עתירה נוספת לחייב את גוגל ופייסבוק במס בישראל
במבזק מיום 11.3.2014 דיווחנו אודות פרסום פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעניין עו"ד גיא אופיר.
עניינו של פסק-הדין בעתירתו של עו"ד גיא אופיר כנגד שר האוצר ומנהל רשות המיסים ביחס לאי-גביית מע"מ מתאגידים רב-לאומיים הנותנים שירותים ומוכְרים סחורות לישראלים, כגון: המשיבות 5-3 (Google Inc, Google Ireland ו-Facebook Inc).
בית-המשפט העליון, מפי השופט ע' פוגלמן, דחה את העתירה על הסף (קישור לפסק-הדין).
השופט פוגלמן קבע, כי הגם שאופן יישומו של חוק מע"מ על תאגידים רב-לאומיים – ככל שמדובר בעסקאות או בפעילות המבוצעות דרך האינטרנט – עלול לעורר שאלות מורכבות בעלות השלכות רחבות, העתירה מוקדמת. זאת, בין היתר, לאור העובדה כי רשויות המס עמלות על גיבוש חוזר מקצועי בנושא זה.
למעלה משנתיים מאוחר יותר, וכשנה לאחַר פרסום טיוטה בנושא (קישור לטיוטה), פרסמה רשות המסים את חוזר מס' 4/2016 (קישור לחוזר) המבהיר מתי ניתן לראוֹת את הכנסותיו של תאגיד זר (דהיינו, תאגיד שאינו תושב ישראל לצורכי מס) ממתן שירותים באמצעות האינטרנט לתושבי ישראל כחייבות במס בישראל; והנדרש בהקשר זה לשאלת קיומו של "מוסד קבע".
בנוסף, מתייחס החוזר לשאלת חובתם של התאגידים הזרים להירשם בישראל כ"עוסק מורשה" לעניין מע"מ.
בהמשך לכך, נבקש לעדכנכם, כי לאחרונה פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בעתירה נוספת שהגיש עו"ד גיא אופיר למיסויָם של פייסבוק וגוגל (המשיבים לעתירה כללו את שר האוצר ומנהל רשות המסים (משיבים מס' 1 ו-2), Google Inc ו-Google Ireland (משיבים מס' 3 ו-4) ו-Facebook Inc ו-Facebook Ireland (משיבים מס' 5 ו-6)).
בעקבות הדיון שהתקיים בבית-המשפט, ולאחַר ששמע העותר את הערות המותב (השופטים א' שהם, ד' ברק-ארז ו-ג' קרא) באשר לתשתית העובדתית של העתירה ולמועד הגשתה, קיבל העותר את המלצת המותב ומשך את העתירה, ובהתאם היא נדחתה ללא צו להוצאות (קישור לפסק-הדין).
במסגרת פסק-הדין צוין, כי נרשמה הצהרת בא-כח שר האוצר ומנהל רשות המסים לפיה המדינה פועלת ליישום חוזר 4/2016 ובית-המשפט מניח כי הדבר אכן נעשה.
חשבוניות פיקטיביות במכירת זהב
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין דניאל מתת תכשיטים בע"מ.
המערערת, חברה פרטית שהתאגדה בשנת 2007, הֵחלה, במהלך שנת 2009, לסחור בזהב תוך שרכישתו נעשתה ממקור אחד – חברת ב.מ. שחר המתכות בע"מ ("חברת שחר").
לטענת המשיב, מנהל מע"מ גוש דן, המערערת לא הייתה זכאית לקזז את מס התשומות על-בסיס חשבוניות המס אשר נקבלו מחברת שחר וזאת מפני שחשבוניות אלו הוצאו שלא כדין. בבסיס עמדה זו של המשיב עומדת הטענה, כי חברת שחר כלל לא עָסקה במסחר בזהב וכי למעשה אספקת הזהב לידי המערערת (ולידי אחרים כמוה) בוצעה בידי גורמים אחרים אשר ניצלו את חברת שחר לצורך "כיסוי חשבונאי" בלבד.
הצדדים לערעור חלוקים בשני נושאים: האחד, האם חשבוניות המס הוצאו כדין – במישור האובייקטיבי – כתנאי להתרת ניכוי מס התשומות הגלום בהן; השני, האם מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים בהם יוּתר ניכוי מס תשומות חֵרף העובדה שחשבוניות המס הוצאו לעוסק שלא כדין, כמבואר בהלכת מ.א.ל.ר.ז. בע"מ (ע"א 4069/03).
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
תזכורת – פרוק חברה פרטית עד תום שנת-המס
במקרים רבים, יש המחזיקים בחברות פרטיות שאינן פעילוֹת.
פירוק מרצון של חברות אלו עשוי להיות בעל מספר יתרונות, כל שכּן אם הפירוק יחל לפני תום שנת-המס 2017.
