אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

דיווח מקוּון לגבי בקשה לתיקון שומה ולגבי השגה

ביום 12.8.2020 פורסמה ברשומות הודעתו (קישור להודעה) של מר ערן יעקב, מנהל רשות המסים, לגבי תחילת פעולתה של מערכת המחשוב של הרשות המאפשרת קבלת דיווחים של מסמכי מקרקעין כאמור בפסקה (2) או (3) להגדרת המונח "מסמך מקרקעין" שבתקנה 1 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (דיווח מקוון), תשע"ח-2017 ("התקנות").

עניינן של פסקה (2) ו-(3) דלעיל בבקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין ובהודעת השגה לפי סעיף 87 לחוק, כך שהָחל ממועד חלוֹף 30 יום ממועד הפרסום כאמור, בקשה לתיקון שומה והשגה כאמור תוגשנה באופן מקוּון בלבד, כאמור בתקנה 2 לתקנות.*

* נזכיר, כי על-פי תקנה 2(ד) לתקנות, עורך-דין אשר גילו ביום 15.10.2017 היה 66 או יותר רשאי להגיש "מסמך מקרקעין" באופן שאינו מקוּון.

תקנות פחת מואץ

פורסמה טיוטת תקנות מס הכנסה (פחת מואץ לציוד המשמש בפעילות מזכה) (הוראת שעה), התש"ף-2020 ("הטיוטה") (קישור לטיוטה).

בגדרהּ של הטיוטה מוצע לקבוע, כי נישום שעיקר פעילותו בשנת-המס היא פעילות מזכה* וש-50% לפחות מהכנסתו – שאינה הכנסה ממכירת נכס** או ממכירת זכות במקרקעין או ממכירת זכות באיגוד מקרקעין – היא הכנסה מפעילות מזכה,* ושרכש ציוד**** המשַמש במישרין בפעילותו המזכה, והוא זכאי בְּשלו לניכוי בעד פחת, יהיה רשאי לבקש בעד אותו ציוד פחת, במקום הפּחת שהוא זכאי לו לפי כל דין, בשיעור כפול משיעור הפּחת לוֹ היה זכאי לפי כל דין ("פחת מואץ") ובלבד שסך כל הפּחת שיינתן לציוד, לפי הוראות כל דין, לא יעלה על מחירו המקורי.

* פעילות מזכה מוגדרת ככל פעילות מן המפורטות בפסקה (1) או (2) להלן, למעט פעילות נלווית לה: (1) פעילות ייצור בישראל בכל אחד מתחומי התעשייה, לרבות ייצור מוצרי תוכנה ופיתוח, חקלאות ובניה,******* ולמעט אריזה, מסחר, תחבורה, החסנה ומתן שירותים בתחום התקשורת, בתחום הסניטרי ובתחום האישי; (2) הפעלת בית מלון בישראל.

** המונח "נכס" מוגדר בטיוטה כהגדרתו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה.

*** "בניה" מוגדרת בטיוטה כהקמת מבנים, לרבות עבודות חפירה, הריסה, ביוב וניקוז, הנחת צינורות, סלילת כבישים ודרכים ועבודות עפר למעט עבודות שיפוץ ותיקון בבניינים.

"ציוד" מוגדר כמשמעותו בתקנות מס הכנסה (פחת), 1941, לרבות מכונות ורכב עבודה כהגדרתו בפקודת התעבורה, שאינו משאית, ובלבד שהתקיימו בו שני אלה: (1) יום רכישתו בתקופה 1.9.2020–30.11.2021 ("התקופה הקובעת") ; (2) הוא הֵחל לשמש בישראל בייצור הכנסה בתוך שישה חודשים מיום רכישתו או עד ליום 30.11.2021, לפי המאוחר מביניהם.

זאת, בתנאי שהציוד שימש בייצור הכנסה בידי הנישום בפעילות המזכה בכל התקופה שתחילתה במועד שבו הֵחל השימוש בציוד וסיומה בתום שנת-המס שבְּשלה נתבע פחת מואץ, לפחות, והנישום הציג אישור מאת מיַיצג (כמשמעותו בסעיף 236 לפקודה), על התקיימות התנאים המזכים בפחת מואץ כאמור בטיוטה.

