קובע כי יחיד תושב ישראל שמכר את הדירה שהייתה דירתו היחידה עד לרכישת הדירה הנוספת תוך 18 חודשים ממועד רכישת הדירה הנוספת (או שנה מהמסירה כאשר נרכשה דירה מקבלן, כמאוחר) יהיה זכאי למדרגות מס רכישה של דירה יחידה ברכישת הדירה הנוספת.
באופן דומה קובע סעיף 49ג(1) תקופה של 18 חודשים למכירת הדירה הישנה (ממועד הרכישה של הדירה החלופית) כך שהיא עדיין תחשב לדירה יחידה לעניין הוראות הפטור לפי סעיף 49ב(2) לחוק (פטור דירה יחידה).
תקופת ה-18 חודשים שבסעיפים אלו נקבעה במסגרת תיקון 85 לחוק כהוראת שעה לתקופה של 5 שנים מיום 1.5.16 ועד 30.4.21. בסיום הוראת השעה (במקור – לרכישות החל מה-1.5.21) תקופת ה – 18 חודשים אמורה להשתנות ל-24 חודשים כהוראת קבע.
בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק יסוד: הכנסת (הארכת תקפם של חיקוקים), מועד סיום הוראת השעה שנקבעה בתיקון 85 לחוק נדחה לתום שלושת החודשים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת, ולכן הוראת הקבע הקובעת כאמור תקופה של 24 חודשים, תחול רק על רכישות שיבוצעו החל מה-7.7.2021."
שומה בהיעדר דיווח לסוחר כבשים והתיישנות
ביום ה (22.4.2021) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין אלקיעאן.
לטענת המשיב (פקיד-שומה באר-שבע) בנימוקים לקביעת השומה לשנות-המס 2009–2011, המערער עָסק, לצד עבודתו כשכיר, בגידול וסחר בצאן מבלי לדַווח על כך ומבלי לשלם את המס המתחייב. זאת, על-פי ממצאי חקירה פלילית שנערכה בעניינו. כמו-כן, המערער לא ניהל ספרים.
בהתאם, הוּצאה למערער שומה לפי מיטב השפיטה שנערכה על יסוד נתונים שנאספו ממשרד החקלאות ועל יסוד חוות דעת כלכלית.
לטענת המערער, לעומת זאת, הוא עבד כשכיר ולא עָסק בגידול צאן וכל שעשה היה בגֶדר סיוע לבנו או לשכניו.
בנוסף, המערער חָלק על הנתונים שביסוד חוות-הדעת הכלכלית ובכלל זאת טען שלא הובאה בחשבון תמותת כבשים בְּשל תנאי אחזקה ואף לא הובאה בחשבון צריכה עצמית.
עוד טען המערער, כטענה מקדמית, כי המשיב קבע את ההכנסה בצו בחלוֹף שנה ועשרה חודשים מיום הגשת ההשגה ועל-כן לאחַר שחלפה שנה ממועד הגשת ההשגה יש לראותה כאילו התקבלה, וכנגזר מכך יש להורוֹת על בטלות הצו מושא הערעור.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרשה השופטת ייטב לטענתו המקדמית של המערער ודחתה אותה.
לדבריה, סעיף 150(ב) לפקודת מס הכנסה קובע, כי ניתן להגיש השגה על שומה שנקבעה לפי מיטב השפיטה בהיעדר דו"ח אך ורק באמצעות הגשת דו"ח לאותה שנה; וכי דו"ח כאמור מהווה בגֶדר השגה על השומה. ואילו סעיף 152(ג) לפקודה משלים את התמונה וקובע הוראה מיוחדת לתקופת הטיפול בהשגה שהוגשה על שומה בהיעדר דו"ח ולפיה "[...] השגה שהוגשה על שומה שנערכה לפי סעיף 145(ב), יראו אותה כאילו התקבלה רק אם לא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו כאמור בסעיף זה, בתוך ארבע שנים [כיום, ולמן תיקון 211, חמש שנים – א' ש'] מתום שנת המס שבה הוגשה".
בהתאם, קבעה השופטת, כי לרשות המשיב עמד פרק זמן של 4 שנים לטיפול בהשגה שהוגשה לשנות-המס שבמחלוקת וממילא יש לדחות את טענתו המקדמית של המערער.
באשר למחלוקת העיקרית בתיק, קבעה השופטת ייטב, כי לאחַר עיון בראיות (לרבות עדותו של המערער עצמו) ובטענות הצדדים עולה, כי המערער לא הוכיח את טענתו ומשכך יש לקבל את קביעתו של המשיב לפיה המערער ניהל בשנות-המס שבמחלוקת עסק של גידול ומסחר בראשי צאן מבלי לנהל ספרים או רישומים כלשהם, מבלי לדַווח על הכנסותיו ומבלי לשלם את המס החָל על הכנסותיו.
עם זאת, והגם שהמערער נמנע מלהציג חוות-דעת של כלכלן מטעמו, קבעה השופטת, כי יש מקום להתערב בשומה בכל הנוגע לשיעור ההוצאה שהותרה (ראו פס' 45 לפסק-הדין).
