במבזק מיום 18.6.2012 דיווחנו אודות פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בעניין סימקו אחזקות בע"מ (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, נדוֹן עניינה של חברה שפעילותה העסקית מורכבת הן מעסקות החייבות במע"מ (ובעיקר קבלת דמי ניהול מחברות שבבעלותה) והן מעסקות שאינן חייבות במע"מ (ובעיקר מכירת מניות של חברות), וכאשר מנגד החברה דרשה מס תשומות בגין "הוצאות הנהלה וכלליות".
מנהל מע"מ קבע, כי מרבית התשומות קשורות לעסקות שאינן חייבות במע"מ, ועל-כן התיר בקיזוז רק חֵלֶק ממס התשומות, וזאת על-פי היחס שבין היקף העִסקות השונות של המערערת.
בית-המשפט המחוזי בחיפה, מפי ס' הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג, דחה את הערעור, וקבע, כי עיקר פעילותה העסקית של המערערת אינו מדמי ניהול, אלא מרֶווחים ממימוש השקעות בחברות שונות.
עוד קבע בית-המשפט, כי בנסיבות אלו של פעילויות עסקיות מעורבוֹת והגם שלא הוכח קשר ישיר בין הוצאות ההנהלה וכלליות לבין הפעילות העסקית החייבת במס אצל המערערת, ניתן להכיר בחלק היחסי של מס התשומות שהוא כחלקו היחסי של המחזור החייב במס.
היום פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בערעור שהגישה המערערת (קישור לפסק-הדין).
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית (בהסכמת המשנָה לנשיא השופטת מ' נאור והשופט א' שהם), דחה את הערעור.
השופט עמית קבע, כי במקרה דנא אין מדובר בשאלה פנקסית אלא בשאלה האם השתמשה המערערת בתשומות הכלליות רק לעסקאות החייבות במס או שמא גם "לכל שימוש אחר" כקבוע בתקנה 18 לתקנות מע"מ, וממילא נטל ההוכחה מוטל עליה.
לגופו של עניין, השופט עמית דחה את טענת המערערת לפיה הוצאה כללית מותרת בניכוי אלא אם הוכח ששימשה לעסקה שאינה חייבת במס, שכן פרשנות זו מרוקנת למעשה מתוכן את תקנה 18(ב).
עוד קבע השופט עמית, כי המערערת לא עמדה בנטל להוכיח שכּל או עיקר השימוש בתשומותיה הינו לעסקאות החייבות במס, וממילא המשיב אכן היה רשאי לקבוֹע כי היא זכאית לנַכּוֹת רק רבע מהתשומות כמצוות תקנה 18(ב)(3).