05/01/2021: רשות ניירות-ערך: Utility Token מהווה נייר-ערך | החלטות מיסוי בנושא מיסוי מקרקעין | הסבת שכ"ט בשווה-כסף לחברה – עסקה מלאכותית | ביטול מענק שניתן מכוח תקנות מס ריבוי דירות | ענישה בגין חשבוניות פיקטיביות

רשות ניירות-ערך: Utility Token מהווה נייר-ערך

כידוע, מטבעות דיגיטליים – המכוּנים, בהיעדר הגדרה מוסכמת ומחייבת, גם מטבעות וירטואליים או מטבעות קריפטוגרפיים – בנויים בצורה של שרשרת בלוקים, הבלוקצ'יין (Blockchain), ומבוססים על טכנולוגיית הרישום המבוזר שמטרתה להעביר ערך מאדם לאדם מבלי להזדקק למתווך. ערכּם של המטבעות הדיגיטליים אינו נקבע לפי ערך סחורה (כגון: זהב) או – בדומה למטבעות המסורתיים המכוּנים פיאט (Fiat) – לפי קביעה של גוף מרכזי ממשלתי (כגון: בנק ישראל), אלא לפי הסכמה בין המשתמשים ברשת.
המטבע הדיגיטלי הראשון והמפורסם ביותר, בבחינת הסנונית הראשונה, הוא הביטקוין (Bitcoin – BTH) אשר נוצר בשנת 2008 והֵחל בשימוש מעשי בשנת 2009.
בעקבות הביטקוין נוצרו אלפי מטבעות דיגיטליים נוספים, המכוּנים "אלטים" (Bitcoin Alternative) – ובכללם את'ריום (Ethereum – ETH), ריפל (Ripple – XRP) ולייטקוין (Litecoin – LTH) – שחֵלק גדול מהם יכול להירכש באמצעות ביטקוין בלבד.

במקביל, נתהוותה תעשייה שלמה של הנפקת מטבעות דיגיטליים המכוּנים "Tokens" ("אסימונים") והמַקנים זכויות במיזמים שונים.
תופעה זו מכוּנה, בין היתר, ICO (Initial Coin Offering), ובגדרהּ מקובל להבחין בין שני סוגים של אסימונים: האחד – "Security Token" (או "Investment Token") שהינו אסימון המַקנה זכויות בעלוּת, השתתפות או חברוּת במיזם מסוים או זכויות לתזרים עתידי ממיזם כאמור; והשני – "Utility Token" שהינו אסימון המַקנה זכויות שימוש בשירות ו/או במוצר (מבוסס DLT או לא) המוצעים על-ידי מיזם מסוים.

בהמשך לכך נבקש לעדכנכם בדבר פרסום עמדת סגל רשות ניירות-ערך מיום 21.12.2020 בעקבות פנייתה המקדמית של חברת קירובו בע"מ ("החברה").

החברה פנתה לרשות ניירות-ערך (קישור לפניותיה של החברה) בבקשה למתן החלטה מקדמית לפיה מטבעות החברה הינם  Utility Tokens וכי מכירתם לרוכשים פוטנציאליים בישראל ומחוץ לישראל אינה מהווה הצעה או מכירה של ניירות-ערך לפי חוק ניירות ערך.
לחלופין, ביקשה החברה כי הרשות לא תנקוט בפעולות אכיפה עתידיות (No Action) בגין השימוש במטבעות האמורים.

סגל הרשות לא קיבל את עמדתה של החברה וקבע (קישור לעמדת הסגל), כי המטבעות מהווים ניירות-ערך אשר הצעתם ומכירתם בישראל כפופה לפרסום תשקיף לפי חוק ניירות ערך.

הגם שקביעתה של רשות ניירות-ערך נוגעת לתחום דיני ניירות-ערך, היא עולה בקנה אחד עם העמדה שהבענו בספרנו מיסוי שוק ההון* לפיה הגם שהמצב החוקי הקיים אינו מאפשר לראות במטבעות הדיגיטליים כמטבע לכל דבר ועניין ועל-כן מדובר ב"נכס" כמשמעותו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה ולא ב"מטבע" כאמור בסעיף 9(13) לפקודה,** קיים הגיון רב בסיווג מטבעות דיגיטליים מסוג Security Token כניירות-ערך לצורכי מס.

