אלכסנדר שפירא ושות', משרד עורכי-דין

מענק לעצמאי ומענק לשכיר בעל שליטה – היִלכו שניהם יחדיו?

במבזק מס 1848 מיום 26.4.2020 התייחסנו, בין היתר, לפרסומן של תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (מענק סיוע לעצמאים ולשכירים בעלי שליטה בחברות מעטים), התש"ף-2020 ("התקנות") (קישור לתקנות).
כזכור, בגדרן של התקנות נוסף פרק חדש – פרק ג'2 הכולל את הוראות סעיפים 18יא עד כג – לחוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מענק עבודה), התשס"ח-2007 ("החוק") הכולל הוראות שעניינן בפעימה השנייה של מענק הסיוע לעצמאים ("המענק לעצמאים")* ובמענק סיוע לשכיר בעל שליטה בחברת מעטים ("המענק לשכירים").

* וכן בתוספת לעסק קטן.

מהו הדין לגבי יחיד שהוא גם עצמאי וגם שכיר בעל שליטה בחברת מעטים שמתקיימים לגביו מלוא התנאים שנקבעו ביחס לשני סוגי המענקים?*

* לא למותר לציין, כי היותו של היחיד שכיר בעל שליטה עלולה לשלול את זכאותו למענק עצמאים, וזאת לאור התנאי הקבוע, כאמור, בסעיף 18יב(1) לחוק, ולפיו אַל להכנסתו החייבת של היחיד – ובכלל זאת הכנסת עבודה – בשנת-המס 2018** לעלות על 1,000,000 ₪; ומנגד, היותו של היחיד עצמאי עלולה לשלול את זכאותו למענק שכירים בְּשל התנאי המקביל שקבוע בסעיף 18יג(1) לחוק.

** ואם מדובר בעצמאי בעל עסק חדש (כהגדרתו בסעיף 18יא לחוק) – הכנסתו החייבת לשנת-המס 2019.

עיון בהוראות פרק ג'2 לחוק כמו גם בהוראות החוק בכללותן מעלה, כי אלו נעדרות קביעה מפורשת השוללת את הזכאות לקבלת מענק משני הסוגים.*

* נזכיר, כי סעיף 18טז(ב)(2) לחוק מגביל את גובה המענק לשכירים למענק שלוֹ היה זכאי השָכיר לפי סעיף 18יד לחוק אילו היו רואים בהכנסת העבודה החודשית הממוצעת שלו, אשר נצמחה לו בשנת 2018 או 2019, לפי העניין, מחברת מעטים אחת או יותר שבּה היה בעל שליטה, הכנסה חודשית ממוצעת מעסק שנצמחה אצלו באותה תקופה, בשינויים המחויבים.

בנוסף, החוק אינו קובע מנגנון כלשהו להפחתת המענק לעצמאים מקום בו היחיד שזכאי למענק כאמור זכאי גם למענק שכירים, ולהפך.

מנגד, סעיפים 18יז–יט לחוק נוקטים במילים "עצמאי או שכיר בעל שליטה" [ההדגשה אינה במקור – א' ש'.]

האם ענייננו אפוא בבחירה מפורשת ומכוּונת של המחוקק להקנות במקרים המתאימים את שני המענקים גם יחד?
מחד, ניתן לטעון, כי מתן שני המענקים עולה בקנה אחד עם תכלית החוק לפַצות את מי שנגרמה פגיעה לעִסקו או לחברת המעטים שבשליטתו (ומכאן גם כותרת פרק ג'2 לחוק – "מענק סיוע לעצמאי – פעימה שנייה, ומענק סיוע לשכיר בעל שליטה, בתקופת ההתמודדות עם נגיף הקורונה").*

* ספק אם תכלית זו מתקיימת מקום בו מדובר ביחיד שהוא גם שכיר בעל שליטה בחברת מעטים וגם עצמאי שהכנסתו היא ממתן שירותים (על-פי רוב שירותי ניהול) לחברה האמורה.

מאידך, יכול הטוען לטעון, שכפי ש"עצמאי" (כהגדרתו בחוק) אינו זכאי ליותר ממענק אחד בגין עִסקו גם אם זה כולל מספר עסקים, כך גם אין מקום ליתן לאותו "עצמאי" מענק נוסף בגין פעילותו במסגרת חברת המעטים שבשליטתו באשר מדובר ב"עסק" נוסף המתנהל באמצעות החברה האמורה (לשון אחר, המענק לשכירים בעלי הַשליטה מהווה מענק חלופי לזה שהיה ניתן להם אילו היו פועלים כעסק עצמאי ולא בנוסף לו).

