היום לפני 64 שנה
ביום 6.3.1956 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין ד"ר לילי וולף-בלוך (קישור לפסק-הדין), בגדרו ניתנה אחת ההלכות החשובות בנושא הוצאות לשמירה על הקיים בכלל והשתלמויות בפרט.
באותו מקרה, נדוֹן עניינה של רופאת שיניים אשר יצאה ללימודי השתלמות בחו"ל בתחום חדש (אורטודנטיה) על-מנת לעמוֹד בתחרות אפשרית מול בוגרי אוניברסיטאות, אשר תחום לימודים חדשני זה היה באותה עת ובניגוד לעבר, חלק מתוכנית הלימודים הרגילה שלהם.
בית-המשפט העליון, מפי השופט א' ויתקון (בהסכמת השופט זוסמן וכנגד דעתו החולקת של מ"מ הנשיא השופט חשין), התיר לרופאה לנַכּוֹת את הוצאות ההשתלמות לשמירה על רמתה המקצועית, בניכוי מההכנסה.
וכך הוא קבע:
"... כאן עלינו לעשות סייג ולהבחין בין שני סוגים של הוצאות המתייחסות להון: בין אלה, שתכליתן ליצור או לשפר נכס-הון, לבין אלה, שתכליתן אינה אלא לשמור על הקיים. הוצאות מן הסוג השני אף הן יכולות להיות הוצאות-שבפירות, שמקומן יכירן בחשבון-הריווח-וההפסד בין יתר ההוצאות השוטפות, שבעל-הפרנסה עמד בהן בתהליך ייצור הכנסתו. הרי המושג 'הכנסה' כולל בחובו את הרעיון שבתהליך ייצור הפירות לא תיפגע הקרן ותישמר בשלמותה."
ובהמשך הדברים:
"במקרה שלפנינו אין חשש שההוצאה היא, כולה או מקצתה, אישית. לדעתי, השאלה היחידה היא, אם הוצאה זו באה לשמור על הנכס הקיים או האם יש בה כדי להוסיף עליו ולשפרו. המבחן הוא: מה הוא הנכס? אם רואים את ידיעותיו ואת כשרונותיו של בעל-מקצוע בכללתותם כדבר אחד ושלם, שקראנוהו לעיל 'רמה מקצועית', כי אז ניתן לומר שההוצאה באה לשמור על הנכס. ואילו אם נפרק את מכלל הידיעות והכשרונות לחלקיו ונתבונן לכל חלק וחלק לחוד, נמצא שכל ידיעה וכל שיטה חדשה, שהמערערת למדה בנסיעתה, מהווה נכס חדש, תוספת להון הקיים. רואה אני את הגישה הראשונה מן השניה. נכס מופשט, כגון 'רמה מקצועית', קיים בשלמותו, וכל עוד לא חרג הטיפוח בנכס זה מגדר השמירה על הקיים ולא בא כדי להקנות לבעל-המקצוע מעמד אחר או רמה אחרת, אין לראות בהוצאה, שבעליו עמד בה לשם מטרה זו, הוצאה-שבהון."
דע זכויותיך וחובותיך 2019
רשויות המס פרסמו את המדריך המלא להגשת הדו"ח השנתי בידי יחידים (דע זכויותיך וחובותיך) לשנת-המס 2019 (קישור למדריך).
על-פי המצוין במבוא למדריך, דברי-ההסבר המפורטים בו מעודכנים עד וכולל תיקון 250 לפקודת מס הכנסה מיום 13.1.2019.*
* תיקון 250 לפקודת מס הכנסה הינו תיקון עקיף לפקודה במסגרת החוק להסדרת מתן שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית על ידי מוסדות לגמילות חסדים, התשע"ט-2019, ס"ח 262. התייחסנו לחוק האמור במסגרת מבזק מס' 1770 מיום 17.1.2019 (קישור למבזק).
תזכורת להגשת בקשה להכרה כ"מפעל מקדם חדשנות" לגבי שנת-המס 2019
כידוע, במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז–2016 ("חוק ההתייעלות") (קישור לחוק ההתייעלות) (ראו פרק ז' לחוק ההתייעלות (המהווה את תיקון 73 לחוק עידוד השקעות הון), עמ' 261 ואילך) תוקנו הוראות חוק עידוד השקעות הון ונוספו מסלולי הטבות במס חדשים בְּשל "מפעל טכנולוגי מועדף" ו"מפעל טכנולוגי מועדף מיוחד" המעניקים שיעורי מס מופחתים למפעל תעשייתי בתחום של תעשייה עתירת ידע.*
* נזכיר, כי רשויות המס פרסמו את חוזר מס הכנסה מס' 9/2017 הכולל ניתוח מפורט של תיקון 73 לחוק עידוד השקעות הון ונושאים נוספים (קישור לחוזר).