עוד נקבע בטיוטה, כי אם הנישום בחר בפחת מואץ, אזי בחירתו תחול על כל הציוד שנרכש בתקופה הקובעת (כהגדרתה לעיל) שבעדו רשאי הוא לתבוע כאמור; וכי אם נמכר ציוד לקרוב* לאחַר שנתבע בעדו פחת מואץ, בתוך תקופה שתחילתה ביום רכישת הציוד בידי המוֹכר וסופה בחלוֹף ארבע שנים מהיום בו הופחת הציוד במלואו בידי המוֹכר יראו** את המחיר המקורי של הציוד בידי הרוכש הקרוב כאפס.

* המונח "קרוב" מוגדר בטיוטה כהגדרתו בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה.

** בטיוטה צוין בטעות "יקראו" במקום "יראו".

בנוסף, נקבעו בטיוטה כי הוראותיה לא תחולנה על רכישה מקרוב (כהגדרתו לעיל), רכישה בלא תמורה, רכישה לפי סעיף 85 לפקודת מס הכנסה, רכישה שחלו עליה הוראות חלק ה2 לפקודה ועל נישום שקיבל רישיון, חזקה, זיכיון או זיכיון-משנה מהמדינה, ביחס לציוד המשַמש לצורך הפעילות שעבורה קיבל את הרישיון, חזקה, זיכיון או זיכיון-משנה כאמור.

תחילתן של התקנות המוצעות ביום כניסתו לתוקף של תיקון לחוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב-1992, לעניין הגדלת שיעור הגרעון הכולל מן התמ"ג בשנת התקציב 2021 בשיעור נוסף של 0.06% ובשנת התקציב 2022 בשיעור נוסף של 0.08%, וזאת לשם התמודדות עם משבר הקורונה.

תקן חשבונאות מס' 40

המוסד הישראלי לתקינה חשבונאית פרסם את תקן חשבונאות מס' 40 – כללי חשבונאות ודיווח כספי על-ידי מלכ"רים ("התקן") (קישור לתקן).

התקן מאגד את כללי החשבונאות והדיווח הכספי למלכ"רים ומחליף את גילוי דעת מספר 69 והתיקונים לו וכן את תקן חשבונאות מס' 9.

התקן כולל שינויים רבים לעומת התקן הקיים (אשר מפורטים במבוא לתקן), כגון: בכללי ההכרה בהכנסות של מלכ"רים (הכנסות מתרומות כולל נכסים ושירותים שהתקבלו ללא תמורה), בכללי ההכרה והמדידה של יצירות אמנות, נכסים היסטוריים ונכסים דומים, סיווג תזרימי מזומנים במסגרת הדו"ח על תזרימי המזומנים ועוד.

התקן יחול על דו"חות כספיים לתקופות שנתיות המתחילות ביום 1.1.2021 או לאחריו.

התיישנות בְּשל אי-שידור השומה למערכת שע"מ

החלטתו של בית-המשפט המחוזי

במבזק מס' 1844 מיום 26.3.2020 התייחסנו, בין היתר, להחלטתו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין יצחק י. גליק בע"מ.

עניינה של ההחלטה בבקשת המערערת לקבל את הערעור על הסף, בטענה כי המועד האחרון להוצאת הצווים בעניינה לפי סעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה חָלף ביום 20.3.2017, אך השומה שודרה למערכת המחשב של רשות המסים (שע"מ) רק ביום 27.3.2017 ובמועד זה שודר למחשב אישור פקיד-השומה או סגניתו.
בהתאם, טענה המערערת, כי בפועל המשיב לא השלים את הפעלת סמכותו במועד והתוצאה היא כי יש לראות את הצווים כבטלים, את ההשגה כנתקבלה ועל-כן יש לקבל את הערעור על הסף.

המשיב (פקיד-שומה ירושלים), לעומת זאת, טען, כי דין הבקשה סילוק על הסף, שכּן היא לא נתמכה בתצהיר, ובכל מקרה דינה דחיה לגופה.
לטענתו, הצווים הוצאו ביום 20.3.2017, דהיינו בתוך המועד הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודה, ורואה-החשבון של המערערת אף אישר בכתב כי השומות התקבלו על-ידיו ביום 20.3.2017. עוד נטען, כי רואה-החשבון קיבל במועד את פירוט הנימוקים לקביעת השומה, את דרך בניית השומה, את סכום ההכנסה החייבת ואת סכום קרן המס הנובע מהשומה; ובכך עמד המשיב בדרישות המחוקק להוצאת שומה בצו.
המשיב הוסיף וטען, כי המפקחת קיבלה את החלטתה להוצאת השומה במועד ואף קיבלה את אישור סגנית פקיד-השומה להוצאת השומה במועד, ורק בְּשל עיצומים בשע"מ לא ניתן היה לשדר את השומה למחשב ולכן השידור בוצע לאחַר חלוֹף תקופת ההתיישנות.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