למיטב ידיעתנו, עמדת רשות המסים היא שתכלית החוק להעניק מענק אחד בלבד גם אם מדובר ביחיד העומד בתנאים הרלבנטיים לשני המענקים ובהתאם המערכת המקוּונת גם לא תאפשר הגשת בקשה לשני מענקים.
עם זאת, ככל שפלוני זכאי לשני סוגי המענקים בסכום מצטבר שאינו עולה על 10,500 ₪ (או על הסכום המופחת, ככל שיש חריגה מה-40,000 ₪), הוא יוכל לקבל את שני המענקים כאמור (לשון אחר, תתאפשר השלמה לתקרת המענק).

בג"ץ לשכת רואי-חשבון

במבזק מס' 1847 מיום 23.4.2020 דיווחנו אודות העתירה לבג"ץ (קישור לעתירה) שהגישה לשכת רואי-חשבון בישראל כנגד ממשלת ישראל, שר האוצר ומנהל רשות המסים, בגדרהּ התבקש בג"ץ להורוֹת על דחייה בת חודש של הדיווח והתשלום בגין ניכויים ומקדמות מס (חל ביום 23.4.2020) ובגין מע"מ (חל ביום 27.4.2020) לגבי עסקים קטנים ובינוניים (למעט עסקי מזון ופארם) שמחזוֹרם עד 50 מיליון ש"ח.
במקביל לעתירה, הוגשה בקשה דחופה למתן צווי ביניים (קישור לבקשה).

עוד דיווחנו, כי באותו יום (20.4.2020) התקבלה החלטת בג"צ (קישור להחלטה), מפי השופט י' עמית, בגדרהּ נקבע מועד לתגובה מקדמית של המשיבים עד ליום 4.5.2020 וכן נדחתה הבקשה למתן צווי ביניים; ובעקבות זאת, ולנוכח לוח הזמנים הדחוף, הגישה הלשכה לבג"ץ בקשה לעיון חוזר בבקשה לצו ביניים וכן בקשה לקיום דחוף בצו ביניים (קישור לבקשה).

בנוסף, דיווחנו, כי בעקבות הבקשה האמורה, ניתנה החלטה נוספת של השופט עמית (קישור להחלטה) בגדרהּ אמנם לא ראה השופט ליתן צו ביניים במעמד צד אחד ואף לא קבע דיון מוקדם מהמקורי, אך קבע, כי המשיבים יקדימו תגובתם כך שזו תוגש עד ליום 26.4.2020 בשעה 12:00, תוך התייחסות לבקשה לצו ביניים.

לבסוף, דיווחנו, כי ביום 22.4.2020 חתמו 41 חברי כנסת מכּל סיעות הבית (ובכללם יו"ר סיעת הליכוד ח"כ מיקי זוהר וששה יושבי-ראש של סיעות נוספות) על מכתב הקורא למנכ"ל משרד האוצר, מר שי באבד, לדחות את תשלומי מע"מ ומס הכנסה (ניכויים) של חודש מרץ; וכי בסמוך לאחר מכן, החליט מנהל רשות המסים, מר ערן יעקב, על מתן ארכה נוספת לעסקים המדַווחים למע"מ בדיווח דו-חודשי וקבע (קישור להודעת דוברוּת רשות המסים), כי הדיווח והתשלום בגין החודשים ינואר ופברואר 2020 יידחה פעם נוספת עד ליום 18.5.2020.*

* הדיווח החד-חודשי למע"מ נותר ביום 27.4.2020.

בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי ביום 30.4.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעתירה.

בית-המשפט, מפי השופטים י' עמית, ד' ברק-ארז ו-מ' מזוז, דחה את העתירה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט קבע, כי מספר טעמים מביאים לדחיית העתירה: האחד, העתירה לוקה בשיהוי משמעותי המצדיק כשלעצמו את דחייתה; השני, העתירה כוללנית וללא תשתית עובדתית מספקת ובכלל זאת לא מגלה נתונים קונקרטיים לגבי הפגיעה הנטענת בקבוצה אותה היא מתיימרת לייצג ומציגה בעניין זה מצג עובדתי חסר; והשלישי, ובכך עיקר, "בית המשפט אינו נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות להתוויית מדיניותה של הממשלה ולקביעת סדר העדיפויות הכלכלי והחברתי שלה, ואין הוא מורה לממשלה כיצד לנהוג בעניינים כגון אלה... ובכלל, בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת בשיקול הדעת שלו, ונכונותו להתערב מצטמצמת במיוחד כאשר מדובר בהחלטה מקצועית שעניינה עיצוב מדיניות כלכלית וקביעת סדרי עדיפויות".