ככלל, כניסה לתחולת מסלולי ההטבות החדשים מותנית בעמידה בתנאי סף כמותיים ובכללם הוצאות מו"פ בשיעור 7% מהמחזור, העֲסקה של 20% לפחות עובדי מו"פ וכו'.
עם זאת, גם חברות שאינן עומדות בתנאי הסף הכמותיים זכאיות להיכלל במסלולי ההטבות החדשים, וזאת עם קיבלו מהרשות לחדשנות בבקשה אישור שהן בעלוֹת "מפעל מקדם חדשנות".
על-פי ההוראות לעידוד השקעות הון (תנאים המעידים על היות מפעל מקדם חדשנות לצורך הגדרתו כמפעל טכנולוגי מועדף), התשע"ט-2019, יש להגיש את הבקשה לאישור כאמור עד 90 ימים מתום שנת-המס שבגינהּ מוגשת הבקשה.
על-כן, חברות המעוניינות ליהנות מהטבות מס של מפעל טכנולוגי הָחל משנת-המס 2019 (ואשר שנת-המס שלהן מסתיימת ב-31.12.2019) צריכות להגיש את הבקשה עד ליום 30.3.3020.
החזר מע"מ לסייעות
פורסם פסק-הדין של בית-משפט השלום בחיפה בעניין בן-דוד ואח'.
עניינו של פסק-הדין בתביעה שהוגשה על-ידי 27 סייעות (משלבות אישיות) כנגד רשות המסים להחזר מע"מ שנוכה מהתשלומים ששולמו להן במסגרת חוזי העֲסקה אישיים עם המועצה המקומית פרדס חנה כרכור ("המועצה"), שבהם הוסכם כי השירותים מסופקים בקבלנות (דהיינו, לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד).
זאת, בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.
הנתבעת (רשות המסים), לעומת זאת, טענה, כי חיוב התובעות במע"מ נעשה מכוח תקנה 6א לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 ("תקנות מע"מ"),* כאשר התובעות, כך לשיטתה, לא הוכיחו שתקנה זו, על רכיביה השונים, אינה חלה לגביהן.
* תקנה 6א לתקנות מע"מ קובעת כדלקמן:
"(א) עוסק, מלכ"ר או מוסד כספי שקיבלו שירות מן המפורטים להלן ממי שעיקר הכנסתו ממשכורת, גימלה או קיצבה, יהיו חייבים בתשלום המס בשל השירות, זולת אם קיבלו חשבונית מס מנותן השירות.
ואלה השירותים:
(1) מופע אמנותי, לרבות הנחיה במופע;בניית תפאורה או הכנתה; הכנת מבחנים, בדיקתם וכן ניהול מבחנים או פיקוח עליהם;הרצאה, הוראה, הדרכה, תרגול או השתתפות במופע שאינו מופע אמנותי; כתבנות או קצרנות; תרגום בכתב או בעל פה; כתיבה או עריכה; פישור, כהגדרתו בסעיף 79ג לחוק בתי משפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 או חברות בועדות שהוקמו על פי דין;
(2) שירותים של בעלי מקצועות אלה:אגרונום, אדריכל, הנדסאי, חוקר פרטי, טוען רבני, טכנאי, טכנאי שיניים, יועץ לארגון, יועץ לניהול, יועץ מדעי, יועץ מס, כלכלן, מהנדס, מודד, מנהל חשבונות, מתורגמן, סוכן ביטוח, עורך דין, רואה חשבון, שמאי, בעל מעבדה כימית או רפואית, רופא, פסיכולוג, פיזיותרפיסט, רופא וטרינר, רופא שיניים או מרפא שיניים.
..."
עוד טענה הנתבעת, כי ככל שהתובעות סברו שהן זכאיות להחזר מס, היה עליהן לפְנות למנהל מע"מ בפרוצדורה הקבועה בסעיף 105(ג) לחוק מע"מ, הקובע פרק זמן של שנתיים להגשת תביעה כאמור.*
* סעיף 105(ג) לחוק מע"מ קובע כדלקמן:
"(1) שולם לענין חוק זה סכום כלשהו שיש להחזירו והוראות סעיפים קטנים (א) או (ב) אינם חלים לגביו, לרבות מס כאמור בסעיפים 87 או 88(ב), ייווספו לסכום, אם הוחזר לאחר 30 ימים מיום תשלומו, הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו;
(2) תביעה להחזר סכום כאמור בפסקה (1) ניתן להגיש למנהל בכתב, תוך שנתיים מיום תשלום הסכום."
