אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

אי-חבות במע"מ בגין מענק השתתפות בהוצאות קבועות

בהמשך למבזק מאתמול, נבקש לעדכנכם, כי ועדת-הכספים אישרה היום פה-אחד את בקשת שר האוצר לתקן את תקנה 3(א) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976, כך שתקנה זו – הקובעת מספר סוגים של תקבולים שאינם נחשבים לחֵלק ממחיר עסקאותיו של העוסק, דהיינו אינם גוררים חבות במע"מ לפי סעיף 12 לחוק – תכלול גם את מענק ההשתתפות בהוצאות קבועות.

נדחתה העתירה לבג"ץ לגבי סעיף 77 לפקודת מס הכנסה

במבזק מיום 30.12.1016 דיווחנו אודות פרסום חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (קישור לחוק), בגדרו, בין היתר, נכלל תיקון 235 לפקודת מס הכנסה ("תיקון 235").
במסגרת תיקון 235 תוקנו הוראות סעיף 77 לפקודת מס הכנסה (ראו סעיף 94(3) לחוק, ע' 278 ואילך וכן סעיף 95(2) לחוק, ע' 279) המאפשרות למנהל רשות המיסים להורוֹת על חלוקת רווחים של חברת מעטים בכפוף לקיומם של התנאים המנויים בסעיף ("פילוג רווחים").
בנוסף, ובין היתר, כָּלל תיקון 235 את הוספת הוראות סעיף 3(ט1) (ראו סעיפים 94(1) ו-96(א)–(ד) לחוק, עמ' 274 ואילך) וסעיף 62א לפקודת מס הכנסה (ראו סעיפים 94(2) ו-95(1) לחוק, עמ' 276 ואילך) וכן את הוראת-השעה ביחס לחלוקת דיבידנד במס מופחת בשיעור 25% ללא מס נוסף ("דיבידנד מוטב") בכפוף למגבלות ותנאים שונים (ראו סעיף 97 לחוק, עמ' 281–282) ("הוראת-השעה").
לצד הוראות סעיף 77 לפקודת מס הכנסה, נקבע בסעיף 81 לפקודה (שנוסחוֹ לא תוקן בתיקון 235), כי ועדה של חמישה ובהם שלושה לפחות שאינם עובדי המדינה, תייעץ למנהל רשות המיסים בעניין השימוש בסמכות שהוענקה לו ("הוועדה המייעצת"), כאשר הוועדה המייעצת תיבחר על-ידי המנהל בשעת הצורך מתוך רשימה שתיערך על-ידי שר האוצר בהודעה שפורסמה ברשומות.*

* בהמשך לכך, דיווחנו במבזק מיום 11.7.2017, כי פורסמה ברשומות הודעת שר האוצר (קישור להודעה) לגבי רשימת המועמדים לכַהן כחברים בוועדה המייעצת: נציגי המגזר הפרטי בוועדה כוללים את פרופ' יצחק הדרי, רו"ח שלומי שוב ופרופ' מומי דהן; ואילו עובדי המדינה כוללים את רו"ח עפרי שלו, עו"ד מיכל טולדנו, רו"ח אבי בכר ורו"ח ציפי יוסף, שהינם בכירים ברשות המיסים.
עוד צוין בהודעה, כי חברי הוועדה המייעצת ייבָּחרו על-ידי מנהל רשות המיסים מתוך הרשימה הנ"ל, בכפוף להוראות סעיף 81 לפקודה.

עוד נציין, כי ביום 31.12.2018 פרסמה רשות המסים חוזר מקצועי בנושא "סמכות ‏המנהל ‏להורות ‏על‏ חלוקת ‏רווחים ‏לפי‏ סעיף ‏77 לפקודה" (קישור לחוזר).
במסגרת החוזר, מובא ניתוח של הוראות סעיפים 77–81 לפקודת מס הכנסה ובכלל זאת דוגמות לאפשרות החלת הוראות סעיף 77 לפקודה.
בנוסף, מובאים בחוזר (ראו סעיף 3 לחוזר) השיקולים שיילקחו בחשבון במסגרת הפעלת סעיף 77 לפקודה, שלבי הפעלת הסמכות לפי הסעיף האמור (ראו סעיף 4 לחוזר) והוראות התחולה (ראו סעיף 5 לחוזר).