נציין, כי בגדרו של פסק-הדין* צוינה הצהרת המשיבים לפיה "באפשרותם של העסקים מושא העתירה לפנות לרשות המיסים ולבקש הקלה פרטנית בעניינם כגון דחייה של תשלומי המקדמות; דחייה של תשלומי מע"מ; הקטנת המקדמות שהם משלמים באופן עצמאי; והפחתת הפרשי הצמדה וריבית או ביטולם, זאת ביחס לכל סוגי התשלומים".

* ראו פס' 16 סיפא לפסק-הדין.

עוד נציין, כי בית-המשפט העליון התייחס לבקשת העותרת להורוֹת למשיבים לקזז מקדמות מס שעל העסקים לשלם בגין חודש מרץ 2020 ואילך מהמקדמות שכבר שילמו עבוּר חודשים ינואר-פברואר 2020 (וזאת, בהתבסס על החלטת ממשלה שאישרה תכנית סיוע שכָּללה, בין היתר, החזרת המקדמות ששולמו עבוּר החודשים ינואר-פברואר) כמו גם לתגובת המשיבים לפיה לצורך המהלך נדרש תיקון חקיקתי שטרם נעשה. בנסיבות אלו, ציין בית-המשפט, כי העתירה בחלקהּ המתייחס לסעד זה הינה מוקדמת, ואין להורוֹת על קיזוז שביצועו נדרש באמצעות תיקון חקיקה.

לבסוף, נצטט מחֵלקו האחרון של פסק-הדין: "נוכח טענות העותרת בדבר קריסת המוקד שאמור לתת מענה פרטני לעסקים והטלת קנסות על אי דיווח במועד, אני מעמיד את המשיבים בחזקתם כי הם עושים ויעשו כל שביכולתם ובמסגרת המגבלות הקיימות על מנת להקל על ציבור הנישומים בתקופה מורכבת זו. אין צריך לומר כי חזקה אף על העותרת שתוסיף לעקוב אחר הטיפול בנושא, ובכל הנוגע לכך דרכה פתוחה לחזור ולפנות לבית המשפט במידת הצורך" [ההדגשה אינה במקור – א' ש'.]

עניינים נוספים שיידונו בבית-המשפט במצב החירום

בימים 16.3.2020, 22.3.2020 ו-12.4.2020 פורסמו בילקוט הפרסומים הודעותיו של שר המשפטים,* מר אמיר אוחנה לפיה בְּשל מצב חירום מיוחד, ובתוקף סמכותו לפי תקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 ("תקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד"), חלות תקנות 3 עד 5 לתקנות האמורות על בתי-משפט השלום, על בתי-המשפט המחוזיים ועל בית-המשפט העליון. זאת, הָחל ביום 16.3.2020 ועד ליום 10.5.2020 ("התקופה הקובעת").

* למַעבר להודעה הראשונה לחצו כאן; למַעבר להודעה השנייה לחצו כאן; למַעבר להודעה השלישית לחצו כאן.

תקנה 3 לתקנות סדרי הדין במצב חירום מיוחד קובעת, כי בתקופת תקפהּ של הודעת שר המשפטים יקוימו דיונים רק בעניינים המפורטים באותה תקנה;* תקנה 4 קובעת, כי תקופת תקפהּ של הודעת שר המשפטים לא תבוא במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שקבע בית-המשפט, רשם, רשם הוצאה לפועל או מנהל לשכה; ואילו תקנה 5 קובעת, כי אגרה שיש לשלמהּ לפני תחילת הליך, לפי תקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח-1987, לפי תקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), התשנ"ו-1995 או לפי תקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), תשכ"ח-1968, יידחה תשלומה עד תום תקופת תקפהּ של הודעת שר המשפטים, אלא אם כן קבע אחרת בית-המשפט, הרשם, רשם הוצאה לפועל או מנהל לשכה.