בית-המשפט, מפי השופט א' סלאמה, קיבל את התביעה (קישור לפסק-הדין).
השופט סלאמה בָּחן את הוראות תקנה 6א לתקנות מע"מ וקבע, כי זו מציבה שני תנאים עיקריים ומצטברים אשר בהתקיימם מוטל על מקבל השירות (ולענייננו – המועצה) להעביר לידי הרשות את המס: האחד, מקבל השירות קיבל את השירות מאחד המפורטים בתקנה; השני, השירות ניתן "ממי שעיקר הכנסתו ממשכורת, גימלה או קיצבה".
השופט קבע, כי התנאי הראשון אינו מתקיים לגבי התובעות, שכּן הם סיפקו שירות מסוג "משלבת אישית" אשר אינו נמנה על אחד מהשירותים הנמנים בתקנה 6א. לדבריו, ב"כ הנתבעת הִבהירה בישיבת קדם המשפט, כי לשיטת הנתבעת תקנה 6א אינה חלה על שירותי "סייעת". על-כן, המחלוקת היחידה מבּחינת הנתבעת נותרה מחלוקת עובדתית, וזאת בשאלה האם השירות שסופק בפועל אכן היה בגדר שירות של "סייעת". שעה שכך, והיות שהתובעות הגישו תצהירי עדות ראשית בגדרם טענו שהן אכן סיפקו שירות מסוג זה, בעוד שהנתבעת ויתרה על חקירתן ולא הציגה כל ראיה שסותרת גרסה זו, הרי שהוכח שהתובעות אכן סיפקו שירות מסוג "סייעת", שאינו נמנה על השירותים המפורטים בתקנה 6א לתקנות, ודי בכך כדי לקבוע שהתָקנה האמורה אינה חלה על התובעות.
באשר לתנאי השני ציין השופט, כי קיימת מחלוקת עובדתית בעניין זה בין הצדדים, אך אין צורך להידרש לה לאור התקיימותו של התנאי הראשון.
נוכח מסקנתו לגבי אי-תחולת תקנה 6א לגבי התקנות וזכאותן של התובעות להחזר המס ששולם, המשיך השופט סלאמה ונדרש לשאלת הפרוצדורה שיש לנקוט בה לצורך קבלת ההחזר כאמור.
השופט בָּחן ניתח את הוראות סעיף 105(ג) לחוק מע"מ וקבע, כי הוא אינו סבור שהוראות אלו נועדו לצמצם את אפשרות הגשת תביעה להשבת מס שלא היה צורך לשלמו רק לפרוצדורה הקבועה בו והוא אף אינו סבור שההוראות האמורות חוסמות אדם מהגשת תביעה "רגילה" להשבת סכום כאמור בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.
בהתאם, קבע השופט סלאמה, כי התובעות לא היו חייבות לברר את תביעתן להשבה בפרוצדורה הקבועה בסעיף 105(ג)(2) לחוק מע"מ, וממילא פרק הזמן של שנתיים הקבוע באותו סעיף לא מטיל עליהן כל מגבלה בנדון.
חשבוניות פיקטיביות
ביום 3.3.3020 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין מונדר בדיר.
עניינו של פסק-הדין בערעור שהגיש המערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד"ר ש' בורנשטין) מיום 4.2.20218 (ע"מ 46704-04-14) (לא פורסם), בגדרו נדחו השגות המערער על החלטת המשיבה (רשות המסים) להטיל עליו כפל-מס בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות. זאת מכוח סעיף 50(א) לחוק מע"מ.
ברקע החלטת המשיבה עמדה תכנית עבריינית רחבת היקף שבמסגרתה הונה המערער את רשויות המס ושבעקבותיה הורשע בפלילים על-ידי בית-משפט השלום פתח-תקווה בגדרו של ת"פ 42349-02-13 ("פסק-הדין הפלילי") ונדוֹן, בין היתר, למאסר בפועל.
פסק-דינו של בית-המשפט קמא בוסס ברובו על הממצאים העובדתים אשר נקבעו בפסק-הדין הפלילי ונתקבלו כראיה לפי סעיף 42א לפקודת הראיות בהסכמת הצדדים.
בית-המשפט העליון, מפי השופט א' שטיין (בהסכמת השופטים ג' קרא ונ' סולברג), דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט שטיין קבע, כי המערער לא הציג שום ראיה שבכוחה לסתור את הממצאים והמסקנות אשר נקבעו לחובתו בפסק-הדין הפלילי (ואשר, כאמור, נתקבלו כראיה לאמיתות תוכנם בהתאם לאמור בסעיף 42א לפקודת הראיות), וממילא לא ביקש רשות להגיש ראיות כאלה; ועל-כן, יש להכריע בערעור דנן על יסוד ממצאים ומסקנות אלו, כפי שעשה בית-משפט קמא בדנו בהשגותיו של המערער על החלטת המשיבה.