שיהוי בקבלת החלטה בהשגה ושומות חלופיות
במבזק מס' 1889 מיום 13.12.2020* דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט העליון (בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק) בעניין מרה ויסמן, שהיא אלמנתו של מר בוריס ויסמן ז"ל, שנפטר בתחילת שנת 2019.
* למַעבר למבזק, לחצו כאן.
בגדרו של פסק-הדין (קישור לפסק-הדין), דחה בית-המשפט את עתירתה של גב' ויסמן לבטל את החלטת המשיב (פקיד-שומה תל-אביב 4) שלא לקלוט את הדו"חות על ההכנסות לשנים 2006-2009 ו-2013, אשר הוגשו על-ידי העותרת כחלק מהשגתה על שומות המס שהוצאו על-ידי המשיב לשנים אלו – בהעדר דו"חות – בחודש יולי 2014.
ואילו במבזק מס' 1907 מיום 21.3.2021* דיווחנו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (קישור לפסק-הדין), בגדרו קיבל בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, את הבקשה שהגיש פקיד-השומה לסלק על הסף את הערעור של גב' ויסמן (לגבי שנות-המס שבערעור) על הסף.
* למַעבר למבזק, לחצו כאן.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם בדבר פרסום החלטתו של בית-המשפט המחוזי, אף היא מפי השופטת י' סרוסי, בעניין אבישר ויצמן, בנו של המנוח בוריס ויסמן ז"ל.
עניינה של ההחלטה בבקשת המערער למחוק את ההודעה המפרשת את נימוקי השומה מטעם המשיב ולקבל את הערעור על הסף משני טעמים:
האחד – השיהוי הניכר בקבלת החלטת המשיב בהשגתו;*
* ביום 2015.2.25 הגיש המערער דוחות מס לשנים 2013–2006, אשר התקבלו על-ידי המשיב כהשגה על השומות שהוצאו לו בהעדר דוח ("ההשגה"). ביום 28.12.2020, שלושה ימים טרם מועד התיישנות ההחלטה בהשגה, דחה המשיב את השגת המערער וקבע לו שומות בצו, הן השומות שבערעור.
השני – המשיב מושתק מלמסותו, שכּן מדובר בשומות חלופיות לשומותיו של בוריס ז"ל, כאשר בשומה שהוּצאה למערער לא צוין כי מדובר בשומה חלופית והמשיב לא תיעדף איזו מהשומות, וכן, בכל הקשור לשנות-המס 2006–2009 ו-2013, קיים חוב מס חלוט של בוריס ז"ל.
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).
תושבוּת לעניין ביטוח בריאות
ביום 11.4.2021 ניתן פסק-הדין של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בעניין הובר.
התובע, יליד שנת 1946, נולד בהונגריה, נישא והוליד שני ילדים בהונגריה.
לאחר מכן התגרש ועלה לישראל בשנת 1979.
בארץ הוא נישא שוב והוליד שלושה ילדים, אחד מהם נפל במהלך שירותו הצבאי בשנת 2003.
התובע עבד במשך שנים רבות ועד הגיעו לגיל פרישה במפעל מלט נשר, כמהנדס מכונות ומנהל פרויקטים.
התובע התגרש ולאחַר שפרש מעבודתו, הכיר בת-זוג מהונגריה ובשל כך מרבה לשהוֹת בהונגריה ולטייל בעולם.
ביום 29.1.2019 התקבלה החלטת המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל") לפיה התובע חדל להיות תושב ישראל מיום 21.11.2018 (וכנגזר מכך, אינו זכאי עוד להטבות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי).
עניינו של פסק-הדין הוא אפוא, בתביעה שהגיש התובע לביטול ההחלטה האמורה.
בית-הדין האזורי, מפי השופטת א' הרמל, קיבל את התביעה (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, חזרה השופטת הרמל על ההלכה לפיה פרשנות המונח "תושב ישראל" תיעשה על-בסיס מבחן מרכז החיים ומירב הזיקות לישראל.
לגופו של ענין, קבעה השופטת, כי הראיות שהוצגו בפניה מַצביעות על כך שבהיבט האובייקטיבי מירב זיקות התובע – ובכלל זאת מקום המגורים שלו ושל משפחתו, מפעל ההנצחה שהקים לזכרו של בנו, חשבון הבנק וכו' – הן לישראל.
לדבריה, הצורך של התובע בגילו בזוגיות, בטיפול של בת-זוג ובשהייה במקום רגוע ונעים מובן והוא כשלעצמו אינו מהווה סיבה מוצדקת לשלילת תושבותו בתקופה הרלוונטית, מה עוד שדווקא ההקפדה של התובע לחזור לעיתים קרובות לישראל, כדי לשהוֹת בה, להיות בקֵרב היקרים לו, לבקר את קבר בנו שנפל, מחַזקת את טענתו כי מרכז חייו נותר בישראל. בנוסף, עדותו לפיה הוא מחכה שבת-זוגו תסיים לעבוד בהונגריה כדי שיוכלו לחיות יותר בישראל מַצביעה על כך שבהיבט הסובייקטיבי התובע רואה את מרכז חייו בישראל.
לאור האמור, קבעה השופטת הרמל, כי לא היתה הצדקה לשלילת תושבוּת התובע בישראל בתקופה הרלוונטית.