פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין קיבוץ נירים (קישור לפסק-הדין).
קיבוץ נירים וקיבוץ ניר-עוז ("המשיבים") הינם ישובים הגובלים עם רצועת עזה, אשר מוגדרים כ"ישובי ספר" בהתאם לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 ("החוק").
המשיבים, שלהם שטחי זריעה וגידולים חקלאיים הגובלים עם רצועת עזה, התקשרו המשיבים עם חברה בשם "כימניר" העוסקת בריסוס מהאוויר, וזאת כחלק ממהלך העיבוד והטיפול בגידולים החקלאיים
ביום 22.4.2004 פרסם מרכז הביטחון של משרד התחבורה צו איסור טיסה, בו נקבע כי חל איסור מוחלט לבצע טיסות ריסוס (או כל טיסה אחרת) באזורים המצויים בטווח של פחות משלושה ק"מ מהגדר ההיקפית התוחמת את רצועת עזה ("צו האיסור").
כתוצאה מצו האיסור לא ניתן היה לבצע טיסות ריסוס מעל השטחים החקלאיים השייכים למשיבים בתקופה שבין אפריל 2004 לבין פברואר 2005, ובְשל כך לא התבצע ריסוס של הגידולים החקלאיים בשטחים השייכים למשיבים ונגרם להם נזק חקלאי כבד.
המשיבים הגישו למנהל קרן הפיצויים תביעות לקבלת פיצויים בגין "נזק עקיף" כהגדרתו של מונח זה בחוק, אשר נגרם להם לטענתם כתוצאה מצו האיסור. המשיבים טענו בתביעותיהם, כי הגידולים החקלאיים בשדותיהם לא רוססו במשך תקופה של כעשרה חודשים כתוצאה מהוצאת צו האיסור, וכי בעקבות זאת נגרם להם נזק חקלאי כבד שהתבטא בפסילת חלק מהיבול החקלאי שיוּעד לשיווק בשווקים החקלאיים, ובמכירת חֵלקו האחר במחיר ירוד, לצד פסילתו לשימוש כולל בגין ריקבון.
עניינו של פסק-הדין של בית-המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת נ' נצר) בעש"א 10280-02-11 מיום 3.6.2012 (קישור לפסק-הדין), במסגרתו נדחה ערעור שהגיש מנהל קרן הפיצויים על החלטת ועדת הערר במחוז דרום מיום 7.12.2010 לפי החוק.
ועדת-הערר ובית-המשפט המחוזי קבעו, כי המשיבים זכאים לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לגידוליהם החקלאיים בשטחים הגובלים עם רצועת עזה, על אף שהנזקים לא התרחשו עקב פעולות איבה אלא עֵקב צו אשר אסר ביצוע טיסות ריסוס בטווח של פחות משלושה ק"מ מהגדר ההיקפית התוחמת את רצועת עזה מחשש ממשי להתרחשות פעולות איבה.
בית-המשפט העליון החליט ליתן למנהל קרן הפיצויים רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור בזכות, כשבמוקד הדיון השְאֵלה המשפטית הבאה: האם נדרש התובע על-פי סעיף 35 לחוק להוכיח שנזקיו נגרמו כתוצאה מהתרחשות בפועל של פעולת איבה, או שמא די יהיה בכך שיוכיח שהנזקים הינם תוצאה של פעולת מניעה ספציפית שנבעה מחשש ממשי על יסוד מידע קונקרטי מפני פעולת איבה בהתהוות, אף מבלי שאירעה פעולת איבה בפועל.
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' דנציגר (בהסכמת השופטים ע' ארבל וא' שהם) דחה את הערעור.