הצעת חוק לתיקון 241 לפקודת מס הכנסה
פורסמה הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 241), התשע"ז-2017 (קישור להצעה).
בגדרהּ של ההצעה, מוצע לבצע מספר תיקונים בנושא מיסוי יהלומנים:
-
תיקון סעיף 85 לפקודת מס הכנסה, שעניינו הערכת מלאי עסק במקרים מסוימים, כך שמדידת המלאי בענף היהלומנים תבוצע, על אף האמור בכללי חשבונאות מקובלים ובתחולה לגבי מלאי שנרכש ביום 1.1.2017 או לאחריו, על-פי העלות בלבד (עם זאת, מוצע במקביל להסמיך את שר האוצר, באישור ועדת-הכספים של הכנסת, לקבוע סוגי יהלומים שלגביהם יימדד המלאי שלא לפי עלות המלאי אלא באופן אחר שייקבע ושיאפשר מדידה אובייקטיבית, וזאת בהתקיים תנאים ולפי הוראות שייקָבעו בתקנות).
-
ביטול הוראות סעיף 145א1 לפקודת מס הכנסה הקובעות הליכי שומה ייחודיים ליהלומנים, כך שעל שומת יהלומנים יחולו הליכי שומה זהים לאלה החָלים על שאר הנישומים, כפי שקבוע בסעיף 145 לפקודה (במקביל, מוצע לבצע מספר תיקונים משלימים בסעיף 146 לפקודה). זאת, ביחס להליכי שומה לגבי שנת-המס 2017 ואילך.
הצעת החוק לתיקון 74 לחוק עידוד השקעות הון
פורסמה הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מס' 74) (עידוד בניית דירות מגורים להשכרה), התשע"ז-2017 (קישור להצעה).
במסגרת ההצעה מוצע לקבוֹע מסלול הטבות חדשות להשכרת דירות במסגרת פרק שביעי1 לחוק עידוד השקעות הון, שבו תינתנה הטבות מס גבוהות יותר מאלו הניתנות כיום בתנאים מחמירים יותר, וזאת ללא צורך בקבלת אישור מראש של מינהלת הרשות להשקעות או של גורם מינהלי אחר.
ההטבות לפי המסלול החדשות תוענקנה לחברה בלבד, וזאת בְּשל השכרת מחצית מדירות המגורים בבניין מגורים חדש, כך שככל שהנכס יוצע לשכירות לתקופה ארוכה יותר הטבת המס שתתקבל תהיה גדולה יותר.
כמו-כן, מוצע להפחית את מס הרכישה על הקרקע שעליה נבנה הבניין להשכרה לשיעור של 0.5%, וזאת אם מתקיימים לגבי התנאים שנוגעים להשכרת דירות לתקופה של 15 שנים לפחות.
מסלול ההטבות הקיים ימשיך לחול רק לגבי בניינים להשכרה שהוגשה לגביהם בקשה לאישור תוכנית עד ליום תחילתו של התיקון המוצע.
קיזוז הפסד מירידת ערך בחברה משפחתית ועסקה מלאכותית
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין ידין סגל וסומת מבנים ופיתוח 1993 בע"מ.
להלן תמצית העוּבדות:
המערערת, חברה משפחתית לצורכי מס בשם סומת מבנים ופיתוח 1993 בע"מ, הוקמה בשנת 1993, ומחזיקה בנכסי מקרקעין שונים. ואילו המערער, מר ידין סגל, מחזיק ב-99% מהון המניות של המערערת (יתרת המניות מוחזקות בידי בנו של המערער) והינו הנישום המיַיצג.
בשנות-המס הרלבנטיות לערעור, החזיק המערער במלוא הזכויות בתאגיד NOF LLC הרשום בארה"ב ועוסק בהחזקת מקרקעין שם ("NOF").
בשנת 1995 רכשה המערערת מקרקעין באזור התעשייה בנתניה ("המגרש") בְּעלות של כ-21 מיליון ש"ח. המגרש נרכש במימון בנקאי בסך של כ-13 מיליון ש"ח ובאמצעות הלוואת בעלים בסך של כ-8 מיליון ש"ח.