* מהדורה שלישית, אפריל 2019. במסגרת מהדורה זו, התווסף לספר פרק חדש (פרק 12) הכולל, לראשונה בספרות המשפטית, דיון במיסוי השקעות במטבעות דיגיטליים. לפרטים לגבי הספר ורכישתו, לחצו כאן.

* נזכיר, כי במבזק מס' 1790 מיום 20.5.2019 דיווחנו על פסק-הדין (קישור לפסק-הדין) של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין נועם קופל, בו נקבע על-ידי השופט ד"ר ש' בורנשטין, כי הרווח (בסך של כ-8.3 מיליון ש"ח) שהפיק המערער בשנת 2013 ממכירת ביטקוין אינו פטוּר ממס לפי סעיף 9(13) לפקודת מס הכנסה, שכּן אכן מדובר ברווח הון ממכירת "נכס". השופט בורנשטין דחה גם טענותיו החלופיות של המערער לפיהן יש להתייחס לביטקוין כאל "נייר ערך" הצמוד למחיר הביטקוין (אשר הרווחים ממכירתו פטוּרים ממס) וכי גם אם הביטקוין יוגדר כ"נכס" יש לסוַוג את הרווחים ממכירתו כ"הפרשי שער" הפטוּרים ממס.

עוד נזכיר, כי במבזק מס' 1876 מיום 4.10.2020 דיווחנו אודות פרסום הצעת חוק (קישור להצעה) ביוזמת חברי הכנסת פורר, סובה קונים וקושניר, לפיה הגדרת המונח "נכס" שבסעיף 88 לפקודת מס הכנסה תתוקן כך שהיא תכלול גם מטבע דיגיטלי מבוזר שנקבע על-ידי שר האוצר מכוח סעיף 96א לפקודה שמוצע להוסיפו במסגרת אותה הצעה.

---

החלטות מיסוי בנושא מיסוי מקרקעין

מחלקת מיסוי מקרקעין שבחטיבה המקצועית שברשות המסים פרסמה שתי החלטות מיסוי (בהסכם) חדשות:

תנאי 18 החודשים שבסעיף 49ב(2) לחוק מיסוי מקרקעין (החלטת מיסוי 1609/21)
עניינה של ההחלטה בבני-זוג שהתגוררו בדירה ("הדירה") אותה רכשו  עד גירושיהם, וזאת במשך תקופה העולה על 18 חודשים.
מאז הגירושין ועד היום מתגוררת האישה בדירה יחד עם בתה הקטינה.
במסגרת הסכם הגירושין אשר אוּשר בפסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה נקבע, כי הדירה תועבר לבעלותה המלאה של האשה.

במסגרת ההחלטה אושרה בקשת האשה לכלוֹל במסגרת תקופת ה-18 החודשים המנויה בסעיף 49ב(2) לחוק מיסוי מקרקעין* את התקופה שבהּ התגוררה בדירה יחד עם בן-זוגה דאז, כך שהיא תוכל למכור את הדירה בפטוֹר ממס שבח לפי אותו סעיף 49ב(2) ללא תקופת המתנה כלשהי.

* נזכיר, כי במסגרת תיקון 76 לחוק מיסוי מקרקעין נוסף לפטוֹר ממס שבח הקבוע באותו סעיף 49ב(2) תנאי לפיו על המוכר להיות בעל הזכות בדירה הנמכרת במשך 18 חודשים לפחות מיום שהייתה לדירת מגורים.

