פירוק חברות פרטיות לפני תום שנת-המס
במקרים רבים, יש המחזיקים בחברות פרטיות שאינן פעילוֹת.
פירוק מרצון של חברות אלו עשוי להיות בעל מספר יתרונות, כל שכּן אם הפירוק יחל לפני תום שנת-המס 2020.
ראשית, חיסכון בתשלום אגרות שנתיות לרשם החברות.
כידוע, חברה פרטית שהתאגדה בישראל חייבת כל שנה לא רק בדיווח לרשם החברות אלא גם בתשלום אגרה שנתית בגובה של כ-1,100 ש"ח (עלות מופחתת בכפוף לתשלומה במועד), כאשר אי-תשלום האגרה עשוי להביא לביצוע הליכי גבייה מכוח פקודת המיסים (גביה).
לעיתים, מדובר בחברות שהפסיקו את פעילותן זה מכבר ואף כאלו שמעולם לא היו פעילוֹת. במקרים כאלה, תקנות החברות (אגרות) מקנות, בתנאים מסוימים, פטוֹר מתשלום אגרות (גם רטרואקטיבית!). לשם כך יש להגיש בקשה מיוחדת לרשם החברות.
שנית, הותרת החברה עלולה להקשות על פעילותם השוטפת של תאגידים פעילים הקשורים במישרין או בעקיפין לחברה, וזאת בכל הקשור לקבלת פטוֹר מניכוי מס במקור, ניהול ספרים וכו'.
שלישית, החזקת מניות בחברה (בין חברה המאוגדת בישראל ובין חברה המאוגדת מחוץ לישראל) עלולה לגרור חובת הגשת דו"ח שנתי לרשויות המס, וזאת, בין היתר, לאור העובדה שהפטוֹר מהגשת דו"ח שנתי כאמור מכוח תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין-וחשבון), התשמ"ח-1988 אינו חל על יחיד שהוא או בן-זוגו הם בעלי שליטה בחברה כאמור בסעיף 32(9) לפקודת מס הכנסה.
למותר לציין, כי הגשת דו"ח כאמור עלולה להביא לביקורת מצד רשויות המס לגבי אותו יחיד (ו/או החברה שבבעלותו) או למצער להגדיל את הסיכוי לביצוע ביקורת כאמור.
רביעית, ככל שענייננו בחברה המאוגדת בישראל אשר בבעלותו של יחיד הטוען כי הוא "תושב חוץ" לצורכי מס, החזקת המניות עשויה לחזק את זיקותיו של בעל המניות לישראל בעת בדיקת מרכז חייו (כאמור בהגדרת המונח "תושב ישראל" שבסעיף 1 לפקודה).
חמישית, אפשרות לקיזוז הפסדים כנגד הכנסות ורווחים אחרים.
היה והחברה הפרטית (בין חברה המאוגדת בישראל ובין אם מחוץ לישראל) צברה הפסדים, פירוקה מרצון יביא, על-פי רוב, להיווצרותו של הפסד הון בידי בעל המניות בחברה (שהרי, הפסדי החברה מומנו, במישרין או בעקיפין (כגון: באמצעות ערבות) על-ידי בעל המניות).
הפסד זה יוּתר לבעל המניות בקיזוז כנגד רווח הון מכל סוג שהוא (לרבות שבח מקרקעין), כאשר אם לא ניתן לקזז את הפסד ההון בשנה שבה נוצר, אזי אותו הפסד יעבור לשנים הבאות עד שייווצר לבעל המניות רווח הון לקיזוז, וזאת ללא מגבלת זמן.*
* נזכיר, כי ככל שמדובר בהפסד הון שמקורו במכירת נכס מחוץ לישראל, יש לקזזו תחילה כנגד רווח הון מחוץ לישראל.
בנוסף, בשנת-המס שבּה הֵחֵל הפירוק מרצון, ניתן, במקרים מסוימים, לקזז את ההפסד לא רק כנגד רווח הון מכל סוג שהוא אלא גם כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו באותה שנת-מס בְּשל ניירות-ערך אחרים.
למותר לציין, כי ביצוע קיזוז מושכל של הפסד ההון מפירוק החברה מחייב התייעצות עם מומחה מס.
