תיקון 147 אוצֵר בחובּו מספר שינויים בכללי המיסוי החָלים על פירוק חברות. שינויים אלה, כוללים, בין היתר, את ביטולה של שיטת הזיכוי ממס.
דיון בשיטה זו חורג ממסגרת זו.
נציין בקצרה, כי לאור שיטה זו ניתן היה להחזיק נכס באמצעות חברת החְזקות שבבעלות יחידים ולממשו אגב פירוקה מרצון של אותה חברה, וזאת, במקרים מסוימים, תוך חבות מס זהה לזו הגלומה בהחזקה ישירה ומימוש על-ידי היחידים.
כך, למשל, רווח הון במכירת נכס שנרכש לאחר 1.1.2003 בידי חברה שהוקמה לאחר 1.1.2003 חויב במס בשיעור 25% במישור החברה; ואילו פירוק החברה לפני מימוש הנכס כאמור הביא לכך שדיבִידנד הפירוק לא חויב במס (המס בשיעור 25% ששולם על-ידי החברה התקבל כזיכוי כנגד המס בשיעור 25% בו חויב היחיד בגין מכירת מניותיו בפירוק).
מהוראות המעבר שנקבעו לעניין זה עולה, כי שיטת הזיכוי ממס תמשיך לחול על חברה שהוחל בפירוקה לפני 1.1.2006. כמו-כן, שיטת הזיכוי ממס תמשיך לחול בשנות-המס 2006 עד 2009 על חברה שמניותיה נרכשו לפני 1.1.2003 (אף אם הפירוק יתחיל לאחר 1.1.2006).
על-כן, על בעלי מניות יחידים שמחזיקים בחברה* שאת מניותיה רכשו ביום 1.1.2003 ואילך לשקול את פירוקה לפני תום שנת-המס 2005. זאת, כמובן, לאחר בחינת השלכות המס הגלומות בפירוק כאמור.
יושם אל לב, כי על-מנת שהחברה תיחשב ככזו שפירוקה הֵחל לפני 1.1.2006 יש לקבל את ההחלטה על פירוק מרצון לכל המאוחר ביום 31.12.2005. בהקשר זה נדגיש, כי פירוק מרצון של חברה פרטית כרוך בפרוצדורה המעוגנת בהוראות פקודת החברות, ואשר חריגה ממנה תביא לסיווּג הפירוק כ"פירוק באין הצהרת כושר פרעון" המחיֵיב, בין היתר, קיום אסיפת נושים. על-כן, אם וככל שיוחלט על פירוק מרצון, יש ראשית לקבל הצהרת כושר פירעון על-ידי דירקטוריון החברה המתפרקת ורק לאחר המצאתה לרשם החברות וקבלת אישורו על כך יש לקבל החלטה באסיפת בעלי המניות על פירוקה מרצון של החברה תוך ויתור (בכפוף להוראות תקנון החברה) על הודעה על-פי סעיף 115(א)(3) לפקודת החברות.
* כוונתנו לחברה שאינה חברה משפחתית, לגבּיה תוצאות המס שונות. בהקשר זה נציין, כי שינוי סיווּגה (ככל שאפשרי) של החברה לחברה מִשפחתית (התייחסנו לסוגיה זו בעבר) ומכירת הנכס (שבבעלות החברה) לאחר שינוי הסיווג כאמור עשויים להוות תחליף לפירוק החברה, שכן מהלכים אלה יביאו, אף הם, להעדר חבות מס נוספת (מֵעֵבר למס בגין מימוש הנכס) במישור בעלי המניות היחידים.