וכך קובע סעיף 49ב לחוק מיסוי מקרקעין, בנוסחו העדכני:

"המוכר דירת מגורים מזכה יהא זכאי לפטור ממס במכירתה אם נתקיים אחד מאלה:

(1) נמחקה;

(2) הדירה הנמכרת היא דירתו היחידה של המוכר בישראל ובאזור כהגדרתו בסעיף 16א, והמוכר הוא בעל הזכות בה במשך 18 חודשים לפחות מיום שהיתה לדירת מגורים, ולא מכר, במשך שמונה עשר החודשים שקדמו למכירה האמורה, דירת מגורים אחרת כאמור, בפטור ממס לפי פסקה זו; הוראה זו לא תחול על מכירת חלק בדירה כאמור בסעיף 49ג(3) ועל מכירת דירה שהושכרה למגורים בשכירות מוגנת לפני יום כ"ב בטבת התשנ"ז (1 בינואר 1997) אם בשל החלק או הדירה האמורים הוחלה החזקה שבסעיף 49ג במכירת דירת מגורים אחרת בפטור ממס לפי פסקה זו;

..."

פטור ממס שבח במכירת דירה יחידה לאחר רכישת קרקע ובניית דירת מגורים (החלטת מיסוי 8838/21)
בשנת 2011 נרכשה דירה כחלק מקבוצת רכישה ("הדירה הראשונה").
בשנת 2019 התקבל לגבי הדירה הראשונה טופס 4 .
בשנת 2017 נרכשה קרקע ונחתם הסכם עם קבלן לקבלת שירותי בנייה, כאשר טופס 4 צפוי להתקבל בשנת 2021 ("הדירה השנייה").

במסגרת ההחלטה נקבע, כי ניתן יהיה למכור את הדירה הראשונה בפטוֹר ממס שבח לאחַר קבלת טופס 4 לדירה השנייה ובהתאם לתקופה המנויה בסעיף 49ג(1) לחוק מיסוי מקרקעין.

כלומר, לאור סעיף 49ג לחוק – הקובע חזקת דירת מגורים יחידה לפיה יראו את הדירה הנמכרת כדירת המגורים היחידה שבבעלות המוכר גם אם יש לו, בנוסף על הדירה הנמכרת, דירת מגורים שנרכשה כתחליף לדירה הנמכרת, ב-18 החודשים שקדמו למכירה – ולאור הגדרת "דירת מגורים" בסעיף 1 לחוק הכוללת דירת מגורים שבנייתה נסתיימה, ברכישת קרקע לצורך בניית דירת מגורים תקופת 18 החודשים האמורה תימָנה ממועד סיום הבנייה של הדירה השנייה (קבלת טופס 4).
כנגזר מכך, ככל שדירת המגורים הראשונה תימכר בתוך 18 חודשים ממועד קבלת טופס 4 של הדירה השנייה, ניתן יהיה להשקיף על דירת המגורים הראשונה כעומדת בסעיף 49ג(1) לחוק וכנגזר מכך ניתן יהיה למכור אותה בפטוֹר ממס שבח.

לא למותר להוסיף, כי גם אם דירת המגורים הראשונה תימכר לפני סיום הבנייה של הדירה השנייה, אזי מכירה זו תהיה פטורה ממס שבח. שכּן, במועד זה הדירה השנייה טרם תיחשב ל"דירת מגורים".

---

הסבת שכ"ט בשווה-כסף לחברה – עסקה מלאכותית

שלשום (3.1.2021) פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין דיויד אמיד, מאיר פורגס, בעז בירן ושרגא בירן.
המדובר בנוסח פסק-הדין שהותר לפרסום לאחַר שהושמטו ממנו פרטים שהופיעו בפסק-הדין המקורי מיום 15.12.2020.

עניינו של פסק-הדין בארבעה ערעורים שהגישו המערערים, שותפים במשרד עורכי-הדין שרגא בירן ושות' (שותפוּת בלתי-רשומה) ("המשרד" או "השותפוּת"), על שומות בצווים שהוצאו להם על-פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה על-ידי פקיד-שומה ירושלים 1 ("המשיב") ואשר הדיון בהם אוחד.

