תיקון לחוק אזור סחר חופשי באילת
סעיף 11(א) לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 ("חוק אזור סחר חופשי באילת") קובע, כי מי שהיה במשך כל שנת-המס תושב אילת זכאי באותה שנה לזיכוי ממס בשיעור של 10% מהכנסתו החייבת "לפי סעיף 2(1) או (2) לפקודה" עד לסכום של כ-240,000 ש"ח, שנצמחה או שהופקה באזור אילת או באזור חבל אילות, ולא יהיה זכאי להנחה לפי סעיף 11 לפקודה.
הסעיף האמור נותן לתושבי אילת הטבת מס, בדומה להטבת המס שניתנת לתושבי יישובים אחרים, על-פי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה.
ואולם, הזיכוי לפי סעיף 11 לפקודה לתושבי יישובים מסוימים הוא מהכנסתו החייבת של התושב "מיגיעה אישית".
בהתאם, במסגרת תיקון 8 לחוק אזור סחר חופשי באילת שפורסם לאחרונה (קישור לתיקון) נקבע, כי הזיכוי ממס הניתן מכוח אותו סעיף 11(א) יינתן מכְּלָל ההכנסה החייבת מיגיעה אישית של התושבים ולא רק מהכנסתם מעבודה, מעסק או ממשלח-יד (כך, למשל, תושב אילת שמקבל הכנסה מקצבה יהיה זכאי לזיכוי ממס בגין הכנסה זו).
תחולת התיקון נקבעה רטרואקטיבית ליום 1.1.2016, וזאת לגבי הכנסה שהופקה מיום זה ואילך.
סיוּוגה של דירת מגורים ככזו לעניין מס שבח/רכישה
כידוע, אחד מהתנאים המצטברים למכירת דירת מגורים בפטוֹר ממס שבח הינו סיוּוגה של הדירה כ"דירת מגורים" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין, דהיינו היותה דירה המשמשת למגורים או מיועדת למגורים לפיה טיבה. בדומה, רכישת דירת מגורים תחויב בשיעורי מס מדורגים (הנגזרים מסיוּוגה של הדירה כדירה יחידה אם לאו) בתנאי שהיא משמשת למגורים או מיועדת לשַמש למגורים (התייחסות נפרדת קיימת לדירה שנרכשת "על הנייר" מקבלן).
שאלת סיוּוגה של דירת ככזו המיועדת למגורים התעוררה בפסק-הדין בעניין לין ובדוי.
באותו מקרה, קבע המשיב, מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, כי הנכס שנמכר – מבנה בן שתי קומות – לא ענה על הגדרת המונח "דירת מגורים" בעת העִסקה וזאת בְּשל מצבו הפיזי הירוד והמוזנח, ועל-כן המוֹכר לא זכאי לפטוֹר ממס שבח בגינו והרוכש לא זכאי למדרגות מס הרכישה המוקנות לדירת מגורים.
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב – מפי יו"ר הוועדה השופטת ה' קירש, בהסכמת חברי הוועדה רו"ח צ' פרידמן וא' מונד – דחתה את הערר (קישור לפסק-הדין).
השופט קירש סָקר את הפְּסיקה הרלבנטית וקבע, כי יש לבחון את מצבו האובייקטיבי של המבנה הנדון במועד מכירתו ולהכריע האם באותה עת היה קיים בו "פוטנציאל ממשי לשמש למגורים" והאם הוא היה "יאה למגורים".
לאחר מכן, בָּחן השופט קירש את הראיות שהוצגו בפני הוועדה בכל הנוגע למצבו הפיזי של המבנה בתקופה הנדונה, וקבע, כי אין מקום להכיר במבנה כ"דירת מגורים" על-פי המבחן האובייקטיבי.
השופט קירש הוסיף ונדרש לטענת העוררים (הגם שזו הועלתה רק בסיכומים ולא בכתב הערר) כי אף אם המבנה הנדון לא היה בבחינת "דירה המיועדת למגורים לפי טיבה" בעת מכירתו, אזי הוא שימש למגורים בפועל בעת מכירתו ועל-כן די בכך כדי להכשירו כ"דירת מגורים" כמשמעותה בסעיף 1 לחוק: השופט קירש דחה טענה זו, בקובעו, כי אין בסיס בראיות שהובאו כדי לקבוֹע כי המבנה היה "דירה שמשמשת למגורים" בעת מכירתו. אגב זאת, קבע השופט קירש, כי ספק אם הלנת פועלים זרים מהווה שימוש "למגורים", וזאת, בין היתר, לאור פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין חכים (ע"א 1046/12) (וראו גם את חוות-דעתו של חבר הוועדה צ' פרידמן, לפיה העובדה שבדירה התגוררו עובדים זרים אינה מעידה בהכרח שהמדובר בדירה הראויה לשַמש למגורים בעיני האדם הסביר).
השופט קירש הוסיף ונדרש לשאלת סיוּוגו של הנכס הנרכש כ"דירת מגורים" לעניין החבות במס רכישה וקבע, כי הגם שלא קיים ספק כי כוונת הרוכשים הייתה להפוֹך את המבנה למקום מגורים מחוּדש, המבנה לא היה "דירה" בעת הרכישה, וממילא גם בעניין מס רכישה אין מקום לקבל את טענת העוררים.
בקשה לדחות ערעור מע"מ בְּשל התיישנות, שיהוי והשתק
ביום 8.1.2013 ניתן פסק-הדין של השופט ר' סוקול בתיק ע"מ 11173-06-10, בגדרו דחה השופט סוקול את הערעור שהגיש יעקב פאר ("פאר") וקבע, כי פאר ניכה תשומות שלא כדין.
בעקבות פסק-הדין הגיש פאר למנהל מע"מ חיפה בקשה לתקן את דו"חותיו ולהקטין את סכומי מס העסקאות שדוּוחו על-ידו בשנים 2004–2005.
מנהל מע"מ חיפה דחה את הבקשה ועל כך הגיש פאר ערעור לבית-המשפט.
בעקבות הערעור הגיש מנהל מע"מ חיפה בקשה להורוֹת על דחייה ולחלופין מחיקה של הערעור על הסף, וזאת בְּשל התיישנות, שיהוי והשתק.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הבקשה (קישור להחלטה).
ביטול רישום כעוסק
מנהל מע"מ אשדוד החליט לבטל את רישומה של המערערת כעוסק מהטעם שאינה מנהלת עסק.
בעקבות זאת, הגישה המערערת ערעור על ההחלטה לבית-המשפט.
בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי השופט ג' גדעון, דחה את הערעור (קישור לפסק-הדין).