לבסוף, נציין, כי יש להיזהר מהכנסת פעילוּת לחברות בלתי-פעילוֹת. במה דברים אמורים?
במקרים רבים, בעלי חברות פרטיות בלתי-פעילוֹת (במקרים רבים, מדובר ב"חברות מדף") מעוניינים להכניס פעילוּת לאותן חברות, וזאת במקום לפתוח חברה חדשה.
מהלך כזה עשוי להתגלות כמוקש מס בעת המכירה העתידית של מניות החברה, וזאת באותם מקרים בהם החברה הוקמה (על-ידי המוֹכר) לפני 1.1.2003.
שכּן, במקרה זה, במקום ששיעור המס על רווח ההון יהיה 30%,* הוא יהיה גבוה יותר.**
* בהנחה שמדובר בבעל מניות מהותי (לא כולל מס נוסף).
** למעשה, לאור העלאת שיעור המס על רווחי הון הָחֵל ביום 1.1.2012, לפי חישוב ליניארי, נוצר מצב מעַניין לפיו שיעור המס על רווח הון במכירת מניות חברה פרטית שהוקמה (על-ידי המוֹכר) בתקופה 1.1.2003–31.12.2011 יהיה נמוך יותר משיעור המס על רווח ממכירת מניות חברה שהוקמה ביום 1.1.2012 ואילך.
עוד נציין, כי פירוק מרצון של חברה פרטית (המאוגדת בישראל) כרוך בהליך פשוט יחסית שקבוע בהוראות פקודת החברות, כשבתקופה האחרונה חלו מספר שינויים בעניין זה בעקבות הוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018.
השפעת פריסת רווח הון/שבח על החבות במס נוסף
ביום 19.11.2020 ניתנה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין גורביץ.
עניינה של ההחלטה בבקשה שהוגשה על-ידי רשות המסים לעכב את בירור הליך של תובענה ייצוגית עד לאחַר הכרעה בהליך ערעור מס הכנסה שהגישו המשיבים לבית-המשפט באותו נושא שהועלה על ידיהם בתובענה הייצוגית – סירובה של רשות המסים להביא בחשבון פריסה של רווח הון/שבח ריאלי לעניין חישוב החבות במס יסף לפי סעיף 121ב לפקודת מס הכנסה.
הסעד האישי לוֹ עתרו המשיבים הינו בסך 149,034 ₪. סכום זה הינו תוספת המס בהתאם לשומה לפי מיטב השפיטה לשנת-המס 2013 שהוּצאה למשיבים ובה נקבע כי יש להחיל את סעיף 121ב לפקודה על מלוא רווח ההון שנצמח להם ללא התחשבות באפשרות פריסתו בהתאם לסעיף 91(ה)(1) לפקודה.
יצוין, כי בתיק הוגשה תחילה בקשה מוסכמת לאיחוד הדיון בתיק הערעור האישי עם הדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. אולם לאחַר הגשת הבקשה, הגישה המבקשת הודעה ובקשה מטעמה בגדרהּ הודיעה כי לאחַר בחינה מחודשת של סוגיית איחוד התיקים ומכיוון שמדובר בהליכים שונים חזרה בה המבקשת מבקשתה המוסכמת לאיחוד ההליכים ובית-המשפט התבקש לעכב את בירור הליך התובענה הייצוגית עד לאחַר הכרעה בערעור המס האישי שהגישו המשיבים.
המשיבים התנגדו לבקשת העיכוב ועל-כן ההחלטה עוסקת במחלוקת זו.
בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את בקשת רשות המסים (קישור להחלטה).
לאחַר שסָקר את פסקי-הדין הרלבנטיים – ובכללם את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אריה גבע (בש"א 30602/07) ופסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין קירשבלום (ת"צ 58029-11-14) – קבע השופט דורות, כי במקרה דנא אין מדובר בבעלי דין אשר הגישו בקשה לאישור תובענה כייצוגית מבלי לפעול במסלול השומתי, שכּן המשיבים הגישו השגה ואף הגישו ערעור מס לבית-המשפט זה (הגם שזה הוגש "למען הזהירות"). עוד קבע השופט, כי הן בערעור המס והן בבקשה לאישור אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים והמחלוקת היא משפטית בלבד ועל-כן אין מקום לעכב את בירור בקשת האישור עד להכרעה בסוגיה המהותית במסגרת ערעור המס.
