הצעת החוק להעמקת גביית המסים
פורסמה הצעת החוק להעמקת גביית המסים ולהגברת האכפה (תיקוני חקיקה), התשע"ו-2015 ("הצעת החוק") (קישור להצעת החוק), בגדרהּ מוצע לקבוֹע שורה ארוכה של תיקונים (שחֵלקם התפרסמו בעבר במסגרת פרק ב להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2015), התשע"ה–2014, והתפרסמו כעת בשנית, בשינויים קלים), ובכללם אלה:
-
סיוּוגן של טובות הנאה הניתנות ליחיד אגב סיום עבודה או הפסקת מתן שירותים, לרבות בגין אי-תחרות, כהכנסה פירותית (אך ראו סעיף 6 להצעת החוק ביחס לאי-החבות בדמי ביטוח לאומי/בריאות בחלק מהמקרים האמורים);
-
הכללת סכומים או טובת הנאה אחרת שניתנו לבעל מניות מנותי שמּכר מניות, אגב המכירה, לרבות בגין אי-תחרות, כחלק מהתמורה, ומנגד אי-התרתם בניכוי כהוצאה שוטפת בידי הרוכש;
-
קביעת הוראות חדשות לגבי מיסוי חברת בית, וזאת בדומה להוראות שנקבעו במסגרת תיקון 197 לגבי חברה משפחתית;*
* נציין, כי כללי המיסוי החדשים המוצעים לגבי חברת בית כפופים להוראות-המַעבר המנויות בתזכיר ודורשים היערכות מראש. -
תיקון חלק מההוראות שנקבעו, כאמור, בתיקון 197 לגבי חברה משפחתית;
-
החלת הוראות חלק ה'2 לפקודת מס הכנסה, שעניינן שינוי מבנה ומיזוג, גם על שותפויות רשומות שאושרו לעניין זה בידי מנהל רשות המיסים;
-
חובות דיווח לגבי נהנה בנאמנות;
-
חובת הגשת דו"ח שנתי לגבי מי ששוהה בישראל מעל מכסת ימים מסוימת;
-
חובת דיווח על מי שהעביר כספים לחו"ל;
-
תיקון חוק מע"מ לעניין נאמן בקבוצת רכישה;
-
הטלת סנקציה מינהלת של עיצום כספי על הפרת שתי הוראות חוק מע"מ הנאכפות כיום בדרך פלילית (מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדוייקת, או דו"ח או מסמך הכוללים ידיעה כאמור, בלא הֶצדק סביר; והוצאת חשבונית מס על-ידי מי שאינו זכאי או שנאסר עליו לעשות כן);
-
קיצור תקופת ההמתנה שבין רכישת דירה לבין מכירת דירה קודמת, הן לעניין מס שבח ולעניין מס רכישה, כך שזו תעמוד של 12 חודשים (במקום 18 חודשים ו-24 חודשים, בהתאמה);
-
קציבת הפטוֹר הקיים ממס שבח עבוּר דירות אותן קיבל המוֹכר בירושה (בהתאם לסעיף 49ב(5) לחוק מיסוי מקרקעין) והעמדתו על תקופה של שנתיים מיום פטירת המוריש, תוך קביעת הֶסדרים למקרים מיוחדים;
-
תיקון משלים להוראות סעיף 49ב(2) לחוק מיסוי מקרקעין (המקנות פטוֹר ממס שבח במכירת דירת מגורים יחידה) כך שבעל דירת מגורים שיש בבעלותו דירה נוספת שהתקבלה בירושה אשר מכר את דירת המגורים בפטוֹר תוך שימוש בחזקה הקבועה בסעיף 49ג(4) לחוק (דהיינו, החזקה לפיה יראו את הדירה הנמכרת כדירת המגורים היחידה שבבעלות המוֹכר על אף שבבעלותו גם הדירה שהתקבלה בירושה) לא יוכל להינות מהפטוֹר הקבוע לדירת מגורים יחידה לפי סעיף 49ב(2), במכירת הדירה שהתקבלה בירושה אם לא מכר אותה בתוך תקופה של שנתיים מיום פטירת המוריש.
