פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין אספן גרופ בע"מ (קישור לפסק-הדין).
עניינו של פסק-הדין בשינוי מבנה שביצעה העוררת, חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות-ערך בתל-אביב, בגדרו מוזגה לתוכה חברת אספן נדל"ן בע"מ ("אספן נדל"ן") שהינה חברה בת של העוררת המחזיקה בנכסי נדל"ן רבים בישראל.|
על-פי הסכם המיזוג, הועברו כל נכסיה והתחייבויותיה של אספן נדל"ן לעוררת ואספן נדל"ן חוסלה, כאשר מועד המיזוג נקבע ליום 30.9.2010.
החברות פנו לפקיד-השומה בבקשה לאשר את תוכנית המיזוג, והאחרון אכן אישר את המיזוג תוך שהוא קובע בהחלטתו מיום 1.12.2011, כי מועד שינוי המבנה הינו ביום 30.9.2010; וכי על החברה לדַווח על המיזוג למנהל מיסוי מקרקעין בתוך 50 ימים ממועד מתן החלטתו.
החברות הגישו למשיב, מנהל מיסוי מקרקעין חדרה, הצהרות כנדרש, וזאת במסגרת 50 ימים שנקבעו על-ידי פקיד-השומה, תוך שהן מציינות כי יום המכירה הינו 30.9.2010.
המשיב קיבל את הצהרות העוררת לעניין שווי המקרקעין וחִייב את העוררת בתשלום מס רכישה בשיעור 0.5% (כקבוע בסעיף 103ב לפקודת מס הכנסה), אך חִייב את העוררת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 94 לחוק מיסוי מקרקעין כפועל יוצא מיום הרכישה ב-30.9.2010 ובתשלום קנס בגין אי-הגשה של ההצהרה במועד (קנס על-פי סעיף 94א לחוק).
בעקבות ההשגה שהגישה העוררת, ביטל המשיב את הקנס שהשית עליה, אך דחה את טענות העוררת בדבר חיובה בהפרשי הצמדה וריבית. מכאן הערר.
ועדת-הערר, מפי יו"ר הוועדה השופט ר' סוקול (בהסכמת חברי הוועדה, רו"ח ש' פסטנברג ורו"ח ג' יחזקאלי-גולן), דחתה את הערר.
השופט סוקול קבע, כי בהסכם המיזוג קבעו הצדדים את יום המכירה, יום שינוי המבנה, ליום 30.9.2010, וכך גם ציינו בבקשתם לפקיד-השומה לאישור המיזוג ובהצהרת העוררת למשיב, וממילא העוררת מושתקת מלטעון ליום רכישה שונה.
עוד קבע השופט סוקול, כי קביעת מועד רכישה אחר לצורך קביעת המועד לתשלום מס הרכישה תהווה סטיה של העוררת מהחלטת המיסוי שהתקבלה בהסכמה, בה נאמר במפורש, כי "למען הסר ספק, מובהר בזאת, כי יום הרכישה יהא מועד שינוי המבנה, דהיינו, יום 30.9.2010".
השופט סוקול הוסיף וציין, כי בהחלטת המיסוי ניתנה לעוררת ארכה להגשת הצהרה למנהל מיסוי מקרקעין, וזאת בתוך 50 יום ממועד ההחלטה, אולם לא נאמר בה כי למועד הדיווח תהא השפעה על מועד חובת תשלום המס או על ההוראות בדבר תוספת הצמדה וריבית; וכי העוררת יכולה הייתה להגיש הצהרה ולשלם את המס מייד לאחַר הגשת בקשתה לאישור תוכנית המיזוג ולא להמתין לקבלת הבקשה.