פרס צלטנר למפעל חיים לפרופ' יצחק הדרי
פרס צלטנר בתחום חקר המשפט על-שם פרופ' זאב צלטנר ז"ל, ממייסדי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ונשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מוענק מאז פטירתו מטעם קרן צלטנר למחקר שליד רוטרי ישראל, ארגון עסקי-חברתי-קהילתי אשר פרופ' צלטנר היה בין חבריו ומנהיגיו.
מאז שנת 1993 מוענק גם פרס צלטנר לחוקר צעיר והָחל משנת 2008 מוענק, לעיתים, גם פרס צלטנר למפעל חיים בתחום המשפט.
אנו שמחים לעדכנכם, כי השנה הוחלט להעניק את הפרס על מפעל חיים בתחום דיני המיסים בישראל לפרופ' יצחק (איציק) הדרי.
פרופ' הדרי, אצלו זכה הח"מ לעבוד כעוזר משפטי לפני כ-23 שנים, הינו מומחה למיסוי, פרופ' אמריטוס לדיני מיסים ומרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, כיהן ומכהן במגוון ועדות ציבוריות ומקצועיות והינו מחברם של ספרים ומאמרים רבים במיסוי בכלל ובמיסוי מקרקעין בפרט המהווים את אבן היסוד בתחום זה ואומצו בשורה ארוכה של פסקי-דין בכל הערכאות ובפרט על-ידי בית-המשפט העליון.
ברכותינו!!
השכרת דירות מגורים – ביטוח לאומי מחכה בפינה?
במבזקים מיום 26.7.2015 ומיום 10.8.2016 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט י' אטדגי) בעניין לשם (קישור לפסק-הדין)* ופסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דורות) בעניין שרגא בירן (קישור לפסק-הדין).
* יצוין, כי פסק-הדין נושא את הכיתוב "דלתיים סגורות" אך הוא אוּשר לפרסום.
בשני המקרים, קיבל בית-המשפט את הערעור וקבע, כי ההכנסות מהשכרת המקרקעין שבבעלות המערערים (27 נכסים מתוכם 24 דירות בעניין לשם ובין 21 ל-25 דירות בעניין בירן) אינן מהוות הכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה אלא הכנסה פסיבית לפי סעיף 2(6) לפקודה.
על פסקי-הדין הגישה המדינה ערעורים לבית-המשפט העליון, ולאור העובדה כי אלה עוסקים בשאלה עקרונית דומה במהותה (מה דינן של הכנסות מהשכרת למעלה מ-20 נכסי מקרקעין) הדיון בהם אוחד.
במבזק מיום 2.1.2018 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בגדרו קיבל בית-המשפט, מפי השופט ד' מינץ (בהסכמת השופטים ע' פוגלמן וד' ברק-ארז), את הערעורים (קישור לפסק-הדין).
ואילו במבזק מיום 8.2.2018 דיווחנו, כי רשות המסים פרסמה טיוטת חוזר מקצועי בנושא "סיווג הכנסה מהשכרת דירות מגורים – כהכנסה אקטיבית או פאסיבית – לאור פסק הדין בעניין לשם ובירן" (קישור לטיוטת החוזר).
בגדרהּ של טיוטת החוזר – המתייחסת להשכרה של דירות המשמשות למטרת מגורים (ולא להשכרת דירות נופש או להשכרת נכסים עסקיים אחרים) – מצוין, בין היתר, כי הכנסה מהשכרה של 10 דירות מגורים ומעלה תסוּוג כהכנסה מעסק; וכי השכרה של למעלה מ-5 דירות מגורים ופחות מ-10 דירות תיבחן בהתאם למבחנים השונים שהובאו בטיוטת החוזר ועל-פיהם יוכרע אופייה כהכנסה מעסק או כהכנסה פאסיבית. עוד צוין בטיוטת החוזר, כי "על מנת לאפשר ודאות מסוימת, נכונה רשות המסים להניח כי הכנסה מהשכרה של עד 5 דירות מגורים תיחשב כהכנסה פאסיבית".
בהמשך לאמור, נבקש לעדכנכם, כי קיבלנו פניות רבות מבעלי דירות שהתבקשו על-ידי פקיד-השומה ליתן פרטים אודות השכרת הדירות, וזאת כשלב מקדים ליישום הלכה למעשה של טיוטת החוזר שצוינה לעיל באותם מקרים בהם מדובר בכמות דירות מושכרות העולה על 10 או קרובה לכך.
ראשית, נדגיש, כי המדובר, כאמור, בטיוטה בלבד אשר האמור בה עשוי (ובכל הכבוד גם ראוי, למצער במספר היבטים המצוינים שם) להשתנות בעקבות הערות הציבור והלשכות המקצועיות, וממילא מומלץ להמתין לנוסח הסופי של החוזר בטרם גיבוש הסכמות כאלו או אחרות עם פקיד-השומה (לא למותר להזכיר, כי נוסחו הסופי של החוזר יחייב את רשויות המס בלבד).