* וכך נקבע באותה תקנה 3:

"(א) בתקופת תקפה של ההודעה יקויימו דיונים רק בענינים המפורטים להלן:

(1) מעצר ושחרור בערובה;

(2) מעצר לפי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), תשל"ט-1979;

(3) עתירות דחופות לבית המשפט הגבוה לצדק;

(4) עבירות לפי חיקוקים הנוגעים למצב החירום המיוחד;

(5) סעדים זמניים דחופים בענינים אזרחיים;

(6) עניינים דחופים בהוצאה לפועל והם: ...

(ב) הדחיפות לענין תקנת משנה (א)(3) ו-(5) תיקבע בידי נשיא בית משפט.

...

(ה) מנהל בתי המשפט או מנהל מערכת ההוצאה לפועל, לפי העניין, רשאי, בהודעה שתפורסם בדרך האמורה בתקנה 2(ג), לקבוע סוגי ענינים נוספים שיידונו בבתי המשפט ובלשכות."

במבזק מס' 1846 מיום 2.4.2020 התייחסנו, בין היתר, לפרסום הודעתו של שר המשפטים (קישור להודעה) לפיה בתוקף סמכותו לפי תקנה 3(ה) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 ("התקנות"), הוא קובע כי נוסף על סוגי העניינים המנויים בתקנה 3(א)(1) עד (5) לתקנות, בתקופה הקובעת (כמשמעותה לעיל, דהיינו 16.3.2020–10.5.2020) יישָמעו סוגי העניינים המפורטים בהודעה.

במסגרת אותו מבזק דיווחנו, כי במסגרת העניינים המנויים בהודעתו האמורה של שר המשפטים נכללות, בין היתר, בקשות של פקידי-שומה שהוגשו לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה.*

* ראו סעיף 2(ב)(3) להודעה.

בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 28.4.2020 פורסם בילקוט הפרסומים תיקון מס' 3 להודעתו האמורה של שר המשפטים ("התיקון") (קישור לתיקון), לפיו בתקופה הקובעת (16.3.2020–10.5.2020) יישמעו, בין היתר, גם דיוני קדם משפט בבית-המשפט המחוזי בהליכים אזרחיים* וכן בקשות מנהל מע"מ לפי סעיף 112א לחוק מע"מ (גביית מס במקרים מיוחדים).**

* ראו סעיף 2(ב)(11) להודעה, כנוסחהּ לאחַר התיקון.

* ראו סעיף 3(ב)(10) להודעה, כנוסחהּ לאחַר התיקון.

קבלת הדו"חות השנתיים לשנת-המס 2019 והטיפול במשרדים

פורסמה הוראת ביצוע מס הכנסה מספר 4/2020 בנושא "קבלת דוחות הנישומים לשנת מס 2019 והטיפול במשרדים" (קישור להוראה).

במסגרת ההוראה, מפורטים מועדי הדו"חות השונים, פירוט הדו"חות ואופן הגשתם/שידורם, תהליך קליטת הדו"חות והטיפול בהם וכן העברת הדו"חות שנקלטו לחוליה המרכזית להמשך טיפול.

סוחר בנדל"ן לעניין מע"מ

ביום 30.4.2020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין בובליל.

