פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין מיניס (קישור לפסק-הדין).
באותו מקרה, רכש העורר קרקע בשנת 1991 ונמנע מלדוַוח למשיב, מנהל מיסוי מקרקעין רחובות, על רכישה זו במועד הקבוע בחוק.
בשנת 1996, בחלוֹף כ-6 שנים, מכר העורר את זכויותיו בבית אשר נבנה על-ידו על הקרקע. גם עסקה זו לא דוּוחה במועד אלא רק בסוף שנת 2003, וגם זאת לא מיוזמתו של העורר אלא כתוצאה מפסיקת בית-המשפט המחוזי בסכסוף שהתגלה בין העורר לבין הרוכש.
בעקבות דיווח העורר – לאחַר חלוֹף כ-12 שנים מעת הרכישה וכ-7 שנים מעת הרכישה – דרש המשיב מהעורר להשלים המצאת מסמכים, ומשמסמכים אלה לא הוגשו, הוציא המשיב לעורר שומות מס שבח ומס רכישה לפי מיטב השפיטה.
כ-5 שנים לאחַר הוצאת השומות כאמור, ולאחַר שהמשיב הֵחל בהליכי הוצל"פ כנגד העורר, פנה העורר למשיב בבקשה לתקן את שומת מס השבח על-פי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין ולאור הוראות סעיף 107 לחוק.
ועדת-הערר, בחוות-דעתם של חבר הוועדה עו"ד ד' שמולביץ ויו"ר הוועדה השופט ב' ארנון (בהסכמת חבר הוועדה עו"ד ושמאי מקרקעין ד' מרגליות) דחתה את הערר.
נקבע, כי בדין סירב המשיב להאריך את המועד לתיקון השומה, וזאת לאור התנהלותו של העורר וכמתחייב מהדברים שנאמרו (הגם שאגב אורחא) ה בעניין כספי (ע"א 7759/07).*