פסק-הדין בעניין החקלאית אג"ש לבטוח ושירותים
במבזקים מיום 16.3.2017, 15.8.2017, 9.3.2018, 14.4.2018, 12.6.2018 ו-23.7.2018 התייחסנו לשבעה פסקי-דין של בתי-המשפט המחוזיים בחיפה ובתל-אביב* בנושא חישוב ההטבה המוענקת לעובד בגין קבלת רכב המשַמש אותו גם לצרכים פרטיים, דהיינו כיצד יחושב שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו הפרטית של העובד: האם יחושב אך ורק על פי האמור בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ״ז-1987, או שמא רשאים העובד, או המעביד המנכה מס במקור מהכנסת העובד, להוכיח כי שווי השימוש שונה מהקבוע בתקנות אלו. בחלק מפסקי-הדין האמורים נדונה גם השְאֵלה האם הנתונים הנצברים אצל מעביד באמצעות תכנת Save Tax המותקנת ברכבים ובעסק, יכולים לשַמש בסיס לקביעת שווי אחר של ההטבה.
* פסקי-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין ב.ד מיקוד תקשורת (קישור לפסק-הדין), בעניין פלד-קליין הנדסה אזרחית בע"מ (קישור לפסק-הדין), בעניין נווה נטוע 1972 בע"מ (קישור לפסק-הדין), בענין חכם את אור-זך, עורכי-דין (קישור לפסק-הדין) ובעניין גולד פרזול (קישור לפסק-הדין); ופסקי-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ג.א.ש. – ש.ב בע"מ (קישור לפסק-הדין) ובעניין אור חי הנדסה בע"מ (קישור לפסק-הדין).
בתי-המשפט המחוזיים דחו את הערעורים באותם מקרים.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי ביום 30.7.2018 ניתן פסק-דין נוסף בנושא, וזאת בערעור של החקלאית אג"ש לבטוח ולשירותים וטרינריים למקנה בישראל בע"מ.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הערעור לרבות בעניין הטלת קנס אי-ניכוי לפי סעיף 191א לפקודת מס הכנסה* (קישור לפסק-הדין).
* ראו בעניין זה את פס' 32 לפסק-הדין.
פסק-הדין בעניין בנלי טל
במבזקים מיום 25.12.2014 ומיום 22.3.2016 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ושל בית-המשפט העליון בעניין בנלי טל ואח'.
המערער 1 (בנלי טל) ("בנלי") היה רשום בספרי המשיב כבעל עסק של אלומיניום ושיפוצים ("העסק").
המשיב (פקיד-שומה גוש דן) פסל את ספרי העסק לאחַר שנמצא כי לא דוּוחו הכנסות כלל והוציא שומה לפי מיטב השפיטה לבנלי, לאשתו (המערערת 2) ולאביו של המערער 1 (דוד טל) (המערער 3) ("דוד").
לטענת המערערים, הבעלים האמיתיים של העסק הוא דוד, דהיינו אביו של בנלי.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט י' אטדגי, קיבל את הערעור באופן חלקי (קישור לפסק-הדין).
השופט אטדגי קבע, כי אם אדם מסוים נרשם בספרי המשיב כבעליו של עסק מסוים, רישום זה מהווה אמנם חזקה ראייתית משמעותית לכך שהוא הגורם להפקת ההכנסה מאותו עסק, אך עדיין לא ניתן לשלול ממנו את האפשרות לסתירתה של חזקה זו, כך שיוכיח שלא הוא הפיק את ההכנסה מאותו עסק, אלא אחר.
לגופו של עניין, קבע השופט אטדגי, כי הראיות שהוצגו בפניו מצביעות על כך שהחיוב במס על ההכנסה שהופקה מהעסק הנדון בתקופה הרלבנטית מוטל על דוד ולא על בנלי או אשתו.
השופט אטדגי הוסיף ונדרש לערעור שהגיש דוד על השומה שהוּצאה לו, ודחה את מרבית טענותיו בעניין זה.
על פסק-הדין הגיש פקיד-השומה ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית (בהסכמת המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין והשופט נ' סולברג), קיבל את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט עמית קבע, כי טענת המשיבים לפיה בנלי אינו בעל העסק עומדת בסתירה למצג שהציגו בפני רשויות המס לאורך שנים והם מנוּעים מלטעון אחרת. בעניין זה ציין השופט עמית – תוך שהוא מַפנה לפסק-הדין בעניין אברהם רויכמן (ע"א 8659-12) – כי לצד טענת המניעוּת, קמה גם טענת ההשתק השיפוטי, כאשר דוקטרינה זו אינה מוגבלת לטענות שהועלו בפני ערכאות השיפוט בלבד והיא חלה אף על טענות עובדתיות סותרות שהועלו בפני הרשויות ובכלל זה על טענות שהעלה נישום בפני רשויות המס.
השופט עמית הוסיף וציין, כי גם בהנחה שמעורבותו של בנלי בעסק הייתה שולית עדיין יש לקבל את הערעור. שכּן, בעל עסק אינו חייב להיות מי שמפעיל את העסק בעצמו "ביגיעה אישית", וגם העברת הכנסה מעסק לידי אחר אין משמעה שהמעביר פטוּר ממס בגין אותה הכנסה.
