הורשת הפסדים לצורכי מס – סוף פסוק
במבזק מיום 9.11.2015 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין בנימין ואורי שרגא.
עניינו של פסק-הדין בשאלה, האם ניתן להוריש ולרשת הפסדים לצורכי מס, בכלל; והאם, למצער, ניתן להוריש ולרשת הפסדים מעסק מסוים כך שההפסדים יקוזזו כנגד רווח הון (שבח) שנצמח ליורשים במכירת נכס ששימש באותו עסק, בפרט.
עוּבדות המקרה בתמצית הינן כדלקמן: המערערים, בנימין ואורי שרגא, הינם אחים שירשו מאמם המנוחה מקרקעין שבהם היא ניהלה קונדיטוריה ובעטיה נוצרו לה הפסדים עסקיים. לימים, נפטרה המנוחה והמערערים מכרו את המקרקעין. במכירת המקרקעין כאמור נוצר למערערים רווח הון (שבח) שכנגדו ביקשו המערערים לקזז את הפסדיה העסקיים (המועברים) של המנוחה. זאת, בטענה, כי הפסדים אלה עברו אליהם בירושה מהאם המנוחה. המשיב, פקיד-שומה חולון, סירב לקיזוז המבוקש, ומכאן הערעור שהוגש באמצעות משרדנו לבית-המשפט המחוזי.
בפסק-דין מפורט ומנומק, דחה בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ה' קירש, את הערעור (קישור לפסק-הדין), תוך שהוא פוסק, בנסיבות העניין, הוצאות משפט למשיב בצורה מתונה ביותר.
על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון והיום התקיים הטיעון בעל-פה בפני המשנה לנשיאה השופט א' רובינשטיין והשופטים מ' מזוז ונ' הנדל.
לאחַר שמיעת טיעוני הצדדים הציעו השופטים לח"מ לחזור בו מהערעור (ללא צו להוצאות בערכאה זו), וזאת בעיקר עֵקב עמדתם לפיה לשון הוראות סעיף 28 לפקודת מס הכנסה הנוקטת במונח "אותו אדם" אינה מאפשרת לכלוֹל בגדרן את יורשיו החוקיים של המנוח שצבר הפסדים לצורכי מס. לשון אחר, האפשרות לקזז הפסדים מוקנית, לשיטת שופטי ההרכב, אך רק לאותו נישום שצבר את ההפסדים ולא ליורשיו.
הח"מ קיבל את ההמלצה והערעור נמחק (קישור לפסק-הדין).
מומלץ אפוא לבצע היערכות מתאימה שתמנע את אובדן ההפסדים לצורכי מס בעקבות פטירה.
חישוב נפרד
במבזק מיום 3.4.2016 התייחסנו לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין רמי ודגנית עמיר.
המערערים 1 ו-2 הינם בני-זוג הנשואים זל"ז והעובדים כשכירים בחברת שירז שירותי מזון בע"מ ("החברה"), שהינה חברת קייטרינג בבעלותו המלאה של המערער 1. המשיב, פקיד-שומה אילת, דחה את הצהרתם של בני-הזוג במסגרת הדו"ח השנתי לשנות-המס 2008–2011 (דהיינו, לפני תיקון 199 לפקודה) – בגדרהּ חישוב המערערים את המס על הכנסתם בחישוב נפרד – וקבע, כי יש לחשב את המס בחישוב מאוחד.
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופט ג' גדעון, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט גדעון קבע, כי לנוכח ההלכה שנקבעה בעניין מלכיאלי לא מתקיימת במערערים דרישת אי-התלות הקבועה בסעיף 66(ד) לפקודה, ולכן נכון היה לחשב את הכנסותיהם במאוחד.
עוד קבע השופט גדעון, כי להלכת מלכיאלי תחולה רטרוספקטיבית (הגם שנפקותה בפועל רק עד לתיקון 199).
על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון ובעקבותיו הוצע למערערים לחזור בהם מן הערעור (ללא צו להוצאות בערכאה זו) בכפוף לכך שתינתן להם האפשרות לפְנות אל המשיב בבקשה לפי סעיף 66(ה) לפקודת מס הכנסה, בנוסח הרלבנטי לשנות השומה בהן מדובר (למרות שהבקשה לא הוגשה במועד הנדרש).
הצדדים קיבלו את ההצעה ובהתאם הערעור נדחה (קישור לפסק-הדין).
מכירת בית מגורים תוך הותרת חלק מזכויות הבנייה בבעלות המוכר
פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין הרצבורן ואח'.
עניינו של פסק-הדין בעסקה (מיום 2.12.2013) למכירת בית מגורים בשטח 130 מ"ר על מגרש בשטח של כ-590 מ"ר, כאשר על-פי הסכם המכר שנחתם בין המוכרים (העוררים 1 ו-2 – איריס ודני הרצבורן) לבין הקונים (העוררים 3–8) הממכר כָּלל את בית המגורים וכן 30% מזכויות הבנייה הקיימות או שיהיו קיימות במגרש (דהיינו, המוערים נותרו הבעלים של 70% מזכויות הבניה במגרש).
המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין חיפה, דחה את בקשת המוֹכרים לקבל פטוֹר ממס שבח לפי סעיף 49ב(1) לחוק מיסוי מקרקעין, וזאת בנימוק שלא מכרו את כל זכויותיהם בדירת המגורים ותוך שהוא מתבסס על פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין להב (ע"א 6486/02).
במקביל, הוציא המשיב שומה לפי מיטב השפיטה לרוכשים בגדרהּ קבע, כי רכשו קרקע ולא דירת מגורים, וזאת לאור מהותה הכלכלית של עסקת המכר המהווה לשיטתו רכישת זכויות בנייה ולא רכישת זכות בדירת מגורים.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין וחבר הוועדה עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות, ובהסכמת חבר הוועדה עו"ד ד' שמואלביץ, דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).
הצעת חוק בנושא נקודות זיכוי
פורסמה ברשומות הצעת חוק מס הכנסה (הגדלת נקודות זיכוי להורים) (הוראת שעה), התשע"ז-2017 ("הצעת החוק") (קישור להצעה).
בגדרהּ של הצעת החוק מוצע, כי בשנות-המס 2017 ו-2018 יוגדלו נקודות הזיכוי הניתנות להורים בעד ילדיהם שטרם מָלאו להם 6 שנים בשנת-המס. זאת, כמפורט בהצעה ובתחולה רטרואקטיבית מיום 1.1.2017.