ביום 6.3.2019 הוגשה לבית-המשפט העליון (בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק) עתירה בנושא כנגד מנהל רשות המסים, שר האוצר וכנסת ישראל על-ידי מומחה המיסוי רו"ח צבי פרידמן.*

* רו"ח פרידמן משַמש, בין היתר, כחבר הוועד המרכזי והנשיאוּת ויו"ר הוועדה ליוזמות חקיקה בתחום המס בלשכת רואי חשבון, כיו"ר ועדת המיסים של נשיאוּת הארגונים העסקיים, כחבר ועדת ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ועוד.

בגדרהּ של העתירה, התבקש בית-המשפט ליתן צו על תנאי המורה למנהל רשות המסים (המשיב 1) להסביר מדוע לא יפעיל את הוראות סעיף 77 לפקודה (כנוסחו בעקבות תיקון 235) באופן שאינו רטרוספקטיבי ואינו פוגע בהוראות ההתיישנות שהיו קבועות בסעיף 77 כנוסחו עד לתיקון 235, ואינו פוגע בזכויות מוקנות של נישומים שכבר התגבשו לפי הדין הקודם.
לחלופין, וככל שייקָבע שהוראת התחולה לסעיף 77, במסגרת תיקון 235, היא אמנם בעלת תחולה רטרוספקטיבית ומאפשרת למנהל להורוֹת על פילוג רווחים גם ביחס לשנות מס שסמכות המנהל לגביהן כבר התיישנה, התבקש בית-המשפט ליתן צו על תנאי המורה לשר האוצר (המשיב 2) ולכנסת ישראל (המשיבה 3) להסביר מדוע לא ייקָבע שהוראת תחולה זו בטלה מעיקרה, באשר היא אינה חוקתית ואינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, בעיקר בְּשל אי-קיום דרישת המידתיות.

נזכיר, כי כבר בחודש יולי 2017 עתר רו"ח פרידמן (יחד עם נשיאוּת הארגונים העסקיים) לבית-המשפט העליון בעניין חוקיות התיקון, וביקש לקבוע כי הוא יחול רק לגבי רווחים שנצברו מ-2017 ואילך.
לאחַר הגשת העתירה, הֵחלו להתקיים מגעים בין העותרים לבין יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, משה גפני, על-מנת לנסות ולגבש פתרון מוסכם במישור הפרלמנטרי בקשר לבעיית התחולה הרטרוספקטיבית של סעיף 77. בהתאם, ולבקשת מר גפני, הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה וזו אכן נמחקה.
במסגרת הדיונים שהתקיימו בוועדת-הכספים, ולאחַר שהובהר על-ידי חברי הכנסת שנטלו חלק בדיונים האמורים, כי כי לא הייתה מצדם כוונה לאפשר חקיקה רטרוספקטיבית, ביקש מר גפני מרשות המסים להבהיר, במסגרת חוזר מטעמה, את פרשנותה ביחס להיעדר התחולה הרטרוספקטיבית באופן שתעלה בקנה אחת עם כוונתה המקורית של ועדת-הכספים.*