השופט דורות הוסיף וקבע, כי אין צורך לאחֵד את הדיון בערעור המס ובבקשת האישור. שכּן, שני ההליכים מתבררים בפניו כך שאין כל חשש לפסיקה סותרת, מה גם שההכרעה בערעור המס תחייב את הצדדים לבקשת האישור.
עוד קבע השופט, כי הגם שהסוגיה המהותית זהה בשני ההליכים, בפי המבקשת טענות נוספות הנוגעות לשאלה האם ראוי לאשר את התובענה כייצוגית, אך טענות אלו נזכרו בהודעה ובבקשה מטעם המבקשת באופן מקוצר ועל-כן על המבקשת להגיש כתב תשובה לבקשת האישור שבו תפורטנה הטענות האמורות.
תם אך לא נשלם...
יום ושווי המכירה במכירת מקרקעין
ביום 17.11.2020 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין עמותת אלזהור וח'טיב.
עניינו של פסק-הדין בשני עררים שאוחדו והמתייחסים למכירה של קרקע ביישוב טמרה ("המקרקעין"): האחד, ערר שהוגש על-ידי עמותת אלזהור על החלטת המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) בעניין יום המכירה של המקרקעין ושווי המכירה לעניין חבותה במס רכישה; השני, ערר שהוגש על-ידי וחידה ח'טיב ומאזן ח'טיב בעניין יום המכירה ושווי המכירה כאמור, כאשר לגביהם שווי המכירה רלבנטי לעניין חבותם במס שבח.
במסגרת ההצהרות שהגישו העוררים דוּוח כי יום המכירה הוא 8.7.2017 ואילו שווי המכירה הוא 800,000 ש"ח.
המשיב, לעומת זאת, קבע כי יום המכירה הוא 1.6.2002 אך לאחַר המצאת מסמכים והליך השגה החליט כי יום המכירה הוא 31.12.2001.
עוד קבע המשיב, כי שווי המכירה הוא 2,950,000 ש"ח.
ועדת-הערר, מפי חבר הוועדה עו"ד ד"ר נ' מולכו (בהסכמת יו"ר הוועדה השופטת ע' הוד וחבר הוועדה עו"ד ח' שטרן), קיבלה את הערר באופן חלקי (קישור לפסק-הדין).
עו"ד מולכו קיבל את עמדת העוררים בעניין יום המכירה וקבע, כי מדובר ב-8.7.2017.
לעומת זאת, טענת העוררים בעניין שווי המכירה נדחתה ועו"ד מולכו קבע אותו בהתאם ל"עיקרון צירוף כל התמורות" ל-4,600,000 ש"ח, דהיינו גבוה יותר מהשוֹוי שנטען על-ידי המשיב. זאת, בהתאם לסמכותה של הוועדה (על-פי סעיף 89(ב) לחוק מיסוי מקרקעין) להגדיל את השומה.
לאור זאת, נקבע, כי המשיב רשאי לחיֵיב את המערערים בקנס גירעון* ובחיובי ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לקביעוֹת שבפסק-הדין; וכי העוררים יישאו בהוצאות המשיב בסך 25,000 ש"ח.
* אין זה ברור האם הכַּוונה לקנס גירעון כמשמעותו בסעיף 95 לחוק מיסוי מקרקעין או לקנס בגין אי-הצהרה ופיגור שצוין בפסקה 9 לחוות-דעתו של עו"ד מולכו.
ביטול רישום כעוסק
פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין באר החיים בע"מ.
עניינה של ההחלטה בבקשתו של המשיב (מנהל מע"מ אשדוד) להותיר על כנה את החלטתו בדבר ביטול רישומה של המערערת כעוסק, עד מתן החלטה אחרת, מכוח הסמכוּת המסורה לבית-המשפט בסעיף 64(ג) לחוק מע"מ.