השופט דורות קבע, כי בנסיבות המקרה עולה בבירור, כי המפקחת קיבלה את ההחלטה להוצאת השומה במועד ובטרם חָלפה שנה מיום הגשת ההשגה. עוד עולה מהנסיבות, כי אישור סגנית פקיד-השומה להוצאת השומה התקבל במועד וכי השומה נשלחה למערערת ולמיַיצגה במועד ובטרם חלפה תקופת ההתיישנות. שעה שכך, ניתן לקבוע, כי המשיב עשה שימוש בסמכותו במועד.

השופט הוסיף וקבע, כי בפסקי-הדין שעָסקו בסוגיית התיישנות השומה לא נקבע, כי על המשיב לשדר את השומה למחשב לצורך עמידה בהפעלת סמכותו כדין להוצאת השומה; וכי המחוקק לא קבע כי מועד שידור השומה למחשב הוא המועד הקובע להפעלת הסמכות כאמור.

החלטתו של בית-המשפט העליון

על החלטת השופט דורות הגישה המערערת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון וביום 11.8.2020 ניתנה ההחלטה בבקשה.

בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' גרוסקופף, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).

השופט גרוסקופף קבע, כי המבקשת לא הִצביעה על נזק ממשי שעלול להיגרם לה בְּשל דחיית הבקשה,* מה גם שמשמעותה המעשית של החלטתו של בית-המשפט קמא לדחות את הבקשה לקבלת הערעור על הסף היא הֶמשך בירור ההליך לגופו.

* כאמור בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע, כי רשות ערעור על החלטה אחרת תינתן "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

למעלה מן הצורך הוסיף השופט גרוסקופף וקבע, כי לא מצא בפסיקה שעליה ביקשה המבקשת לסמוֹך טענותיה כדי לבסס את הנטען על-ידיה. שכּן, בניגוד לנטען, בפסקי-הדין אליהם הפנתה המבקשת לא נקבע כי כל עוד לא שודר הצו למערכת שע"מ טרם התקבלה החלטה "בצו שבכתב" לעניין סעיף 152(ב) לפקודה; וכל שנקבע הוא שאין די בקבלת החלטה על-ידי פקיד-השומה במועד הקבוע בסעיף מבלי שזו נשלחה כלל אל הנישום. דהיינו, מרוץ הזמנים להתיישנות השומה ייקָטע רק כאשר החלטתו של פקיד-השומה תועבר לידיעת הנישום.
כלומר, את השומה יש אכן לשדר למערכת שע"מ, אך המבקשת לא הִצביעה על קיומה של הלכה לפיה כאשר השומה נשלחה לנישום והתקבלה על-ידיו בתוך פרק הזמן שנקצב בסעיף 152(ג) לפקודה, אך שודרה באיחור למערכת שע"מ, יש להתייחס אליה כאילו לא ניתנה בתוך פרק הזמן שנקצב בדין לקבלתה.

5 שנים = עסקת אקראי

ביום 13.8.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בעניין בניזרי.

הסוגיה העיקרית שנדוֹנה בפסק-הדין* הייתה שאלת סיוּוגו של הרווח (בסך של כ-5.3 מיליון ש"ח) שנצמח למערער – שעיסוקו בתחום האחזקה של בתים פרטיים ודירות יוקרה, בעיקר לתושבי-חוץ, שבמרבית ימות השנה אינם מאוכלסים על ידי בעליהם – ממכירת וילה בהרצליה פיתוח כמעט 5 שנים לאחַר רכישתה, כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.

* בגדרו של פסק-הדין נדוֹן גם, ובין היתר, הפרש ההון הבלתי-מוסבר שהתגלה בין הצהרות ההון שהגיש המערער.

בית-המשפט, מפי השופט א' דורות, דחה את הערעור ברובו ובכלל זאת קיבל את עמדת המשיב לפיה מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי (קישור לפסק-הדין).

ראו את ניתוחו של השופט דורות באשר לסיווג העִסקה בפס' 66 ואילך לפסק-הדין ובכלל זאת את קביעתו (בפס' 77) לפיה תקופת החזקה בת כמעט 5 שנים "אינה ארוכה במונחי נכסי מקרקעין, אך גם אינה קצרה".

חוק אזור סחר חופשי באילת

אתמול (16.8.2020) ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין מכרות היהלומים אילת בע"מ.