בשנת 1996 הגיעה המערערת להסכמה עם קבוצת אהרונסון לפיה המגרש יועבר לחברה משותפת שהוקמה לצורך כך בשם בית סומ-אר בע"מ ("חברת בית סומ-אר"), כאשר חברה מקבוצת אהרונסון תחזיק יחד עם המערערת, כל אחת ב-50%, מחברת בית סומ-אר והן תשקענה יחדיו בחברת בית סומ-אר.
ביום 7.12.2005 מכר המערער את זכויותיו ב-NOF וכתוצאה מכך נצמח לו רווח הון בסך של כ-11.6 מיליון ש"ח.
ביום 22.12.2005 התקשרה חברת בית סומ-אר עם חברת דמרי בעסקת קומבינציה, בגדרהּ נמכרו 69% מהמגרש לדמרי כנגד קבלת שירותי בנייה על יתרת הקרקע שנותרה בידי חברת בית סומ-אר. לצורך העִסקה, הוערך המגרש בסך של 20.5 מיליון ש"ח. הצדדים דיווחו למנהל מיסוי מקרקעין על התקשרותם כאשר שווי המכירה שדוּוח היה לפי שווי כולל של כ-19.7 מיליון ש"ח למגרש.
במהלך השנים, תפחו השקעותיה של חברת בית סומ-אר עד שהגיעו לסך של כ-40 מיליון ש"ח נכון ליום 31.12.2004, מחציתן במימון בנקאי ומחציתן בהלוואות בעלים.
ואילו נכון לסוף שנת 2005, ולאחַר ביצוע עסקת הקומבינציה ביום 22.12.2005, עמד הגירעון בהון של חברת בית סומ-אר על כ-21.9 מיליון ש"ח.
במסגרת הדו"ח השנתי שהגיש המערער למשיב (פקיד-שומה כפר-סבא) לשנת-המס 2005, צוין כי ביום 25.12.2005 מכרה המערערת את החזקותיה בחברת בית סומ-אר לחברת הילן החזקות בע"מ ("חברת הילן") שהיא חברה בלתי-פעילה וללא נכסים שהוקמה בשנת 1993 וגם בה, כמו במערערת, מחזיק המערער ב-99% מהון המניות (והאחוז הנוסף מוחזק על-ידי בנו של המערער). זאת, בתמורה לכ-690 אלפי ש"ח, כך שנוצר למערערת הפסד הון בסך של כ-11 מיליון ש"ח.
היות שהמערערת היא, כאמור, חברה משפחתית, קיזז המערער את ההפסד האמור כנגד רווח ההון ממכירת זכויותיו ב-NOF, כך שבפועל שילם המערער מס על רווח הון בסך כ-575 אלפי ש"ח בלבד.
לטענת המשיב, עסקת המכירה לחברת הילן, שהיא חברה קשורה, מהווה עסקה מלאכותית שמטרת יצירת הפסד הון במערערת וקיזוזו כנגד רווח ההון ממכירת הזכויות ב-NOF.
לטענת המערעת, לעומת זאת, ההפסד שנוצר לה בשנת-המס 2005 נגרם ממחיקת השקעתה בחברת בית סומ-אר, בעקבות מימוש המקרקעין של בית סומ-אר בעסקת הקומבינציה עם חברת דמרי, ולא מעסקת מכירת מניות חברת בית סומ-אר לחברת הילן. עוד טענה המערערת, כי מכירת המניות נעשתה במטרה להשתחרר מהערבוּת שנתנה לבנק המלַווה בגין האשראי שנתן לבית סומ-אר, כאשר מכירה זו נעשתה בתמורה ראויה.
יצוין, כי הערעור עָסק בשתי סוגיות נוספות: שיעור המס החָל על המערער בגין השכרת דירה; ושאלת תחולתן של הוראות סעיף 3(י) לפקודה.
עוד יצוין, כי בהתאם להחלטת בית-המשפט, התקבלה בקשת המערערים ונטל ההוכחה הועבר לכתפי המשיב.
בית-המשפט, מפי השופט ד"ר א' סטולר, קיבל את הערעור ברובו (קישור לפסק-הדין).
השופט סטולר בָּחן את הפְּסיקה בנושא עסקות מלאכותיות וקבע, כי היה טעם מסחרי ממשי בהעברת הבעלוּת בחברת בית סומ-אר מידי המערערת לחברת הילן והוא ההימנעות מלתת ערבות של המערערת בגין המימון הבנקאי.
