נקודות זיכוי לעובדים זרים – פסק-הדין בעניין הסתדרות העובדים הכללית החדשה
עניינו של פסק-הדין בעתירות לגבי תקנות מס הכנסה (זיכויים לעובד זר), תשע"ה-2014, שהותקנו מכוח סעיף 48א לפקודת מס הכנסה, ועיקרן, כי בשונה מן העבר, אין העובדים הזרים – למעט עובדי סיעוד – זכאים ל-2.25 נקודות זיכוי.*
* למַעבר למבזק בנושא זה, לחצו כאן.
העתירות העלו מגוון טענות הן לגבי סמכות שר האוצר, הן לגבי התאמה לאמנות בינלאומיות, והן לגבי הסבירות והמידתיות בהקשר דנא כשעסקינן באוכלוסיה מוחלשת.
בית-המשפט העליון קיים מספר דיונים לרבות לאחַר צו על תנאי, ובמהלכם ביקש בית-המשפט כי הנושא ישוב ויובא לפני שר האוצר, לרבות לשם בחינת הקלה חלקית.
סוף דבר שהוחלט בעקבות הפנייה, כי בשנת 2017 יקבלו העובדים הללו 1/2 נקודת זיכוי; ומשנת 2018 נקודה שלמה (כשמדובר בנשים ישנו באופן אוניברסלי חצי נקודה נוספת ממקור אחר).*
* לשלמות התמונה יצוין כי כוונת האוצר היא להפחתה מסוימת גם לגבי עובדים פלסטינאים, אך היא טרם אושרה על-ידי ועדת-הכספים.
דעת העותרים לא נחה, ולטענתם יש להפוֹך את הצו על תנאי לצו מוחלט: ההסתדרות הכללית החדשה הטעימה את שבירת האוניברסליות בנושא נקודות הזיכוי ששררה במשך שנים רבות, אף שלא חָלקה על סמכות שר האוצר לדיפרנציאציה לפי סעיף 48א לפקודת מס הכנסה; הסתדרות העובדים הלאומית והתאחדות חקלאי ישראל הטעימו במיוחד את הסתירה, לדעתן, לסעיף 196 לפקודת מס הכנסה, שבעקבות צווים לפיו הוחלו אמנות מס שבין סין ותאילנד לישראל – ואלו מדינות המקור של העובדים שבהם עסקינן. לשיטתן, הוראות האמנות בדבר אי-הפליה הדדית בין עובדים אוסרות על המדינה להפחית את נקודות הזיכוי לעומת ישראלים.
בית-המשפט העליון, מפי המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (לצד השופטים ע' פוגלמן ומ' מזוז), דחה את העתירות (קישור לפסק-הדין) תוך שהוא קובע כי אלו מיצו עצמן.
וכך הוא קבע: "אנו סבורים כי לא יתכן חולק על סמכות שר האוצר לפי סעיף 48א לדיפרנציאציה. ועוד, כשלעצמנו מקובלת עלינו עמדת המדינה, כי הוראות האמנות אינן סותרות את השינוי; האמנות שוללת הפליה על בסיס אזרחות, ואילו כאן עסקינן במי שבאו לישראל לתקופה מוגבלת, וההבחנה היא איפוא על בסיס תושבות; ועל כן אין המדינה בהכרח חייבת, גם אם הדבר עשוי להיות רצוי חברתית, להעניק להם הטבות המוענקות לתושבים הקבועים. ועוד, עסקינן בהטבה ולא בקביעת שיעור מס שונה בבסיסו..." [ההדגשה שלי – א' ש'.]
נציין, כי לפסק-הדין חשיבות, בין היתר, בכל הקשור לשאלת זכאותם של עובדים זרים לנקודות זיכוי על-פי כללי מס הכנסה (נקודות זיכוי לתושב חוץ זכאי), התשס"ז-2007, וזאת לגבי התקופה שקָדמה ל-1.1.2015 (מועד תחולת ביטולם של הכללים האמורים).
עוד נציין, כי בית-המשפט המחוזי (מפי השופט מ' אלטוביה) אומנם קיבל את הערעור שהוגש באמצעות משרדנו (עניין עומר הנדסה, ע"מ 8363-10-14) וקבע, כי עובדים זרים אכן זכאים לנקודות זיכוי כאמור, אך על פסק-הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון.