המערער, אב לחמישה ילדים ונכה צה"ל, זכה בלוטו בשנת 1997 בפרס בסך של 12 מיליון ש"ח.
טרם הזכייה כאמור, התגוררו המערער ומשפחתו בדירת עמידר ביישוב שלומי, אותה רכש המערער בשנת 1994 ("הדירה בעמידר").
בשנת 1999, לאחַר זכייתו בלוטו, רכש המערער בית מגורים עבורו ועבוּר משפחתו ברחוב ויצמן בנהריה ("בית המגורים").
בנוסף, בשנת 1998 רכש המערער דירת מגורים ברחוב הרצל בנהריה שעל שטחהּ בנה במהלך השנים 2001–2004 בניין מגורים בן חמש דירות ("הבניין בהרצל") שהושכרו לצדדים שלישיים בין השנים 2005–2008.
במהלך השנים 2005–2008, העביר המערער לילדיו במתנה הפטורה ממס שבח ארבע דירות בבניין בהרצל ואת הדירה החמישית מכר לצד שלישי. הדירות שהועברו לילדים במתנה נמכרו במהלך השנים על-ידיהם תוך קבלת פטוֹר ממס שבח.
בשנת 2007 רכש המערער בית מגורים ברחוב קרן היסוד בנהריה וזה הושכר עד שנת 2010, או אז קיבל המערער היתר בנייה ובנה על הבית האמור בניין מגורים בן 12 דירות ("הבניין בקרן היסוד"). לאחַר השלמת הבנייה, העביר המערער לילדיו במתנה הפטורה ממס שבח שלוש דירות (עסקה אחת בוטלה במכר חוזר ללא תמורה בשנת 2015 בטענה כי גורמים עבריינים סחטו את בנו של המערער).
בין השנים 2012–2013 מכר המערער שלוש דירות נוספות לצדדים שלישיים, בגינן קיבל פטוֹר ממס שבח מכוח חוק מיסוי מקרקעין (הגדלת היצע של דירות מגורים – הוראת שעה), התשע"א-2011.
בחודש אוגוסט 2015 ובחודש ספטמבר 2016 העביר המערער שתי דירות נוספות לילדיו במתנה פטורה ממס שבח.
בשנת 2017 מכר המערער שלוש דירות (ובכללן הדירה שקיבל בחזרה מבנו במסגרת מכר חוזר ללא תמורה) לצדדים שלישיים ודירה נוספת לבנו וכלתו (עסקה זו בוטלה חודש לאחר מכן). בגין אחת הדירות קיבל המערער מענק לפי פרק יב' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (שעָסק במס על ריבוי דירות); ואילו בגין שתי הדירות הנוספות חויב המערער במס שבח.

כחלק ממבצע ארצי של רשות המסים בתחום הנדל"ן, אותר המערער כמי שרשומות על-שמו עסקות רבות במקרקעין ועל-כן הוא זומן לדיון במשרדי המשיב (מנהל מע"מ עכו) על-מנת שייתן הסבר ופירוט על העִסקות שבוצעו על-ידיו.*

* כאמור, המערער ביצע 17 עסקות מכירה מתוכן 12 עסקות בבניין בקרן היסוד (אשר שתיים מהן בוטלו) ו-5 עסקות בבניין בהרצל; וכן ביצע 5 עסקות רכישה – רכישת הדירה בעמידר, רכישת בית המגורים, רכישת הקרקע בהרצל, רכישת הקרקע בקרן היסוד וכן עסקה נוספת שעניינה הצמדת מחסן בבניין בקרן היסוד.

בעקבות ממצאי הדיון הנ"ל, זומן המערער לשימוע בפני סגן מנהל משרדי המשיב בנושא רישומו כעוסק לפי סעיפים 52 ו-54 לחוק מע"מ.
פניותיו של המערער בעניין זה, שהוגשו באמצעות יועץ המס שלו, נדחו, וביום 8.4.2018 ניתנה החלטת המשיב בגדרהּ הוחלט על רישומו של המערער כעוסק לאחַר שנמצא כי פעילותו בתחום הנדל"ן מהווה פעילות עסקית החייבת במע"מ. מכאן הערעור.

בית-המשפט, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

בראשית הדברים התייחסה השופטת וינשטיין להלכה הפסוקה שקבעה לא אחת, כי המונח "עסק" שבחוק מע"מ יפורש באמצעות מבחני-העזר שנקבעו לצורך פרשנות המונח המקביל שבפקודת מס הכנסה. בהקשר זה ציינה השופטת, כי הגם שהפְּסיקה קבעה שיש לנקוט בגישה מרחיבה ביחס לפרשנות המונחים "עסקה" ו"במהלך עסקיו", הגדרת המונח "עסק" אינה רחבה יותר מההגדרה שבפקודת מס הכנסה.