שנית, נבקש להפנות את תשומת לבכם לכך שהמוסד לביטוח לאומי טרם הביע עמדתו בשאלה האם השכרת דירות המגיעה כדי עסק (כאמור, לפי טיוטת החוזר, מדובר ב-10 דירות ומעלה) תחויב בדמי ביטוח לאומי (ובדמי ביטוח בריאות).
ויוסבר: בחוזר שהוציא המוסד לביטוח לאומי בחודש אוקטובר 2004 (חוזר כללי 219/04) הוצגה הבהרה על-פי חוות דעת משפטית שלפיה הכנסות משכר דירה למגורים בישראל פטורות מדמי ביטוח, ללא הגבלת סכום. ואילו בחוזר נוסף מחוֹדש אפריל 2008 (חוזר 1368) – שהוצא בעקבות תיקון 103 לחוק ביטוח לאומי (קישור לתיקון) – צוין (ראו סעיף 2 בעמוד השלישי של הטבלה שם), כי הכנסות מדמי שכירות למגורים בישראל תמשכנה להיות פטורות מדמי ביטוח ללא הגבלה, על-פי אותה חוות-דעת משפטית, וזאת גם משנת 2008 ואילך.
כעת אפוא, מתעוררת השְאֵלה האם הכנסה מהשכרת דירות שתסוּוג כהכנסה מעסק תחויב אף בדמי ביטוח לאומי, או שמא תמשיך להיות פטורה מדמי ביטוח כאמור. למותר לציין, כי לשאלה זו חשיבות רבה, שכן השתת דמי ביטוח על הכנסה זו עשויה, במקרים רבים, להיות גבוהה מנטל המס (מס הכנסה) הנוסף שגלום בסיווג ההכנסה כעסקית (בְּשל המעבר ממסלול של 10% ללא הוצאות למסלול חיוב רגיל תוך ניכוי הוצאות).
מע"מ על רווחי נוסטרו
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין טריידומטיקס בע"מ.
המערערת, שנוסדה בשנת 2017 ואז גם נרשמה כעוסק לעניין חוק מע"מ, פיתחה תוכנה לשימוש בשוק ההון שנועדה לסייע בביצוע עסקאות בתדירות גבוהה ובניהול וגידור סיכוני מסחר.
בשנת 2009, כשנתיים לאחַר הקמתה ולפני שהֵחלה בשיווק התוכנה, התמנתה המערערת כ"עושה שוק" בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב לגבי המסחר באופציות על מניות, כשתפקידה היה להתמיד בהזרמת פקודות קנייה ומכירה לאופציות על מניות הנסחרות בבורסה.
בפעילותה כעושה שוק, השתמשה המערערת בתוכנה שהיא עצמה פיתחה, כשלטענתה הוכחת היכולות והאמינות של התוכנה הייתה שלב הכנה הכרחי לקראת שיווק התוכנה ללקוחות פוטנציאליים. עוד טענה המערערת, כי תקופת עשיית השוק לא הייתה אלא "הרצה" של מוצר התוכנה שפותח.
בתור עושה שוק, ביצעה המערערת פעולות רבות של רכישה ומכירה של אופציות בבורסה, וזאת על-פני תקופה של כשש שנים, בין 2009 לבין 2014.
למערערת נוצרו רווחים מפעילות מסחר זו ובנוסף היא קיבלה תגמול מן הבורסה עבוּר מילוי תפקיד עושה שוק.
לטענת המשיב, מנהל מע"מ ת"א 1, רווחים אלה חייבים במע"מ על-פי סעיף 19(ב) לחוק מע"מ, לפיו "עוסק שעסקו מכירת ניירות ערך או מסמכים סחירים אחרים, לרבות רכישתם של ניירות ערך ומסמכים כאמור לשם קבלת דמי פרעונם או פדיונם, או שעסקו במכירת מטבע חוץ, יראו את המכירה או קבלת הפרעון או הפדיון כשירות תיווך שעושה העוסק בין מי שמכר לו אותם לבין מי שקנה אותם ממנו או פרע או פדה אותם".
המערערת חָלקה על עמדתו האמורה של המשיב, משלושה טעמים: האחד, המערערת פעלה על-חשבון עצמה בשוק האופציות (בחשבון "נוסטרו") ולא בשם או עבוּר אחרים, וממילא אין כל תחולה לסעיף 19(ב) לחוק מע"מ שחל רק במקרים של "תיווך"; השני: סעיף 19(ב) חל על עוסק שעיסוקו העיקרי הוא מכירת ניירות-ערך ולא שאגב אורחא וכתוצאת לוואי לעיסוקיו האחרים יש לו גם פעילות בנושא הנדון; והשלישי: המערערת כלל לא התכוונה לעסוֹק בשוק ההון כעיסוק בפני עצמו, שהרי נכונותה לשַמש "עושה שוק" בתקופה הנדונה נבעה אך ורק מהצורך המסחרי להוכיח את יעילוּת התוכנה שלה ולהראות תוצאות טובות בשירות שניתן לבורסה.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
בראשית הדברים, נדרש השופט קירש לעקרונות החבות במע"מ בכלל ובמכירת ניירות-ערך בפרט, תוך שהוא מתייחס להוראות סעיף 19(ב) לחוק מע"מ כמו גם להוראות צו מס ערך מוסף (קביעת מוסד כספי), התשל"ז-1977 ולספרות בנושא (ובכלל זאת ספרו של הח"מ בנושא מיסוי שוק ההון).