עוד קבע השופט, כי לאור הראיות שהוצגו בפניו נוצרו למערערת הפסדים כתוצאה מהשקעתה (העקיפה) במגרש בית סומ-אר שירדה לטמיון במלואה וכי הפסדים אלה היו ראויים בהכרה לצורכי מס אף ללא תלות בביצוע עסקת מכירת מניות חברת בית סומ-אר לחברת הילן (דהיינו, ללא צורך במימוש המניות).
פסק-הדין בעתירת הר שמש
עניינו של פסק-הדין בעתירה שהוגשה בנושא החזרי מיסוי מקרקעין לנישומים ששילמו ממס ביֶתֶר.
על-פי העתירה, כאשר מדובר בהחזר מס בסכום העולה על 20,000 ש"ח, תוכנת המחשב הפועלת במשרדי רשות המסים שבאמצעותה משולמים ההחזרים דורשת אישור לביצוע ההחזר מאת שני גורמים שונים במחלקת השומה (רכז שומה וכן סגן מנהל או מנהל אזורי), וזאת בנוסף לאישור מאת גורם במחלקת הגבייה של מיסוי מקרקעין. עוד צוין בעתירה, כי על-מנת לקצר את תהליך ההחזר יש להסתפק באישור מאת בעל תפקיד אחד בלבד במחלקת השומה, ולא רק זאת אלא שכפל-האישור גורם על-פי הנטען לעיכוב שלא כדין של החזרי המס לנישומים – ועל-כן הסעד המבוקש הוא ביטולה של התוכנה.
מתגובת המשיבים (מנהל רשות המסים והיועץ המשפטי לממשלה) עולה, כי בחודש מרץ 2016 הוטמעה ברשות המסים תוכנה חדשה, שזִכרה לא בא בעתירה, ועל-פיה החזר המס כרוך באישור של שני בעלי תפקידים ממחלקת השומה כבר הָחל מסכום של 1,000 ש"ח (למעט מקרים שבהם מקור ההחזר במחלקת גבייה (החזר שמקורו בביטול קנסות, ריבית או הצמדה), שאז נדרש אישור מאת שני בעלי תפקידים ממחלקת גבייה וכן אישורו של בעל תפקיד אחד במחלקת שומה). לדברי העותר, התוכנה החדשה מַקשה ומסרבלת עוד יותר את ההחזר, וממילא כל האמור בעתירה יפה ושריר לתוכנה החדשה.
בית-המשפט העליון, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, מפי המשנה לנשיאה השופט ס' ג'ובראן, השופט א' שהם והשופטת ע' ברון, דחה את העתירה על הסף (קישור לפסק-הדין).
נקבע, כי העתירה אינה מניחה תשתית עובדתית ומשפטית לפגם כלשהו בהתנהלות המשיבים; וכי ספק אם קיימת לעותר זכות עמידה.
לגופו של עניין נקבע, כי הכְּלָל לפי החזר מס בסכום מסוים מחייב אישור מאת שני בעלי תפקידים שונים במחלקת השומה מהווה הנחייה פנימית של רשות המיסים שהוטמעה על-ידה בתוכנה; ועל הנחייה כזו, כעל כל פעולה מינהלית, חולשת חזקת התקינות. מנגד, העותר לא הציג ולוּ ראשית ראיה לפגם כלשהו שנפל בהנחיה, בוודאי לא כזה המצדיק את ביטולה של התוכנה.
זאת ועוד, לא רק שאין חוֹלק על כך שהחזרי מיסוי מקרקעין בכל מקרה משולמים לנישומים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק (כך שעֵרך הכסף נשמר עד לביצוע ההחזר בפועל), אלא גם שמתגובת המשיבים לעתירה ניכר כי בניגוד למידע שנראה שהובא בעתירה באופן מגמתי, מִדגם כלל ארצי מיַיצג שנערך במשרדי מיסוי מקרקעין בפריסה ארצית וכַָּלל עשרות תיקים מלמד שפרק הזמן הממוצע שאורך הטיפול בהחזרי מיסוי מקרקעין עומד על 10 עד 40 ימים בלבד.