פסק-הדין בעניין גיבשטיין – האם מכירת קרקע לקבוצת רכישה חייבת במע"מ?
עניינו של פסק-הדין בשאלה האם האחים שלמה וחנניה גיבשטיין חייבים במע"מ בְּשל מכירת מקרקעין בפרוייקט פארק צמרת בתל-אביב לקבוצת רכישה המונה 144 רוכשים, בתמורה לכ-105 מיליון ש"ח.
לטענת המשיב, מנהל מע"מ רחובות, העִסקה בוצעה על-ידי עוסק במקרקעין ועל-כן היא חייבת במע"מ.
לטענת המערערים, לעומת זאת, מדובר בעסקה פרטית שאינה כפופה לחבות במע"מ.
יצוין, כי בין חודש דצמבר 1993 לבין יולי 2008 ביצעו המערערים 10 עסקות מכר מקרקעין בסכום כולל של כרבע מיליארד ש"ח ובכללן העִסקה נשוא המחלוקת כמו גם עִסקה למכירת מגרש לחברת חבס בתמורה לסך של כ-33 מיליון ש"ח שדוּוחה למע"מ כעסקת אקראי על-ידי הרוכשת אשר הוציאה בגינהּ חשבונית עצמית.
בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).
השופט סטולר ניתח בהרחבה את המבחנים השונים שהותוו בפסיקה לקיומו של עסק תוך יישומם לעוּבדות המקרה דכאן וקבע, כי מדובר במכירה שנעשתה במהלך עסק ועל-כן זו חייבת במע"מ.
יצוין, כי פסק-הדין דן במספר סוגיות נוספות שגם לגביהן דחה בית-המשפט את עמדת המערערים (ראו סעיף 87 ואילך לפסק-הדין).
החלטות ועדות-הכופר בשנת 2015
רשות המיסים פרסמה את קובץ החלטות ועדות-הכופר של שנת-המס 2015 (קישור לקובץ).
הקובץ כולל 237 החלטות, מתוכן 86 החלטות בתיקי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין ו-151 החלטות בתיקי מכס ומע"מ.
בגדרו של הקובץ מפורטים התיקים בהם התקבלה החלטה, לרבות שמו של החשוד ומקצועו, סעיף העבירה, סכום העבירה, שנות-המס הרלבנטיות, החלטת הוועדה ותמצית נימוקיה.
קובץ זה מתווסף לקובץ החלטות ועדות-הכופר לשנת 2006 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה לשנת 2007 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2007 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2008 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2008 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2009 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2009 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2010 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2010 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2011 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2011 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2012 (קישור לקובץ), לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2012 (קישור לקובץ); לקובץ ההחלטות במחצית הראשונה של שנת 2013 (קישור לקובץ); לקובץ ההחלטות במחצית השנייה של שנת 2013 (קישור לקובץ); ולקובץ ההחלטות של שנת 2014 (קישור לקובץ).
מחיקת ערעור
במבזק מיום 30.11.2016 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין הניה.
עניינו של פסק-הדין בבקשת המשיב, מנהל מע"מ ת"א 2, להורוֹת על מחיקה על הסף של שניים מתוך שלושת הערעורים שהגיש המערער,* וזאת לאור האיחור הניכר (כ-4 חודשים) וללא ההצדק במועד הגשת לבית-המשפט.
* עניינם של שני הערעורים נשוא הבקשה בפסילת ספרים והטלת קנס וכפל-מס; ואילו עניינו של הערעור השלישי בשומת תשומות.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת י' סרוסי, קיבל את הבקשה (קישור לפסק-הדין).
השופטת סרוסי קבעה, כי מדובר במקרה חריג המַצדיק את התוצאה הקשה של מחיקת הערעור על הסף, וזאת לאור העובדה שהמערער הוא זה שבחר לעשות פלסתר את המועדים הקבועים בחוק, התעלם מהבקשות ומההזדמנויות הרבות שניתנו לו וגם כאשר מסר את תגובתו בחר שלא לתת טעם ענייני לפֵשר האיחור.
עוד ציינה השופטת סרוסי, כי גם מבּחינת סיכויי הערעורים להתקבל (אילו לא היו נמחקים על הסף) נחה דעתה כי אלה אינם גבוהים.
המערער הגיש לבית-המשפט בקשה לביטול ההחלטה למחיקת הערעור.
בית-המשפט דחה את הבקשה (קישור להחלטה).