פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין וסרמן (קישור לפסק-הדין).
עניינו של פסק-הדין במספר מחלוקות בין המערער לבין המשיב, פקיד-שומה כפר סבא, ובכללן ביחס לשאלה, האם בדין קבע המשיב, כי הוצאות שלא הותרו לחברה ואשר שולמו על-ידו עבוּר החברה מהוות הכנסת עבודה בידו.
באותו מקרה, ניכתה החברה שבשליטת המערער הוצאות בגין עבודות שלפי הנטען בוצעו עבורהֹּ על-ידי חברה קשורה באנגליה וכן הוצאות שהוגדרו כהוצאות פיתוח תכנה בסין ("ההוצאות במחלוקת"). ההוצאות שבמחלוקת נרשמו כנגד זיכוי החו"ז של המערער מבלי שהוצגו אסמכתאות מאמתות כלשהן להוצאתן.
בעקבות הסכמי שומה שנערכו בין החברה לבין המשיב בגדרם תואמו ההוצאות הנ"ל, ייחס המשיב למערער הכנסות במועד שבוֹ זוּכה כרטיסו בחברה בגובה סכום ההוצאות שבמחלוקת, תוך שהוא מסַווג הכנסות אלו כמשכורת.
בית-המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר א' סטולר, קבע, כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, שכּן מלבד עדותו שלו, לא הביא המערער אף עד נוסף לתמוך בטענתו ובכלל זאת את רואה-החשבון אשר ייצגוֹ בהסכמי השומה ואשר שימש כמיַיצגו בתקופה הרלנבטית. כמו-כן, המערער לא הביא תחשיב מטעמו, שיש בו כדי להזים את תחשיבי המשיב.
לאור זאת, קבע השופט סטולר, כי אכן לא היה מקום לזַכּות את כרטיס המערער בגין ההוצאות שבמחלוקת, כאילו אלו שולמו על-ידו לטובת החברה, ולפיכך יש לראוֹת במערער כמי שיתרת חובו של החברה נותרה כפי שהייתה בטרם הזיכוי כאמור.
עם זאת, השופט סטולר הוסיף וקבע, כי בשאלת עיתוי ההכנסה וסיוּוגה נפל המשיב לכלל טעות. שכן, הגם שהקטנת יתרת חובו של המערער לחברה נעשתה שלא כדין ולא שיקפה החזר ממשי ואמיתי של חוב המערער לחברה, ההכנסה בגין ביטול הזיכוי נצמחה רק מאוחר יותר (בעת מכירת מניותיו של המערער בחברה) ויש לסוַוגה כהכנסה מדיבידנד ולא כהכנסה ממשכורת (וראו לעניין זה פס' 34-29 ובפרט פס' 33 לפסק-הדין).