ראשית, חיסכון בתשלום אגרות שנתיות לרשם החברות.
כידוע, חברה פרטית חייבת כל שנה לא רק בדיווח לרשם החברות אלא גם בתשלום אגרה שנתית בגובה של כ-1,100 ש"ח (עלות מופחתת בכפוף לתשלומה במועד).
אי-תשלום האגרה עשוי להביא לביצוע הליכי גבייה מכוח פקודת המיסים (גביה). זאת, בעקבות תיקון שהתקבל במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2007.
לעיתים, מדובר בחברות שהפסיקו את פעילותן זה מכבר ואף כאלו שמעולם לא היו פעילוֹת. במקרים כאלה, תקנות החברות (אגרות) מקנות, בתנאים מסוימים, פטוֹר מתשלום אגרות (גם רטרואקטיבית!). לשם כך יש להגיש בקשה מיוחדת לרשם החברות.
שנית, הותרת החברה עלולה להקשות על פעילותם השוטפת של תאגידים פעילים הקשורים במישרין או בעקיפין לחברה, וזאת בכל הקשור לקבלת פטוֹר מניכוי מס במקור, ניהול ספרים וכו'.
שלישית, אפשרות לקיזוז הפסדים כנגד הכנסות ורווחים אחרים.
היה והחברה הפרטית צברה הפסדים, פירוקה מרצון יביא, על-פי רוב, להיווצרותו של הפסד הון בידי בעל המניות בחברה (שהרי, הפסדי החברה מומנו, במישרין או בעקיפין (כגון: באמצעות ערבות) על-ידי בעל המניות).
הפסד זה יוּתר לבעל המניות בקיזוז כנגד רווח הון מכל סוג שהוא (לרבות שבח מקרקעין), כאשר אם לא ניתן לקזז את הפסד ההון בשנה שבה נוצר, אזי אותו הפסד יעבור לשנים הבאות עד שייווצר לבעל המניות רווח הון לקיזוז, וזאת ללא מגבלת זמן.
בנוסף, בשנת-המס שבּה הֵחֵל הפירוק מרצון, ניתן לקזז את ההפסד לא רק כנגד רווח הון מכל סוג שהוא אלא גם כנגד הכנסה מריבית או מדיבידנד ששולמו באותה שנת-מס בְּשל ניירות-ערך אחרים (הן ניירות-ערך נסחרים והן ניירות-ערך בלתי-נסחרים) ובלבד ששיעור המס החָל על הריבית או הדיבידנד לא עולה על 25%.
בהקשר זה נדגיש, כי ביצוע קיזוז מושכל של הפסד ההון מפירוק החברה מחייב התייעצות עם מומחה מיסוי.
רביעית, יש להיזהר מהכנסת פעילוּת לחברות בלתי-פעילוֹת. במה דברים אמורים?
במקרים רבים, בעלי חברות פרטיות בלתי-פעילוֹת (במקרים רבים, מדובר ב"חברות מדף") מעוניינים להכניס פעילוּת לאותן חברות, וזאת במקום לפתוח חברה חדשה.
מהלך כזה עשוי להתגלות כמוקש מס בעת המכירה העתידית של מניות החברה, וזאת באותם מקרים בהם החברה הוקמה (על-ידי המוֹכר) לפני 1.1.2003.
שכּן, במקרה זה, במקום ששיעור המס על רווח ההון יהיה 30%* (בהנחה שמדובר בבעל מניות מהותי), הוא יהיה גבוה יותר.**
* לא כולל מס נוסף.
** למעשה, לאור העלאת שיעור המס על רווחי הון הָחֵל ביום 1.1.2012, לפי חישוב ליניארי, נוצר מצב מעַניין לפיו שיעור המס על רווח הון במכירת מניות חברה פרטית שהוקמה (על-ידי המוֹכר) בתקופה 1.1.2003–31.12.2011 יהיה נמוך יותר משיעור המס על רווח ממכירת מניות חברה שהוקמה ביום 1.1.2012 ואילך.
לבסוף נציין, כי פירוק מרצון של חברה פרטית כרוך בהליך פשוט יחסית שקבוע בהוראות פקודת החברות.
עם זאת, יש לזכוֹר, כי ביצוע לא נכון של הליך זה יביא לסיווּג הפירוק כ"פירוק באין הצהרת כושר פרעון" המחיֵיב, בין היתר, קיום אסיפת נושים.
על-כן, אם וככל שיוחלט על פירוק מרצון, יש ראשית לקבל הצהרת כושר פירעון על-ידי דירקטוריון החברה המתפרקת ורק לאחַר המצאתה לרשם החברות וקבלת אישורו על כך יש לקבל החלטה באסיפת בעלי המניות על פירוקה מרצון של החברה תוך ויתור (בכפוף להוראות תקנון החברה) על הודעה על-פי סעיף 115(א)(3) לפקודת החברות.