בהמשך, יישמה השופטת ויינשטיין את מבחני-העזר שנקבעו בפסיקה כמו גם את "מבחן העל" וקבעה, כי אלה מובילים בבירור למסקנה כי המערער מנהל עסק של יזמות נדל"ן.
נציין, כי השופטת הקדישה דיון נרחב (ראו פס' 32 ואילך לפסק-הדין) לטענת המערער לפיה יש להתעלם מעסקות המכר ללא תמורה שנעשו עם ילדיו, שכּן מדובר בהעברה לגיטימית בין אב לילדיו שנעשתה במישור הפרטי על-מנת שהילדים יהיו "מסודרים". השופטת דחתה טענה זו וקבעה, כי הראיות שהוצגו בפניה מַצביעות על תמונה שונה לחלוטין לפיה ההעברות ללא תמורה נעשו לצורך ניצול פטוֹרים והקלוֹת מס בלבד, כאשר התמורה ממכירת הדירות כלל לא נותרה בידי הילדים אלא הועברה באופן מיידי מחשבון הבנק שלהם לחשבון הבנק של המערער וכספים אלה מוחזקים על-ידיו בחשבון הבנק שלו עד היום.
וכך היא סיכמה את הדברים: "... יש בהחלט למנות את העסקאות של מכירת דירות ה'מתנה' של הילדים לצדדים שלישיים במניין העסקאות לצורך בחינת היקף פעילותו של המערער, שכן מן הראיות עולה בבירור כי העסקאות בוצעו בפועל על ידי המערער, ואילו העברת הדירות במכר ללא תמורה לילדים – היתה פיקטיבית לחלוטין, על כל המשתמע מכך."

בהמשך הדברים, דחתה השופטת וינשטיין את טענת המערער באשר לעמדתו הסובייקטיבית לפיה מעולם לא היה בכוונתו להקים עסק וכל רצונו היה לשמר את ערך כספו ולדאוג לעתיד ילדיו. זאת, הן מהטעם שתשובה באשר לכוונותיו הסובייקטיביות האמיתיות ניתנה כבר בניתוחה הקודם והן מהטעם שבחינת קיומו של עסק בהתאם למבחני העזר היא בחינה אובייקטיבית.
בנוסף, דחתה השופטת את טענתו של המערער בדבר היעדר סמכות למשיב לקבוֹע באופן שונה מהשומות שהוצאו לו במיסוי מקרקעין כמו גם את טענתו להסתמכות. זאת, תוך שהיא מתבססת על הלכת חזן (ע"א 9412/03).

לאור כל האמור, דחתה השופטת וינשטיין את הערעור וקבעה, כי החלטת המשיב לפיה המערער חייב ברישום כ"עוסק" הינה תקפה ותעמוד בעינה.
עוד קבעה השופטת, כי המערער יחויב בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ש"ח.

חצי נחמה (וליתר דיוק, רבע) ימצא המערער בכך שזכייתו בלוטו אירעה בשנת 1997, דהיינו לפני הטלת המס על הימורים במסגרת הוספת סעיף 2א לפקודת מס הכנסה...

זיכוי ממס לתושב שׂדרות

לפני ארבעה ימים ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין אייזנברג.

באותו עניין נדוֹנה השְאֵלה האם המערער זכאי, כטענתו, לזיכוי ממס בשנות-המס שבמחלוקת (2012–2014) כתושב העיר שׂדרות לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה.

לטענת המערער, מרכז חייו בשנות-המס שבמחלוקת בעיר שׂדרות, שבּה נולד וגדל, ושבּה הוא מתגורר בדירה שבבעלותו.
לדבריו, הוריו, הסובלים מבעיות רפואיות, מתגוררים בשׂדרות, בשׂדרות מצוי המפעל שבבעלותו שבו הוא עובד מדי יום; ואשתו השנייה מתגוררת בנפרד ממנו, בישוב נהורה, יחד עם בתם המשותפת ויחד עם בנם המשותף.

המשיב (פקיד-שומה אשקלון) חָלק על תושבותו של המערער בעיר שׂדרות ובהתאם שלל את הזיכוי ממס בצו שהוציא לו מכוח סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה וחִייב את המערער בקנס גירעון.
לטענתו, המערער, אשתו ובתם המשותפת מתגוררים במושב נהורה בבית המצוי בבעלותו של המערער ורשומים כתושבים בספר המועצה האזורית לכיש, מחויבים בארנונה למועצה ומשלמים אותה בפועל, וזאת הָחל מחודש אוגוסט 2009.
עוד נטען, כי בתם המשותפת רשומה במוסדות החינוך של המועצה.
בנוסף נטען, כי אין לקבל את הטענה לפיה בני-הזוג פרודים הן מהטעם שהיא מנוגדת להצהרות המערער בדו"חות השנתיים שהגיש למשיב והן מהטעם שהיא נטענה לראשונה רק כאשר זומן המערער לדיון שומה.
לבסוף, נטען, כי ממידע שהתקבל מעיריית שׂדרות ומחברת החשמל עולה שצריכת המים והחשמל בדירה בשדרות הייתה מזערית ובתקופות מסוימות אף אפסית; וכי החוזה בחברת החשמל היה רשום בשנות-המס שבמחלוקת על-שם צרכן בשם עטאלה פריד.