תמצית העוּבדות:
ביום 1.2.2001 חתם המערער 4 ("שרגא"), בשם השותפוּת על הסכם שכר-טרחה ("ההסכם הראשון") עם חברה שבבעלותה מקרקעין ("החברה").
הטיפול המשפטי שניתן על-ידי המשרד ארך מספר שנים והסתיים בעיקרו בשנת 2006, אך בְּשל מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לגבי גובה שכר הטרחה לוֹ זכאית השותפוּת, לא שולם שכר טרחה.
ביום 30.4.2008, לאחַר משא ומתן ממושך, נחתם הסכם בין החברה לבין המשרד ולבין יחידי השותפוּת (המערערים) אשר הִסדיר את המחלוקת האמורה ("ההסכם השני"). בגדרו של ההסכם השני הוסכם, כי המשרד ממחה את זכותו לקבלת תשלום שכר-הטרחה ליחידי השותפוּת וכי התשלום יבוצע בדרך של הקצאת מניות ליחידי השותפוּת כך שהם יחזיקו לאחַר ההקצאה ב-6% ממניות החברה. עוד הוסכם, כי המשרד ימציא לחברה חשבונית מס בגין התשלום.
באותו מועד, דהיינו ב-30.4.2008, נחתם הסכם נאמנות בין חברת שרגא פ. נאמנויות בע"מ ("בירן נאמנויות"), חברה בשליטתו של שרגא, לבין 4 חברות פרטיות של יחידי השותפוּת ("חברות ההחזקה" או "הנהנים"). בהסכם הנאמנות נקבע, כי לצורך הבטחת קיום התחייבויות המשרד כלפי החברה וגיוס המימון הנדרש לשם רכישת המניות מסכימים הנהנים למַנות את הנאמן כנאמן מטעמם אליו תוקצינה המניות. עוד הוסכם, כי הנאמן יחזיק את המניות לפי חלקם היחסי של הנהנים כמפורט בהסכם הנאמנות.
באותו יום 30.4.2008 שילמה החברה את שכר-הטרחה בדרך של הקצאת 9 מניות (אשר היוו 6% מהון המניות של החברה) לבירן נאמנויות ("המניות").
ביום 11.5.2008 הנפיקה השותפוּת חשבונית לחברה בגין שכר-הטרחה בסך 18,772,000 ₪. זאת, בהתאם לשווי המניות כפי שהוערכו על-ידיה.
שכר-הטרחה כאמור דוּוח לצורכי מס בתיקי המערערים (דוחותיהם האישיים), כל אחד לפי חֵלקו, בהתאם ליחס שנקבע בהסכם הנאמנות, וחויב במס שולי בידי המערערים.
ביום 29.5.2008 הגישה בירן נאמנויות (עבוּר חברות ההחזקה) הצהרה על הקצאת המניות למנהל מיסוי מקרקעין ירושלים. זאת, מהטעם שהחברה היוותה איגוד מקרקעין. בנוסף, הגישו בירן נאמנויות וחברות ההחזקה הודעה על נאמנוּת, במסגרתה הוצהר כי בירן נאמנויות מחזיקה בנאמנות בעבור חברות ההחזקה במניות החברה. בעקבות זאת, הוציא מנהל מיסוי מקרקעין שומה לבירן נאמנויות לפיה ההקצאה אינה חייבת במס רכישה.
המניות נרשמו בחברות ההחזקה כנגד יתרת זכות של המערערים.
במקביל, חברת הנאמנות נטלה הלוואה כדי לממן את תשלום המס של היחידים בגין שכר-הטרחה, כאשר חלקם של חברות ההחזקה בהלוואה נרשם לחובת המערערים (דהיינו, יתרת הזכות הוקטנה).
בשנים 2010 ו-2012 דיווחו חברות ההחזקה על הכנסות מדיבידנד שמקורו בחברה שאינן חייבות במס בהתאם להוראות סעיף 126(ב) לפקודה.
ביום 27.5.2015 דיווחה בירן נאמנויות למנהל מיסוי מקרקעין כי העבירה את המניות שהוחזקו אצלה בנאמנות עבור חברות ההחזקה, לחברות עצמן, וזאת בפטוֹר ממס שבח וממס רכישה לפי סעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין. ביום 24.11.2015 הוצאו שומות לבירן נאמנויות ולכל אחת מחברות ההחזקה בגדרן ניתן פטוֹר ממס שבח וממס רכישה בגין העברת המניות.
בעקבות הליכי ביקורת ושומה של רשויות מע"מ ביחס לגובה שכר-הטרחה לפי ההסכם הראשון (שלבסוף הסתיימו ללא חיוב "אפקטיבי" במס), הֵחלו הליכי ביקורת גם על-ידי המשיב, וזאת בחודש דצמבר 2013.
ביום 25.12.2014 הוציא המשיב שומות לפי מיטב השפיטה, כאשר טענתו העיקרית של המשיב במסגרת שומות אלו נגעה לסוגיית שווי המניות ובמסגרתן קבע, כי שווי המניות הינו 27,180,520 ₪ (לפני מע"מ).
המערערים הגישו השגה על השומות כמו גם על שומות נוספות שהוציא המשיב, ובעקבות דיונים ומשא-ומתן ממושך בין הצדדים נחתם ביום 21.2.2016 הסכם בסוגיית שווי המניות. במסגרת ההסכם, הגיעו הצדדים להסכמה, מבלי שצד אחד יקבל את טענות הצד השני, כי שווי המניות ייקבע לסך של 19,952,540 ₪ ובהתאם נוספה למערערים ביחס לשנת-המס 2008 הכנסה משכר-טרחה (החייבת במס שולי) בסך של 1,180,003 ₪.
בסמוך לכריתת ההסכם בסוגיית שווי המניות, במהלך דיון שהתקיים בין הצדדים, העלה המשיב לראשונה את הטענה כי המחאת המניות לחברות ההחזקה כנגד יתרת הזכות מהווה עסקה מלאכותית. 
בעקבות זאת, הוצאו למערערים שומות והמערערים חויבו בקנס גירעון.
מכאן הערעור, בגדרו טענו המערערים כי מדובר בתכנון מס חיובי וכן טענו טענות פרוצדורליות הן ביחס לפגיעה בזכות הטיעון שלהם (עֵקב כך שטענת המלאכותיות הועלתה ממס לפני סיום דיוני השומה, ימים לפני התיישנותה) והן ביחס להתיישנות והשתק שיפוטי.

