פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין הרצוג (קישור להחלטה).
עניינה של ההחלטה בבקשת המערער, תומר הרצוג, לקבלת הערעור על הסף, מאחר ולטענתו החלטת המשיב, פקיד-שומה חדרה, להורות על פתיחתה של שומה בהסכם על-פי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה (לצורך מיסוי רווח הון שנצמח למערער ממכירה בשנת-המס 2008 של מניות חברה אמריקאית) נעשתה שלא כדין, בחוסר סמכות ובניגוד להסכם השומות שנחתם בין הצדדים.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת א' וינשטיין, דחה את הבקשה.
בראשית הדברים, נדרשה השופטת וינשטין למהותה של בקשה לקבלת ערעור על הסף ובכלל זאת להוראות תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי.
השופטת וינשטין קבעה, בניגוד לעמדת המשיב, כי לבית-המשפט סמכות לדון בטענות המערער, לבחון אותן ולקבוע האם הבקשה עומדת בתנאים הקבועים בדין לצורך "סילוק על הסף" של השומה בצו, או בצידו השני של אותו מטבע – לצורך קבלת הערעור על הסף.
השופטת וינשטיין הוסיפה וקבעה, כי המקרים והמצבים בהם יש מקום להגשת בקשות לקבלת הערעור על הסף במסגרת ערעורי מס הכנסה הינם מצומצמים ביותר; וכי טענה הנושאת כותרת של "מקדמית", אך לצורך הכרעה בה נדרש בירור עובדתי, ראייתי – איננה טענה "מקדמית", אפילו עניינה היה טענה להתיישנות.
לגופו של עניין, קבעה השופטת וינשטיין, כי הבקשה שהוגשה על-ידי המערער לקבלת הערעור על הסף איננה בקשה "מקדמית" במהותה, ועל-כן אין מקום לדון בה בשלב הזה של הדיון, במפוצל מן הדיון בשומה גופה. זאת, מהטעם שבקשת המערער מבוססת על טיעון עובדתי המצריך בירור ראייתי מקיף.