האם רשאי פקיד-השומה לבטל הסכם שומה עליו חתם פקיד-השומה הקודם?
פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין ק.ד.ש שירותי דת קהילה חינוך וכשרות בע"מ (קישור לפסק-הדין).
המערערת הינה חברה שבמסגרת פועל "וועד השחיטה" של העדה החרדית בירושלים, אשר עוסקת במתן שירותי שחיטה והשגת כשרות ובמסגרת זו מעניקה הכשר של "בד"צ העדה החרדית" למוצרי בשר ועוף שבפיקוחה ובהשגחתה.
עניינם של הערעורים בטענת המערערת, כי במסגרת השומות שהוצאו לה בצו לשנות-המס 2005–2008 חזר בו פקיד-שומה גוש דן הנוכחי, שלא כדין, מהסכם שנחתם ביום 30.7.2000 בין המערערת לבין פקיד-השומה דאז, מר שוקי ויטה, אשר בגדרו התיר לה האחרון לנַכּוֹת הוצאות שאינן מגובות באסמכתאות, וזאת בסכום של עד ל-35% מכלל הכנסותיה.
המשיב אינו חוֹלק על כך שנחתם הסכם בין הצדדים, וזאת לאחַר שנוהל משא-ומתן בין פקיד-השומה דאז ונציגיו לבין נציגי המערערת, אלא שלשיטתו המדובר בהסכם שאך נועד להסדיר את תשלום המקדמות לשנת-המס 200; ולחילופין, טוען המשיב, כי ההסכם האמור כלל לא נכנס לתוקף בהיותו הסכם בלתי-חוקי ומעת שהופר על-ידי המערערת, וכי מכל מקום הסכם איננו תקף עוד מכוח הלכת ההשתחררות.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד"ר מ' אגמון גונן, קיבל את הערעור.
השופטת ד"ר אגמון גונן מתחה ביקורת חריפה על התנהלות רשויות המס, לאור העובדה שעל אף שהייתה מחלוקת מרכזית על מהות ההסכם ומטרותיו, לא טרחה המדינה לזַמן לעדוּת מטעמה ולוּ עד אחד שהיה מעורב בחתימת ההסכם ואף סירבה להציג כראיה את פרוטוקול הדיון שנערך לפני הוצאת הצווים במשרדי פקיד-השומה בהשתתפות מר שוקי ויטה.
לגופו של עניין, קבעה השופטת, כי לשון ההסכם, נסיבותיו החיצוניות וההיגיון הכלכלי הטמון בו תומכים במסקנה, כי ההסכם אכן הקנה למערערת זכות לניכוי הוצאות בשיעור של עד ל-35% מהכנסותיה ללא הצגת אסמכתאות.
עוד קבעה השופטת אגמון גונן, כי מדובר בהסכם חוקי, שכּן פקיד-השומה לא התחייב להתיר למערערת בניכוי הוצאות שהחוק איננו מאפשר להכיר בהן, אלא להפך, ההסכם יוצא מנקודת הנחה שמדובר בהוצאות שהוצאו בייצור הכנסת המערערת אך לא ניתן להמציא אסמתכאות לביסוסן.
אשר לזכאותן של רשויות המס להשתחרר מההסכם, קבעה השופטת אגמון גונן, כי אכן לאור הלכת ההשתחררות המאפשרת למדינה להתשחרר מחוזים בנסיבות מסוימות כמו גם לאור סעיף 147 לפקודת מס הכנסה, רשאית המדינה שלא להמשיך בהסכם מכאן ולהבא; אך התעלמות מההסכם רטרואקטיבית וללא נימוקי אינה מותרת ואינה ראויה.
לאור כל האמור, נקבע, כי יש לקבל את הערעור ולהורות כי השומות בצו לשנות-המס 2005–2008 בטלות.