עניינו של פסק-הדין במספר מחלוקות שהתגלעו בין המערערת (חברה פרטית המפעילה מרכז למכירת תכשיטים באילת) לבין המשיב (פקיד-שומה אילת) ובכללן שאלת זכאותה של המערערת להטבה על-פי סעיף 12 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 ("החוק"), שאלת זכאותו של עובד החברה לזיכוי ממס על-פי סעיף 11 לחוק (זיכוי לתושב העיר אילת), ההטבה שנצמחה לעובדי המערערת בְּשל דירות ששכרה עבורם ונסיעות לחו"ל, רכישת ביגוד יוקרתי לעובדים, סגירת יתרת חובה של עובדים כנגד ספקים שהינם בחלקם חברות קשורות למערערת, שאלת חובתה של המערעת לנַכּוֹת מס במקור מדמי השכירות ששילמה עבוּר שכירת הדירות לעובדיה, הוצאות עודפות ועוד.

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור ברובו וחִייב את המערערת בתשלום הוצאותיו של המשיב בסך 50,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

יצוין, כי המערערת לא חָלקה על חלק מקביעותיו של המשיב (לא בהודעה המפרשת את נימוקי הערעור ואף לא בסיכומים), לרבות ביחס לקנס הגירעון שהוטל עליה, ועל-כן ערעורה נדחה ביחס לקביעוֹת אלו.

תשומת לבכם, בין היתר, לפס' 48 לפסק-הדין (שיעור המס לפיו יש לבצע את הגילום) ולפס' 59–68 לפסק-הדין (חובתה של המערערת לנַכּוֹת מס במקור מדמי השכירות ששילמה עבוּר שכירת הדירות לעובדיה).

פסק-דין חלקי בעקבות הרשעה פלילית ופתיחת שומות לפי סעיף 147 לפקודה

ביום 6.8.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אורן אלמקייס (אסיר).

עניינו של פסק-הדין בבקשה שהגיש המשיב (פקיד-שומה יחידה ארצית לשומה) למתן פסק-דין חלקי לפי סעיף 42א לפקודת הראיות, בגדרו התבקש בית-המשפט לקבוע כי הממצאים והמסקנות של פסק-הדין הפלילי החלוט והמרשיע שניתן נגד המערער בהליך הפלילי שהתנהל כנגדו יהיו קבילים בערעור המס האזרחי, באופן שהֶמשך הדיון בערעור יוגבל רק להיקפי העסקות שמֵעבר לאלו שנקבעו בפסק-הדין הפלילי.
כך, במסגרת הבקשה, מבקש המשיב שפסק-הדין החלקי ידחה את הערעור בחלקו בסוגיות שהוכרעו בהליך הפלילי – ניהול בתי הימורים ועסק של פרסום במסכים ואי-דיווח על הכנסות מעסקים אלה – ובהתאם לכך לקבוע כי יש לזקוֹף למערערת הכנסות מהעסקים האמורים בסך של 2,274,500 ש"ח בהתאם לשיעור המס החָל על מי שחייב בניהול פנקסי חשבונות ולא ניהלם (כאמור בסעיף 191ב לפקודת מס הכנסה).

המערער מתנגד למתן פסק-דין חלקי לפי סעיף 42א לפקודת הראיות.
לטענתו, היות שהמשיב מעוניין להמשיך ולנהל את הערעור גם לאחַר הינתן פסק הדין החלקי, בכוונתו לבקש לזַמן לעדוּת את מי ששימש "עד המדינה" בהליך הפלילי ועוד עדים רבים נוספים, כך שממילא לא תושג התכלית שבבסיס סעיף 42א לפקודת הראיות של חיסכון בזמן שיפוטי.
בנוסף, במסגרת תגובתו לבקשת המשיב למתן פסק-דין חלקי מבקש המערער את רשות בית-המשפט להביא ראיות לסתור את ממצאי פסק-הדין הפלילי, וזאת בהתאם להוראת סעיף 42ג לפקודת הראיות.
עוד טוען המערער, כי השומות הוצאו לו לאחַר פתיחתן לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה וכי הליך הפתיחה כאמור נעשה שלא כדין מחמת העובדה שהוא נגוע בשיהוי.

בית-המשפט, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את בקשת המשיב למתן פסק-דין חלקי ודחה את בקשת המערער להביא ראיות לסתור את הממצאים והמסקנות של פסק-הדין הפלילי (קישור לפסק-הדין החלקי).