לגופו של עניין, קבע השופט קירש, כי אף אם תאומץ גישתה של המערערת לפיה סעיף 19(ב) לחוק מע"מ חל רק על אדם שממלא תפקיד "תיווך" ולא על מי שפועל בחשבון הנוסטרו שלוֹ בלבד, עדיין יהיה מקום להחיל את הסעיף על המערערת לנוכח מַעמדה כעושה שוק. לדבריו, ייתכן שהמערערת צודקת כי סעיף 19(ב) לחוק לא נחקק על מנת להטיל מס על מי שמשקיע את כספו בבורסה בתקווה להשיא רווחים נאים – אפילו אם "הפעילות מגיעה לממדים גדולים". עם זאת, אף אם יאומץ פירוש השולל יישום סעיף 19(ב) לחוק לגבי "שחקני נוסטרו" רגילים, אין להוציא מתחולת הסעיף "עושי שוק" הרוכשים והמוכרים ניירות-ערך אמנם בשם עצמם אבל מתוך מטרה להגביר את נזילוּת ורציפות המסחר עבוּר אחרים. והדברים יפים בבחינת קל וחומר לגבי המערערת שפעלה בתחום במשך כשש שנים ושפעילותה הייתה בעלתה סימנים עסקיים מובהקים.
תם ולא נשלם.
הארכת מועד הגשת דוחות שנתיים על ניכויים
מצורף לנוחותכם העתק מכתבו (קישור למכתב) של מר שלמה אוחיון (סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות ברשות המסים) למר ג'ק בלנגה (יו"ר ועדת המסים והקשר עם רשויות המס וסגן נשיא לשכת רואי חשבון) בנושא דיווח שנתי על ניכויים ממשכורת ומשכר עבודה (טופס 126) ועל ניכויים מתשלומים שאינם משכורת או שכר עבודה (טופס 856) לשנת-המס 2017; ולפיו מועד הדיווח האמור הוארך עד ליום חמישי 31.5.2018 ואילו מועד הגשת טופסי ההצרה הוארך בהתאם למפורט במכתב.
בקשה לפסילת שופט
במבזק מיום 23.1.2018 דיווחנו אודות פרסום ההחלטה בבקשה שהגישו שמעון ואסתר בלולו לשופטת י' סרוסי לפסול את עצמה מלדון בערעורם, וזאת נוכח החלטתה (בתיק ע"מ 50109-08-16) לאשר את בקשת פקיד-השומה להטיל לעיקול זמני בהתאם להוראות סעיף 194 לפקודת מס הכנסה.
לטענת המבקשים, במסגרת ההחלטה הביעה השופטת דיעה באשר לסבירות שומת המס שהוציא המשיב למערערים וכן הובעה דיעה על מערער מס' 1 באופן המקים חשש של ממש לפיו דעתה של השופטת "נעולה" ומגובשת באופן העלול להביא למשוא פנים בניהול המשפט.
השופטת סרוסי דחתה את הבקשה (קישור להחלטה).
על החלטה זו הגישו המערערים ערעור לבית-המשפט העליון.
בית-המשפט העליון, מפי הנשיאה א' חיות, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי המערערים השתהו בהעלאת טענת הפסלות שאותה היו יכולים להעלות לפני ישיבת קדם המשפט (ולא אחריה), וטעם זה לבדו מצדיק את דחיית הערעור.
עוד נקבע, כי גם לגופם של דברים אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט קמא הדוחה את בקשת הפסלות, שכּן כבר נפסק לא אחת כי הבעת דעה של בית-המשפט בהליך קודם היא כשלעצמה אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים, ועל הטוען לקיומו של חשש כזה להראות כי דעתו של בית-המשפט "נעולה" במובן זה שהוא איננו פתוח עוד לשכנוע. לעומת זאת, במקרה דנא, בית-המשפט קמא חזר והדגיש כי הקביעוֹת העובדתיות לעניין ההחלטה הנוגעת לעיקולים מבוססות על התשתית הראיתית שהונחה בפניו באותו השלב ועל דברים אלה חזר בית-המשפט גם בהחלטה מושא הערעור דנן תוך שצוין באופן ברור ומפורש כי דעתו פתוחה לשינוי ככל שיעלה בידי המערערים להצביע על טיעונים חדשים או על ראיות נוספות. קביעה זו, כך קובעת הנשיאה חיות, נושאת עִמה משקל משמעותי המטה את הכף אל עבר דחיית הערעור.