לבסוף, נדרש השופט עמית לטענת המשיבים כי יש לראות את הסיטואציה דנא כניכור הכנסה בדרך של העתקתה או העברתה מבנלי אל אביו דוד: השופט עמית ניתח את ההבחנה בין "שימוש בהכנסה" והעברתה לאחֵר (שהנישום חב במס בגינהּ) לבין "העתקת" הכנסה לאחֵר (ובכך פוֹטר עצמו הנישום מחבות במס), וקבע, כי במקרה דנא מדובר בשימוש בהכנסה ולא בהעתקתה (וראו לעניין זה, גם את סעיף ו' לחוות-דעתו של המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין).
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין הערעורים שהגיש בנלי כנגד שומות מע"מ שהוצאו על-ידי המשיב (מנהל מע"מ גוש דן) בגין עסקאות שנעשו, לפי הטענה, במסגרת העסק;* וכנגד קנס בְּשל אי-ניהול פנקסי חשבונות כנדרש (קנס לפי סעיף 95 לחוק מע"מ).
* המשיב הצליב מידע מתיקו של בנלי עם נתונים ומסמכים שנתקבלו על-ידי רשות המיסים מלקוחות ששילמו לבנלי עבוּר עבודות אלומיניום.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעורים ברובם (קישור לפסק-הדין).
פסק-הדין בעניין וגאדה
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין וגאדה.
ביסוד הצווים עומדת טענת המשיב, כי מתוך מאזני המערערת 2 עולה שהמערער 1 משך בשנות-המס הרלבנטיות כספים מהמערערת 2 וכי אין לקבל את טענתו לפיה משיכות אלו נעשו כנגד יתרת זכות שנצמחה לו בְּשל העברת מלאי שלו למערערת 2 בעת תחילת פעילותה. לטענת המשיב, המערער 1 לא הוכיח שהיה לו מלאי ולא הוכיח שהועבר מלאי, ובפרט לא הוכח כי העביר מלאי בשווי הנטען.* לפיכך, כך סבר המשיב, יש לסַווג את המשיכות שבוצעו על-ידי המערער 1 כהכנסה ממשכורת החייבת במס לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, ולחילופין, כהכנסה מדיבידנד החייבת במס לפי סעיף 2(4) לפקודה.
* יצוין, כי במסגרת נימוקי הערעור וכן במסגרת הסיכומים שינו המערערים טעמם והעלו טענות עובדתיות אחרות: תחילה, טענו, כי רישום המלאי ורישום יתרת הזכות אינו משַקף את מצב הדברים לאמיתו ויש לפיכך להתעלם ממנו; ואילו בהמשך טענו, כי אין מקום לבטל את יתרת הזכות (להגדיל את החוב), אלא להקטין (כנגד "ביטול" המלאי) את יתרת הספקים.
שתי סוגיות נוספות עמדו ביסוד הצווים: האחת, נוגעת לטענת המשיב (במסגרת שומה חילופית) לקיומו של הפרש הון בלתי-מוסבר כעולה מהצהרות ההון שהגיש המערער 1, והשנייה נוגעת לשומה לפי מיטב שפיטה שעָרך המשיב למערערת 2, בהתבסס על תחשיב כלכלי ובעקבות פסילת ספריה לשנות-המס שבערעור. המערערת 2 לא הגישה ערעור על פסילת הספרים, ולפיכך עוּבדת היותם של הספרים פסולים לא הייתה שנויה במחלוקת.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
יצוין, כי למרות שהערעורים כָּללו מחלוקות עובדתיות מובהקות, המערערים בחרו שלא להביא עדים וראיות ושלא לנהל הליך הוכחות.
פסק-הדין בעניין נסים טל
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין נסים טל.
עניינו של פסק-הדין בערעורים מאוחדים שהוגשו כנגד החלטת המשיב לפסול את ספרי החשבונות של המערער – עוסק, שעיסוקו בין היתר בגידול תותים, מכירתם ושיוּוקם – מכוח סעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה, בְּשל אי רישום תקבול ללא סיבה מספקת, וזאת כפועל יוצא מביקורת שנערכה מטעם המשיב בעסקו של המערער.
הצדדים אינם חלוקים על כך שבמקרה דנן לא נרשם התקבול בספרים, ועיקרה של המחלוקת היא בשאלה האם הייתה "סיבה מספקת" לאי הרישום כאמור.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר ש' בורנשטין, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
פסק-הדין בעניין מסיקה
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין אפרים מסיקה.
עניינו של פסק-הדין בערעור על החלטות המשיב לפסוֹל את ספרי המערער (סיטונאי בגרוטאות מתכת) לשנות-המס 2009–2011 ולקבוע את הכנסתו החייבת של המערער בשנים אלו בשומה בצו לפי מיטב השפיטה. זאת, עקב דרישת הוצאות ללא אסמכתאות וללא תיעוד המצביע על עמידה בהן, אי-ניהול מערכת חשבונות כדין ורווח גולמי בשיעור נמוך משמעותית מהמקובל בענף הרלבנטי.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ג' גדעון, דחה את הערעור והשית על המערער הוצאות משפט בסך 70,000 ש"ח (קישור לפסק-הדין).