הטלת דמי ביטוח לאומי על חברה משפחתית/חברת בית
כידוע, על-פי הוראות פקודת מס הכנסה, הכנסותיה של חברת צינור (דהיינו, חברת בית, חברה משפחתית וחברה שקופה) מיוחסות לצורכי מס לבעלי המניות.
ברם, עד לתיקון 103 לחוק הביטוח הלאומי ("התיקון") (קישור לתיקון), הייחוס האמור לא חל לעניין החבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות.* כלומר, החיוב בתשלום דמי ביטוח נדחה למועד חלוקת רווחי החברה לבעלי מניותיה.
* ראו דב"ע מט/0-98 המוסד לביטוח לאומי – וייס וכן ע"ע 1117/01 יוסף – המוסד לביטוח לאומי.
בגדרו של התיקון נוספה לחוק הביטוח הלאומי הוראת סעיף 373א, לפיה הכנסה שהפיקה חברת צינור (כמשמעותה לעיל) בשנת-המס תיראה כאילו חולקה בסוף אותה שנת-מס לבעלי המניות בהתאם לזכאותם היחסית ברווחי החברה. וכך קובעת הוראה זו: "הפיקה חברה מהחברות המנויות בסעיפים 64 עד 64א1 לפקודת מס הכנסה, לפי העניין, הכנסה חייבת כהגדרתה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, בשנת מס פלונית, יראו את ההכנסה האמורה כאילו חולקה בסוף אותה שנת מס לחברי החברה או לבעלי המניות בה, לפי העניין, והכל בהתאם לזכאותם היחסית ברווחי החברה במועד האמור."
במבזק מיום 9.1.2008, בגדרו התייחסנו לתיקון, ציינו, כי נוסח הוראת סעיף 373א דלעיל בעייתי, שכּן הוא עשוי להביא ליישומה של פרשנות דווקנית-שגויה לפיה יש לחיֵיב את בעלי המניות בחברת הצינור בדמי ביטוח בגין כלל הכנסותיה של חברת הצינור, לרבות הכנסות שאילו היו מתקבלות במישרין בידי בעלי המניות (היחידים) הן לא היו חייבות בדמי ביטוח, כגון: רווחי הון, הכנסות ריבית החייבות במס מוגבל וכו'.
את אשר יגורנו בא: המוסד לביטוח לאומי אכן מחייב בדמי ביטוח את ההכנסות של חברות צינור, וזאת באופן גורף ובהתעלם ממהותן. זאת, עד וכולל שנת-המס 2013 (לגבי שנת-המס 2014 ואילך קיבל המוסד לביטוח לאומי את עמדת לשכת רואי חשבון בישראל והפסיק לחיֵיב בדמי ביטוח לאומי/בריאות את ההכנסות שמלכתחילה אינן חייבות בדמי ביטוח כאמור בידי יחידים).
אנו בדעה, כי חיובן של אותן הכנסות בדמי ביטוח שגוי ביסודו ויש לערער על החיוב כאמור לועדת-השומה שמונתה לאחרונה.
ליצירת קשר ישיר בנושא זה עם הח"מ, לחצו כאן.
הצעות חוק ההסדרים
פורסמה שתי הצעות חוק (להורדת ההצעות לחצו כאן):
האחת, הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 ("הצעת חוק התכנית הכלכלית");
השנייה, הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 ("הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית").
בגדרהּ של הצעת חוק התכנית הכלכלית מוצע, בין היתר, לבצע מספר תיקונים בהוראות חוק מיסוי מקרקעין (ראו סעיף 69 להצעה, ע' 427 ואילך), וזאת במועדי התחולה המנויים בהצעה: ראשית, מוצע לאפשר רישום של זכות במקרקעין בטאבו במקרים מסוימים בהם החשש מאי-תשלום המס נמוך, וזאת גם לפניח שהסתיים הטיפול בתיק בידי רשות המיסים; שנית, מוצע לקצר חלק מהמועדים הקבועים בחוק ביחס לטיפול משרדי מיסוי מקרקעין בדיווחים ולהמצאת אישורי מיסים.
הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית אוצרת בחוּבּה תיקונים משמעותיים ביותר בכללי המיסוי, שתחולתם נקבעה, ככלל, ליום 1.1.2017 ואילך.
בתיקונים אלה נעסוק בהרחבה בהמשך וככל שייעשו לחוק נקיים בעניינם ימי עיון מיוחדים.
בתמצית נציין, כי התיקונים האמורים כוללים, בין היתר, קביעת הוראות המחייבות עצמאי להפקיד לחיסכון פנסיוני תשומים מהכנסתו החייבת בהפקדה (ראו סעיפים 2–13 ו-15–19 להצעה, ע' 433 ואילך); שינויים בשיעורי דמי הביטוח הלאומי המוטלים על עובד עצמאי (ראו סעיף 14 להצעה, ע' 437); תיקונים ביחס להפרשות לפיצויים (ראו סעיפים 20–23 להצעה, ע' 441 ואילך); שינויים בהוראות החוק לעידוד השקעות הון (ראו סעיפים 83–88 להצעה, ע' 486 ואילך); הגדלת הזיכוי המוקנה ליחיד תושב ישראל שסיים לימודי מקצוע בהיקף שעות לימוד הזהה ל-1,700 שעות לימוד הנהוגות במוסד להשכלה גבוהה לנקודה שלמה (ראו סעיפים 89(1) ו-(2) להצעה, ע' 501); שינויים בשיעורי המס המוטלים על יחידים וחברות (ראו סעיפים 89(3), (4) ו-(6) ו-92 להצעה, ע' 501 ואילך); הגדלת שיעור המס המוטל על הכנסה מהימורים, מהגרלות או מפעילות נושאת רווחים מ-30% ל-35% (ראו סעיף 89(5) להצעה, ע' 502); חיוב במס של משיכת כספים או נכסים מחברה בידי בעלי המניות אשר אינם מוחזרים במועד שנקבע לעניין זה (ראו סעיף 96(1) להצעה, ע' 504 ואילך) והוראה משלימה ביחס להעמדת נכס מקרקעין לשימושו של בעל הַשליטה בחברה (ראו סעיף 97 להצעה, ע' 509); מיסוי חברות ארנק שהוקמו על-ידי עובדים שכירים (ראו סעיף 96(2) להצעה, ע' 506 ואילך); תיקון ההסדר הקבוע בסעיף 77 לפקודת מס הכנסה ביחס לפילוג רווחים (ראו סעיף 96(3) להצעה, ע' 508 ואילך); שינויים במיסוי קיבוצים תוך הבחנה בין קיבוץ שיתופי לבין קיבוץ מתחדש (ראו סעיפים 98–101 להצעה, ע' 509 ואילך); והטלת מס על מחזיקי שלוש דירות או יותר בְּשל החזקת הדירה השלישית ומעלה (ראו סעיפים 102–135 להצעה, ע' 519 ואילך).