* וכך ציין מר גפני: "אני מבקש לסכם את הדיון בהחלטה תלת-שלבית: האחד, בדרכי נועם. אני אומר לכם בוודאות מוחלטת, אני הייתי יושב-ראש הוועדה, היו חברים בוועדה, לא עלה על דעתנו שזה יחול על חברה. זה ברור שזה אמור לחול רק על יחיד, בלי שום פרשנות נוספת. חד וחלק, לא עומד לדיון. אותו דבר לא עומד לדיון – אני לא הייתי מסכים בשום פנים ואופן לרטרואקטיביות. אני רוצה שתזכרו מה היה אז. הדיון לא היה על חברות שלפני 30 שנה, הדיון היה על שלוש שנים, חמש שנים. ברור לחלוטין שיש פה תקלה. התקלה הזאת יכולה להיפתר בדרכי נועם. לכן גם ביקשתי שלא ילכו לבג"ץ, שימשכו את העתירות. אני מבקש שתעשו שיעורי בית, תבדקו את העניין הזה, ואז יכול להיות שבחוזר יתברר שכל מה שאני מתריע או מה שאנחנו מדברים עליו בטל ומבוטל מכיוון שהפרשנות, כפי שאמרה היועצת המשפטית, היא בידיכם. אני מבקש את הפרשנות הנכונה בעניין הזה...
אם לא, אני אבקש מהיועצת המשפטית של הוועדה להכין חוק מבהיר ויהיה כתוב בחוק שזה מה שהיה בוועדה. מכיוון שרשות המסים ניצלה את זה לרעה אני מבקש להבהיר בחוק שזה חל רק על יחידים וזה לא רטרואקטיבית, נחליט האם זה שלוש שנים, חמש שנים, לא מעבר לזה. נעשה הבהרה. אם אנחנו נראה שגם בזה אנחנו לא יכולים להצליח אני אחזור לכל אלה שעתרו ואני אגיד להם: אני מרים ידיים – מה שלא קורה אצלי אבל יכול להיות שזה יקרה – ויכולים ללכת לבג"ץ, להשתמש בפרוטוקול הזה, להביא אותי לבית המשפט מכיוון שאני חושב שנעשה עוול."

ברם, ביום 31.12.2018 פורסם, כאמור, החוזר המקצועי, ממנו עולה כי בכוונתה של רשות המסים לעשות שימוש בהוראות סעיף 77 לפקודה באופן רטרוספקטיבי, כך שהוראות אלו, כנוסחן לאחַר תיקון 235, תחולנה גם על רווחים שנצברו עד לתום שנת-המס 2016, ללא כל הגבלה.

בעקבות זאת, הוגשה העתירה הנוספת.
לטענת המשיבים (מנהל רשות המסים, שר האוצר וכנסת ישראל), הגשת העתירה בחודש מרץ 2019 – למעלה משנתיים לאחַר אישורו של תיקון 235, וכשנה ומחצה לאחַר פקיעת תוקף הוראת-השעה – נגועה בשיהוי חריף, כל שכּן לאור העובדה שמרבית החברות הרלבנטיות ניצלו את ההטבה שהעניקה הוראת-השעה.
עוד טענו המשיבים, כי אם העותר התייצב להליך כעותר פרטי, הרי שעתירתו מוקדמת משום שהמנהל טרם הפעיל את סמכותו לגבי החברה שבמניותיה הוא מחזיק, מה גם שאם סמכות זו תופעל בעתיד, יעמוד לעותר סעד חלופי "בהליכי בירור המס הקבועים בחוק"; ומאידך, ניהול ההליך כעותר ציבורי מעורר קושי בשני מישורים: האחד, נוכח האופי הפרטני של הפעלת הסמכות, ההיקף המצומצם של הנפגעים הפוטנציאליים (שעה שרוב מוחלט של החברות הרלוונטיות ניצלו את הוראת-השעה) והימנעות נפגעים ישירים מהצטרפות להליך, ספק אם קמה לעותר זכות עמידה; השני, היעדר נפגע קונקרטי מבליט את החסר בתשתית העובדתית לטענת הפגיעה בזכות הקניין.
בנוסף, טענו המשיבים, שדין העתירה להידחות אף לגופה.

ביום 18.6.2020 פורסם פסק-הדין בעתירה.
בית-המשפט העליון, מפי השופטים נ' הנדל, נ' סולברג וע' גרוסקופף, דחה את העתירה על הסף בהיעדר זכות עמידה (קישור לפסק-הדין).