הבקשה הוגשה לאחַר שביום 11.11.2020 הוגש ערעור על החלטת המנהל מיום 19.10.2020 להורוֹת על ביטול רישומה של המערערת כעוסק (מכוח סמכותו לפי סעיף 61(א) לחוק מע"מ).*
* החלטת המנהל התקבלה לאחַר שהתקבל בידיו מידע שלפיו המערערת ומנהלה מתכוונים לעסוק בפעילות של הפצה ושימוש בחשבוניות פיקטיביות.
בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, קיבל את הבקשה וקבע כי החלטת המנהל בדבר ביטול רישומה של המערערת כעוסק תעמוד על כנה עד מתן החלטה אחרת למרות הגשת הערעור (קישור להחלטה).
חשבוניות פיקטיביות
פסק-דין נוסף שעניינו, בין היתר, בחשבוניות פיקטיביות ניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין א.ס אדם הנדסה ובניין בע"מ.
באותו מקרה, ערך המשיב (מנהל מע"מ רמלה) ביקורת אצל המערערת – חברת בנייה המבצעת עבודות גמר ועפר עבוּר המגזר הפרטי והציבורי – ובעקבות זאת הוציא למערערת שומת מס תשומות בגדרהּ קבע כי היא ניכתה מס תשומות שלא כדין על-פי חשבוניות פיקטיביות.
בנוסף, הוציא המשיב למערערת שומת עסקאות לפיה היא לא דיווחה כנדרש על מלוא העסקאות שביצעה בתקופה הרלבנטית.
כמו-כן, המשיב קבע כי בשנים 2012–2017 ספרי המערערת נוהלו בסטיה מהותית מהנדרש בחוק ולכן הוא פסל את הספרים בשנים אלו והשית עליה קנס בשיעור 1% מסך מחזוֹר העסקאות מכוח סעיף 95 לחוק מע"מ.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
גמול בתובענה ייצוגית נגד רשות המסים
ההחלטה לאשר את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית
במבזק מיום 19.3.2015 דיווחנו, בין היתר, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין רו"ח שמחה פרקש.
נזכיר, כי עניינה של ההחלטה בבקשתו של רו"ח שמחה פרקש לאישור תובענה ייצוגית לפי פרט 11 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 ("החוק"), שעניינה גביית הפרשי הצמדה צפויים, ביֶתֶר, שלא כדין על-ידי רשות המיסים, מאת הקבוצה – ציבור הנישומים שנעשה להם הֶסדר תשלומים או שניתנה להם אורכה לתשלום מס הכנסה, מס רווחי הון, מס רכישה ומס שבח.
לטענת המבקש, במקרה של הֶסדר תשלומים או מתן אורכה כאמור, קובעת המשיבה את שיעור הפרשי ההצמדה הצפויים להערכתה בתקופה הרלבנטית ומחייבת את הנישום בסכום הצפוי של הפרשי ההצמדה ("חיוב על דרך ההערכה") כאשר סכומם הסופי של הפרשי ההצמדה יכול להיקבע רק לאחַר פירעון התשלומים ועם סיום ההסדר.
ברם, המשיבה אינה עורכת, לטענת המבקש, בסיום תקופת הֶסדר התשלום חישוב של הפרשי ההצמדה בפועל לאור שיעורי המדד שהתבררו עם הזמן, כאשר לרוב נוצרת לנישומים יתרת זכות בגובה ההפרש שבין החיוב על דרך ההערכה לבין הפרשי ההצמדה בפועל.
עוד טען המבקש, כי המשיבה אינה מיידעת את הנישומים בדבר יתרות זכות אלו ואינה שולחת להם כל הודעה בעניין, ואף יוצרת מצג כלפי הנישומים, בכיתוב שעל דרישות התשלום, כי ההצמדה והריבית שבדרישות התשלום האמורות הם סופיים; וכי רק נישומים שפונים למשיבה בבקשה לבדוק אם קיימות להם יתרות זכות זוכים לקבלן חזרה, כאשר מרבית הנישומים אינם פונים כלל.