בית-המשפט, מפי השופטת י' ייטב, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).

סיווג כ"דירת מגורים" לעניין מס רכישה

ביום 27.4.2020 ניתן פסק-הדין של ועדת-ערר מיסוי מקרקעין שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין לסמן.

באותו מקרה, קיבלו העוררים במתנה מקרוביהם זכויות במקרקעין שלגביהם נחתם הסכם קומבינציה בין הבעלים – וביניהם המעבירים – לבין צ. לנדאו ייזום (א.ר.ל 2011) בע"מ ("היזם"), בגדרו מכרו הבעלים ליזם חֵלק מזכויותיהם במקרקעין ובתמורה התחייב היזם לבְנות על חלק המקרקעין שנותר בידי הבעלים דירות מגורים.

המחלוקת בין העוררים לבין המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין מרכז) נסובה סביב אופן סיווג הזכויות במקרקעין שקיבלו במתנה לעניין חבותם במס רכישה: האם כ"דירת מגורים" כהגדרתה בסעיף 9(ג) לחוק מיסוי מקרקעין – כטענת המשיב, או כזכות אחרת במקרקעין שאינה "דירת מגורים" כאמור – כטענת העוררים.
זאת, לאור הגדרת "דירת מגורים" באותו סעיף 9(ג) הכוללת גם דירה שבנייתה טרם הסתיימה "למעט דירה שאין עמה התחייבות מצד המוכר לסיים את הבנייה" [ההדגשה אינה במקור – א' ש'.]
לטענת העוררים, יש לפרש את התיבה "התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה" באופן מצמצם החָל רק כאשר יש התחייבות של המוֹכר עצמו להשלמת הבניה. בהתאם, העוררים דיוְחו על קבלת המַתנות כרכישה של זכות במקרקעין שאינה "דירת מגורים" החייבת במס רכישה בשיעור 5% בהתאם לתקנה 2(1א) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 ("תקנות מס רכישה").*

* 6% (השיעור הקבוע בתקנה 2(1) לתקנות מס רכישה) בניכוי 1% (כקבוע בתקנה 2(1א) לתקנות).

לטענת המשיב, לעומת זאת, יש לפרש את הביטוי האמור באופן רחב יותר, כך שהוא יחול בכל מקרה שבו יש התחייבות הניתנת לאכיפה להביא לסיום הבנייה, שמקורהּ מצד המוֹכר (להבדיל מהתחייבות מצִדו של הרוכש בלבד). בהתאם, קבע המשיב שמדובר ברכישה של "דירת מגורים" החייבת במס רכישה בשיעור 8% בהתאם לסעיף 9 לחוק.

ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט א' גורמן (בהסכמת חברי הוועדה עו"ד מ' בן לולו ושמאי מקרקעין א' לילי), דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).

השופט גורמן קבע, כי עיון בהגדרה שקבע המחוקק בסעיף 9 לחוק מיסוי מקרקעין למונח "דירת מגורים" מלמד באופן ברור כי המחוקק ביקש לתת למונח זה פרשנות מרחיבה הנותנת משקל רב לזיהוי הנכס שעתיד להיות מוקם על המקרקעין.
השופט הוסיף וקבע, כי זהותו של הנכס שנרכש צריכה להיקבע בהתאם למהותו; וכי במקרה דנא בחינה מהותית של הנכס שנמכר כמו גם שווי המכירה מלמדת שאין המדובר ברכישה של זכות במקרקעין גרידא, אלא ברכישה של זכות במקרקעין אשר צמודות לה אגד זכויות הכוללות התחייבות למסירת דירה מושלמת "עד המפתח", כאשר המוֹכרים המחו לעוררים את זכויותיהם כלפי היזם, כך שאם האחרון לא היה עומד בהתחייבויותיו ולא היה משלים את הבנייה, הייתה לעוררים זכות תביעה כלפיו.
באשר למילים "התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה" קבע השופט גורמן, כי מבּחינה לשונית שני הפירושים הנטענים על-ידי הצדדים אפשריים, אך לדעתו הפירוש שמציע המשיב הולם יותר את תכלית החקיקה, כפי שזו משתקפת בכלל רכיבי הגדרת המונח "דירת מגורים" לעניין מס רכישה, להשית מס רכישה בשיעור מיוחד בעת רכישת דירת מגורים. לדבריו, מהות העִסקה היא רכישת מקרקעין שעִמם התחייבות להשלמת הבנייה ועל-כן ניתן ולדעתו נכון לראות בנכס שהועבר ככולל התחייבות מצד המוֹכר להשלמת הבנייה, כך שמדובר ב"דירת מגורים" כאמור.
השופט גורמן הוסיף והתייחס להחלטתה של ועדת-הערר בעניין אקרמן (ו"ע 48493-05-15), שם נקבע, כי יש לפרש את המילים "התחייבות מצד המוכר לסיים את הבניה" באופן מצמצם כך שהן תחולנה רק כאשר על המוֹכר לסיים בעצמו את הבנייה וניתן להגיש כנגדו תביעה אם התחייבות זו לא מולאה. לדבריו, עמדתו בעניין זה שונה תוך שהוא מדגיש, כי בעניין אקרמן התקבלה בסופו של דבר עמדת המשיב כי יש לזהוֹת את הנכס שנרכש כ"דירת מגורים" לעניין מס רכישה אלא שתוצאה זו הושגה תוך התבססות על ההגדרה הספציפית שנוגעת לעניין קבוצת רכישה.