יצוין, כי מטעם ארבעת המערערים הוגש תצהיר עדות ראשית של המערער 1 בלבד (ובנוסף לוֹ תצהירים של רואי-החשבון), וזאת הגם שבמועד החתימה על ההסכם הראשון המערער הנ"ל טרם היה שותף במשרד. לעובדה זו יוחסה חשיבות רבה בפסק-הדין (ראו פס' 35).

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, נדרש השופט דורות לשאלה האם תכנון המס העומד בבסיס העִסקות היה תכנון מס חיובי (או ניטרלי) או שמא מדובר בתכנון מס שלילי.
לדבריו, בחינת כלל המסמכים והעדויות שהוצגו בפניו כמו גם העובדה שהמערערים בחרו לבצע את הפעולות שלא במסגרת סעיף 104א לפקודת מס הכנסה אלא בדרך של המחאת הזכות להקצאת המניות לחברות ההחזקה כנגד יתרת זכות בחברות מלמדת, כי המערערים תכננו את פעולתם באופן המנוגד לתכלית החקיקה; ועל-כן מדובר בתכנון מס שלילי.

לאור מסקנתו זו המשיך השופט דורות ובָּחן האם התקיימו התנאים המאפשרים למשיב להחיל את סעיף 86 לפקודה, כאשר המבחן המרכזי המשַמש לשם כך הוא מבחן יסודיות הטעם המסחרי אליו מצטרפת בחינה של יתר נסיבות המקרה. השופט ענה על שאלה זו בחיוב בקובעו, כי המערערים לא הצביעו על טעם מסחרי כלשהו להמחאת הזכות לקבלת המניות לחברות ההחזקה כנגד יצירת יתרת הזכות.

השופט דורות הוסיף וקבע, כי אין לקבל את טענת המערערים לפיה לא נגרמה הפחתת מס (ראו פס' 49–51 לפסק-הדין) ואף לא את טענותיהם בנושא ההשתק לאור ההליכים מול מנהל מיסוי מקרקעין (ראו פס' 52–53 לפסק-הדין), ההתיישנות (הטענה לא הוכרעה – ראו פס' 54–55 לפסק-הדין) והפגיעה בזכות הטיעון (ראו פס' 59–64 לפסק-הדין).