ביום 17.2.2013 הגישה המשיבה הודעה על חדילה לפי סעיף 9 לחוק, אך הודעה זו ניתנה לעניין נישומי פקיד-השומה למפעלים גדולים בלבד ורק לגבי נישומים שלאותו גורם הייתה נגיעה להסדר התשלום שלהם ואשר לא קיבלו החזר של הפרשי ההצמדה.
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופטת מיכל נד"ב, אישר את הבקשה (קישור להחלטה).
השופטת נד"ב בחנה את עדויות שני עדי המשיבה – מר אילן שפר, מנהל תחום בכיר בהנהלת רשות המיסים; ומר אברהם בכר, פקיד-השומה למפעלים גדולים – וקבעה, כי אף אחד מהם לא ביצע בפועל את הבדיקות בפשמ"ג, וממילא עדותיהם מהוות עדות שמיעה.
עוד קבעה השופטת נד"ב, כי אין מחלוקת, כי בפשמ"ג אכן נגבו הפרשי הצמדה צפויים כנטען, שלא כדין; וכי אין לקבל בשלב זה את טענת המשיב כי חל כשל נקודתי בפשמ"ג בלבד, כך שהורם הנטל הלכאורי כי אין מדובר בטעות נקודתית וכי יש הוֹכחה לכאורה לקיומה של קבוצה.
לאור האמור, אישרה השופטת נד"ב את הבקשה לאישור, תוך שהיא קובעת, כי הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית על-ידי המבקש ובא-כוחו תכלול נישומים שנעשה להם הֶסדר תשלומים או שניתנה להם ארכה לתשלום מס הכנסה, מס רווחי הון, מס רכישה ומס שבח אשר המשיבה גבתה מהם כספים שלא כדין בדרך של חיוב יֶתֶר על דרך ההערכה בהפרשי הצמדה ולא השיבה להם יתרות זכות בתום התקופה, וזאת במהלך 24 החודשים שקָדמו להגשת הבקשה ועד למועד אישור הבקשה כתובענה ייצוגית.
במבזק מס' 1730 מיום 23.7.2018 דיווחנו, בין היתר, על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין דייגי – נמל תל-אביב בע"מ.
עניינו של פסק-הדין בערעורים מאוחדים על שומות לפי מיטב השפיטה שהוצאו למערערת – חברה פרטית שהפעילה במשך שנות-המס שבמחלוקת את מסעדת בני הדיג במתחם נמל תל-אביב – לאחַר שהמשיב, פקיד-שומה תל-אביב 1, הגיע למסקנה כי הדוחות שהוגשו על-ידיה מגלים תוצאה עסקית בלתי-סבירה בהשוואה למקובל בענף מסעדות הדגים.*
* יצוין, כי הערעור כָּלל גם מספר סוגיות נוספות ובכלל זאת התייחסות לחיוב המערערת בריבית רעיונית לפי סעיף 3(י) לפקודת מס הכנסה. ברם, היות שהמערערת לא הציגה טענות וראיות בנושא, קבע בית-המשפט כי יש לראות במערערת כמי שזנחה סוגיה זו בסיכומיה ובהתאם התקבלה קביעת המשיב בשומה בסוגיה האמורה.
לאחַר שהמשיב הגיע למסקנה כי המערערת מדוַוחת על אחוז חומר גבוה מֵעבר למקובל בענף, נערכה על-ידיו ביקורת בעסק ובעקבותיה נפסלו ספרי המערערת לשנות-המס שבמחלוקת בְּשל שורה של נימוקים וכן הוצאו השומות נשוא הערעור. ביסוד שומות אלו הונח תחשיב כלכלי לעניין אחוז החומר הנצרך במסעדה שנערך על-ידי הכלכלנית מטעם המשיב.
המערערת מצידה, הגישה חוות-דעת של מומחית מטעמה, התומכת במחזוֹר המוצהר כפי שדוּוח על-ידיה למשיב ובאחוז החומר הגלום בו.
בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הערעור באופן חלקי (קישור לפסק-הדין).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי המערערת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, אך לאחַר שנשמעו טיעוני באי-כח הצדדים ובעקבות הערות בית-המשפט, הודיע ב"כ המערערת שאין היא עומדת על ערעורה.
הערעור נדחה אפוא ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).