עיון בתיק מס שבח על-ידי הצד הרוכש

כידוע, עובדי רשות המסים כפופים לחובת סודיות סטטוטורית מכוח סעיפים 231 ו-232 לפקודת מס הכנסה ומכוח סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין, אשר הפרתה מהווה עבירה פלילית.
הוראות סעיף 105 האמור נדונו לאחרונה בהחלטת בית-המשפט המחוזי בנצרת בעניין ויקטור גרייב בע"מ.

באותו מקרה, הוגשה לבית-המשפט בקשה מטעם המבקשים לאפשר גישה לתיק מס השבח של ויקטור גרייב בע"מ ("העוררת") הנמצא במשרדו של המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין נצרת) על-מנת לעיין בהסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים (ואשר קיבל תוקף של פסק-דין) לאחַר שהעוררת הגישה ערר על שומת מס השבח שהוּצאה לה (בגדרהּ נקבע שווי שלא בהתאם למוצהר).
זאת, בטענה כי עסקת המכר מושא הסכם הפשרה נערכה בין המבקשים (הרוכשים) לבין העוררת (המוֹכרת) ועל-כן יש למבקשים אינטרס לעיין בהסכם האמור.
העוררת התנגדה למתן אפשרות עיון בתיק ונימקה את התנגדותה בכך שמדובר במסמכים חסויים מכוח הוראות סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין.
גם המשיב התנגד למתן היתר עיון.

בית-המשפט, מפי השופטת ע' הוד, קיבלה את הבקשה ואפשרה עיון בהסכם הפשרה בלבד (קישור להחלטה).

התיישנות הליכי גביית חוב מע"מ

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט השלום בתל-אביב בעניין גרשנזון.

עניינו של פסק-הדין בהמרצת פתיחה שהגיש המבקש בגדרהּ התבקש בית-המשפט להצהיר על התיישנות הליכי גביית חוב המע"מ של המערער למשיב (מנהל מע"מ פתח תקווה) משנת 1996 (מקור החוב באי-הגשת דו"חות חודשיים על פעילותו של המבקש כעוסק מורשה, וזאת במהלך 15 חודשים עד אוקטובר 1996).

לטענת המבקש, הזמן הרב שחָלף מאז היווצרות החוב (המגיע כדי כ-620,000 ש"ח) והימנעות המשיב מהגשת תביעה אזרחית או מנקיטת הליכי גבייה רצופים, ואף ממסירת הודעה למבקש על אותם הליכי גבייה בודדים שננקטו נגדו, מביאים לכך שחָלפה תקפת ההתיישנות ולשיהוי מופרז בעליל.

המשיב, לעומת זאת, טוען, כי האחריות לכך שהחוב נותר תלוי ועומד גם בחלוֹף שנים כה רבות רובצת במלואה על המבקש המתנהל שלא בתום-לב, מתחמק מתשלום החוב וכעת גם מבקש לפטוֹר אותו מהחוב כליל.

בית-המשפט, מפי השופט ר' אילן, קיבל את הבקשה (קישור להחלטה).