לבסוף, נדרש השופט דורות לשאלת חיובם של המערערים בקנס גירעון.
השופט קיבל את עמדת המשיב וקבע, תוך שהוא מַפנה לפסקי-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ר.מ. שביט מבנים (ע"א 1134/11) ובעניין ראובני (ע"א 4374/05), כי המערערים נקטו בתכנון מס שמטרתו היחידה היא הימנעות מתשלום מס מלא בגין שכר-הטרחה לוֹ היו זכאים על-פי ההסכם הראשון ובנסיבות אלו יש לחייבם בקנס גירעון.

---

ביטול מענק שניתן מכוח תקנות מס ריבוי דירות

מבוא

במבזק מיום 30.12.2016 דיווחנו אודות פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 ("החוק") (קישור לחוק), בגדרו נכללות, בין היתר, ההוראות בעניין הטלת "מס ריבוי דירות" על מחזיקי שלוש דירות או יותר בְּשל החזקת הדירה השלישית ומעלה (ראו פרק יב' לחוק, סעיפים 115–148, בעמ' 305 ואילך).

בהמשך לכך, דיווחנו במסגרת המבזק מיום 25.1.2017 אודות פרסום תקנות ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2017 ו-2018) (מענק לחייב במס ריבוי דירות בעד מכירת דירה), התשע"ז-2017 ("תקנות מס ריבוי דירות" או "התקנות") (קישור לתקנות).*

* במקביל לפרסום התקנות פורסם ברשומות צו ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2017 ו-2018) (מענק לחייב במס ריבוי דירות בעד מכירת דירה), התשע"ז-2017 ("הצו") (קישור לצו).

בגדרו של הצו בוצע שינוי במבנה הנוסחה הקובעת את גובה מס ריבוי הדירות, כשמטרת השינוי האמור להבטיח שככל שהדירה ממוקמת באיזור עם מדד כלכלי חברתי נמוך יותר עם מדד פריפריאליות נמוך יותר, כך הסכום הקובע לחיוב במס יהיה נמוך יותר.

תקנות מס ריבוי דירות קבעו, כי חייב במס שמכר דירת מגורים בתקופה 1.1.2017–1.10.2017 יהיה זכאי למענק בגובה מס השבח בו הוא חייב בגין המכירה האמורה עד לסכום של 85,000 ש"ח, אלא אם מדובר במי שבבעלותו שלוש דירות מגורים ומעלה אך הוא פטוּר ממס ריבוי דירות מהטעם שדירות ההשקעה שבבעלותו הן עד שווי של 1,150,000 ש"ח – שאז המענק יהיה בגובה מחצית ממס השבח עד לסכום של 15,000 ש"ח.
קבלת המענק הוגבלה לשלוש מכירות והותנתה במספר תנאים מצטברים, כקבוע בתקנות, ובכלל זאת שהמוֹכר יתחייב שלא ירכוש דירה נוספת עד ליום 31.12.2020, שאחרת יהיה עליו להשיב את המענק בתוך 30 ימים ממועד רכישת הדירה.

ביטול החוק

במבזק מיום 1.3.2017 דיווחנו, כי בעקבות העתירה שהוגשה לגבי תוקפן של ההוראות בעניין "מס ריבוי דירות" שנקבעו, כאמור, במסגרת פרק יב' לחוק, החליט בית-המשפט העליון (בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק) – מפי השופטים א' חיות, נ' הנדל ונ' סולברג (קישור להחלטה) – ליתן צו על תנאי לפיו על כנסת ישראל (ויתרת המשיבים בעתירה) לנמק עד ליום 23.3.2017 מדוע לא יבוטל פרק יב' לחוק (שעניינו, כאמור, במס ריבוי דירות) וזאת בְּשל הפגם המהותי שנפל בהליך החקיקה הנוגע אליו והיורד לשורש ההליך.
עוד נקבע, כי נוכח השאלות העקרוניות המתעוררות בהליך, הדיון בהתנגדות לצו על-תנאי יידון לפני מותב מורחב של בית-המשפט כפי שתקבע הנשיאה.