נקבע, כי לאור הפחתת שיעור המס על דיבידנד במסגרת הוראת-השעה – שחֵלק מהגורמים שהיו מעורבים בהליך החקיקה התנו בה את הסכמתם לתיקון 235 כולו – יש לעתירה השלכות מעשיות מוגבלות למדיי ועל-כן יחול העיקרון לפיו "בית המשפט לא ייעתר, דרך כלל, לעתירה ציבורית מקום שברקע העניין מצויים אדם או גוף אשר נפגעים באופן ישיר מנושא העתירה, ואשר נמנעו מפנייה לבית המשפט לבקש סעד על אף הפגיעה בזכות או באינטרס שלהם" (בג"ץ 6972/07).

עם זאת, נקבע, כי ראוי להותיר את טענות העותר לבירור עתידי במסגרת תקיפה עקיפה אם וכאשר רשויות המס תקָבלנה החלטה קונרקטית בעניינו.

בהתאם, העתירה נדחתה על הסף תוך שמירה על טענות הצדדים שאליהן בית-המשפט לא נדרש לצורך הכרעה בהליך הנוכחי.
תם ולא נשלם.

חובות עבר של מחזיק קודם – האם מותרים בניכוי בחישוב השבח?

אתמול (21.6.2020) ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קיסריה השקעות בע"מ.

עניינו של פסק-הדין בשאלת זכאותה של העוררת לנַכּוֹת בחישוב השבח במכירת זכויות חכירה בנכס מקרקעין הוצאות שהוציאה בגין תשלומי ארנונה והיטלי תיעול בגין חובות עבר של המחזיקים הקודמים בנכס.
לטענת העוררת, היא הייתה מחויבת לשאת בתשלומי הארנונה והתיעול כפועל יוצא מהתחייבותה החוזית מול רוכשת הזכויות בנכס ועל-כן יש להתירם בניכוי בחישוב השבח.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת י' סרוסי (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד א' סימון ועו"ד י' אלקיס), דחתה את הערר וחייבה את העוררת בהוצאות המשיב בסך 40,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים, הִבהירה השופטת סרוסי, כי ככל שמדובר בחובות עבר שנצברו על הנכס בגין תקופת החזקתם של המחזיקים הקודמים שלעוררת הייתה מחויבות חוזית לפרוֹע אותם, מיקומן הגאומטרי הוא במישור "שווי הרכישה" שיש לייחֵס לעוררת בשומת מס השבח בעסקת המכר, ולא במישור ההוצאות המותרות בניכוי מהשבח לפי סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין. זאת, כחלק מעיקרון צירוף כלל התמורות בעסקת הרכישה.
לעומת זאת, ככל שמדובר בחובות עבר שנצברו על הנכס בגין תקופת החזקתם של המחזיקים הקודמים בנכס שלעוררת לא הייתה התחייבות חוזית לשלמם או בחובות עבר בגין תקופת החזקתה של העוררת עצמה בנכס, יש מקום לדון בטענה כי הוצאות אלו מותרות בניכוי, אם מכוח סעיף 39 רישא לחוק מיסוי מקרקעין ואם מכוח סעיף 39(3) לחוק.
לגופו של עניין, דחתה השופטת סרוסי את טענות העוררת, הן עובדתית והן משפטית.

צווים מכוח סעיף 194 לפקודה

אתמול (21.6.2020) פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין רייבי.

בגדרו של פסק-הדין דחתה השופטת י' ייטב את הבקשה לבטל צווי עיקול ותפיסה שהוטלו על רכבי רייבי המוחזקים בידי משטרת ישראל וכן צו עיקול על כספים השייכים לו, וזאת מכוח סעיף 194 לפקודת מס הכנסה.
עם זאת, השופטת ייטב קיבלה חלק מטענותיו של רייבי והורתה שצווי העיקול והתפיסה שהוטלו על הרכבים ייוותרו רק לגבי שלושה רכבים ששוויָם המצטבר אינו עולה על 500,000 ש"ח, לפי בחירתו של פקיד-השומה.

להורדת פסק-הדין, לחצו כאן.