השופט דחה את טענת המערער, כי הסנקציה הכספית אשר הוטלה עליו מכוח סעיף 50(א) לחוק מע"מ אמורה לחול רק באותם מקרים שבהם חשבונית המס (או המסמך האחר שנחזה כחשבונית מס) נועדה לאפשר למקבלהּ לקזז את מס התשומות הנקוב בה. לדבריו, לפרשנות המערער אין כל אחיזה בלשון הסעיף המנוסח בצורה רחבה כאיסור על מעשה לבדו – הוצאת חשבונית שלא כדין – אשר חל, יחד עם הסנקציה הכספית שלצידוף על כלל מפריו, לרבות אלה אשר לא דיללו, ואולי אף לא ניסו לדלל, את קופת המדינה. יתרה מזאת, הסעיף נוּסח בהרחבה בכוונת מכַוון גם כדי למְנוע תקלה הידועה כחֶסֶר בהכללה או כהכללה חסרה.
באשר לבקשת ההקלה שהעלה המערער בהסתמכו על סעיף 100 לחוק מע"מ (המאפשר למשיבה להפחית את חיוב הנישום בכפל-מס) קבע השופט שטיין, כי אין מקום להפחית את כפל-המס שהוטל על המערער מֵעבר לסכום שכבר הופחת. זאת, ממספר טעמים: ראשית, הסעיף אינו מַסמיך את מנהל מע"מ לוותר על עצם החוב במס או להפחיתו (כאשר בפועל הסכום שבו חויב המערער שווה למס העסקאות הנובע מהחשבוניות הפיקטיביות שהנפיק ולא לכפל-המס הנובע מהן), דהיינו המנהל כבר וויתר על מלוא הסנקציה שהוטלה על המערער. שנית, במקרה דנא, אין ספק בכך שהחשבוניות הפיקטיביות לא הוצאו בשגגה או בתום-לב, אלא מתוך כוונה להסתיר את העלמת המס ועל-כן בדין קבע בית-המשפט קמא כי מעשה ההסתרה משַווה פן של חומרה למעשי המערער ובוודאי שאינו מזכהו בהקלות כלשהן. שלישית, ממדיה של התכנית העבריינית המתבטאים הן בנזקים הנקובים בחשבוניות הפיקטיביות והן בנזקים הרבים שהנפקת החשבוניות הֵסבה לקופה הציבורית. ורביעית, תוחלת הרווח העצומה שגלומה בהנפקת חשבוניות פיקטיביות מחייבת ליצוֹר הרתעה משמעותית.
חשבוניות פיקטיביות – חלק ב
במבזק האחרון (מבזק מס' 1839 מיום 28.2.2020) דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין (פסק-דין חלקי) של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ג'קי מור (יעקב שבירו) ואח'.
המערערים הם שני אחים ושתי חברות בשליטתם שעָסקו, בין היתר, בהשכרת ציוד לעבודות בנייה ותשתית.
לטענת המשיב (מס ערך מוסף – היחידה לפשיעה חמורה), שני האחים הפיצו למעלה מ-2,400 חשבוניות פיקטיביות על-שם החברות שהחזיקו וניהלו, כאשר לגבי הפצת חלק מהחשבוניות הנ"ל (284 מסמכים), הורשעו המערערים בפלילים ונגזרו עליהם, בין היתר, עונשי מאסר בפועל וקנסות כספיים.
המשיב השית על המערערים כפל-מס לפי סעיף 50(א) לחוק מע"מ, תוך שהוא מבקש לקבל פסק-דין חלקי לגבי אותן חשבוניות מושא ההרשעה בהליך הפלילי, מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות.
חֵרף הממצאים החלוטים שנקבעו בהליך הפלילי בנוגע לחשבוניות האמורות, העלו המערערים מספר טענות משפטיות הנוגעות לנכונוּת השימוש בסעיף 50(א) לחוק בנסיבות העניין.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעורים ברובם (קישור לפסק-הדין).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסמה החלטה נוספת של השופט קירש בעניינם של המערערים, וזאת בקשר לבקשת המשיב ליתן פסק-דין חלקי לגבי החשבוניות מושא ההרשעה בהליך הפלילי, מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות.
השופט קירש קבע, כי בשלב זה אין מקום ליתן פסק-דין חלקי (קישור להחלטה).