בחלקו הראשון של פסק-הדין (ראו פס' 31 ואילך) נדרש השופט דורות לשאלת סמכותו של המשיב לגְבות את כספי המענק ממי שלא קיים את הוראות התקנות ורכש בתקופת ההתחייבות דירת מגורים נוספת.
בהתבססו על פסק-הדין של בית-המשפט הגבוה לצדק בעניין גניס (בג"ץ 9098/01) ועל סעיף 22 לחוק הפרשנות,* קיבל השופט את עמדת המשיב לפיה חרף ביטול החוק המענק עומד בתוקפו ביחס לנישומים שהסתמכו על קבלתו ועמדו בהתחייבויות הכרוכות בכך.

* סעיף זה קובע כדלקמן:

"ביטולו של דין אין כוחו יפה:

(1) להחיות דבר שלא היה לו תוקף בשעה שהביטול נכנס לתקפו;

(2) להשפיע על פעולה קודמת של הדין המבוטל או על מה שנעשה לפיו;

(3) להשפיע על זכות או חיוב שלפי הדין המבוטל."

בהמשך הדברים (ראו פס' 41 ואילך), נדרש השופט דורות לשאלה האם היו העוררים זכאים להגיש השגה והאם ניתנה החלטה בהשגה במועד שהוארך כדין או לאחַר חלוֹף המועד למתן ההחלטה.
השופט קבע, כי גם אם בדיעבד הגיע המשיב למסקנה שאין לראות בהשגת העוררים משום "השגה" במובן הפורמלי ויש לראות בחילופי הדברים בין הצדדים כחלק מהליך גבייה, אין אפשרות להתעלם ממהלך הדברים כהליך שומתי עליו הוגשה השגה ויש לבחון אם ההחלטה ניתנה במועד הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין.
השופט קבע, כי אכן ההחלטה* להאריך את המועד למתן ההחלטה בהשגה לא כללה טעמים מיוחדים כנדרש בסעיף 87(ד) לחוק מיסוי מקרקעין, אך אין מדובר בליקוי כה חמוּר המצדיק לקבוע כי המועד לא הוארך ואין להחלטה כל תוקף.

* מדובר בהחלטה של עו"ד שי אהרונוביץ, סמנכ"ל בכיר מיסוי מקרקעין ברשות המסים, בעקבות פניית נציגת המשיב.

עוד קבע השופט דורות, כי במחלוקת בין הצדדים בסוגיית הטעמים המיוחדים, הוא מעדיף את עמדת המשיב.
לבסוף, קבע השופט, כי חומר הראיות מצביע על כך שההחלטה התקבלה ונשלחה בתוך פרק הזמן של שנה מיום שנמסרה הודעת ההשגה וממילא אין לקבל את טענת העוררים לפיה יש לראות בהשגה כאילו התקבלה.

---

ענישה בגין חשבוניות פיקטיביות

ביום 16.12.2020 גזר בית-המשפט המחוזי בתל אביב, מפי השופטת ש' זמיר, את דינו של מאיר יוסף סניור ("הנאשם") והטיל עליו עונש הכולל חמש וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 200,000 ש"ח בגין הרשעתו בעבירות של הוצאת חשבוניות פיקטיביות, הלבנת הון ועבירוֹת של קבלת דבר במרמה במסגרת פרשת קופת חולים "מאוחדת" (קישור לגזר הדין).

בהכרעת הדין מיום 11.11.2019 (קישור להכרעת הדין) נקבע, כי הנאשם הוציא מחברות בבעלותו לחברות בבעלותו של אברהם סיבוני, שעמד בראש מערך חברות השיווק שגייסו מבוטחים חדשים לקופה, שלא כדין חשבוניות פיקטיביות בסכום של כ-24 מיליון ש"ח כשמאחוריהן לא עמדה כל פעילות עסקית בין הצדדים.
עוד נקבע, כי הנאשם פעל להסוואת בעלי הזכויות בכסף ומקור הכספים ומניעת רישום ודיווח נכון.