פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין קולטין (קישור לפסה"ד).
המערער הינו אזרח ישראל ואזרח ארה"ב שהתגורר, עד שנת 1993, בבית בהוד השרון יחד עם אשתו וילדיו.
בשנת 1993 עברו המערער ואשתו להתגורר בבית שרכשו בניוטון שבמדינת מסצ'וסטס, ארה"ב.
ביום 27.4.2000 נכרת בין המערער ואשתו לבין ילדיהם הסכם, בגדרו העבירו המערער ואשתו את הבעלות בביתם בהוד השרון לילדיהם, ללא תמורה, כאשר על-פי ההסכם הוקנתה להם זכות שימוש מוחלטת ובלעדית בבית למשך כל ימי חייהם.
למערער תואר ראשון ושני בחקלאות ותואר שלישי (PhD) בביולוגיה גנטית אותו רכש באוניברסיטת הרווארד.
עד למַעבר לארה"ב בשנת 1993, מילא המערער תפקידים שונים בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת ת"א ובכלל זאת שימש כראש החוק למיקרוביולוגיה וכדירקטור ברמות ליד אוניברסיטת תל אביב בע"מ, חברת מסחור הטכנולוגיות של אוניברסיטת ת"א ("רמות").
אשתו של המערער עבדה כגננת במשרד החינוך, ועם המַעבר לארה"ב פָּרשה ממשרתה.
בארה"ב, הצטרף המערער לחברת הזנק בשם קמג'ניקס, שעָסקה בפיתוח וייצור תרופות נגד זיהומים מיקרוביאליים ודיכוי המערכת החיסונית.
בשנת 1997 רכשה Millennium Pharmaceutical Inc ("מילניום") את קמג'ניקס והמערער מוּנה לסגן נשיא מילניום האחראי על המחקר והפיתוח. ואילו בשנת 2000 מוּנה המערער לסגן נשיא למחקר ופיתוח בינלאומי במילניום.
בסמוך לאחר מכן, מכר המערער את הבית בניוטון ולמעט גיחות לאירופה וארה"ב, בדרך כלל התגוררו המערער ואשתו בישראל.
המחלוקת בין המערער לבין המשיב, פקיד-שומה כפר סבא, נעה סביב שאלת סיוּוגו כתושב ישראל בשנות-המס 2000 ו-2001 ("שנות-המס שבמחלוקת").
לטענת המערער, הוא נחשב לתושב ארה"ב בשנות-המס שבמחלוקת, בעוד שלשיטת המשיב, המערער היה תושב ישראל באותה תקופה.
עוד טען המשיב, כי יש לחיֵיב את המערער במס בהתאם להוראות סעיף 5(2) לפקודת מס הכנסה (כנוסחו לפני תיקון 132) או, לחלופין, לפי הוראות סעיף 5(1) לפקודה (כנוסחו לפני התיקון האמור).*
* וכך קבע סעיף 5 לפקודת מס הכנסה (כנוסחו לפני תיקון 132):
"בלי לגרוע מהוראות כל דין בדבר מקום ההכנסה יראו כהכנסה מופקת בישראל:
(1) ריווח או השתכרות שהפיק אדם מעסק שהשליטה בו וניהולו מופעלים בישראל, או ממשלח-יד שבדרך כלל הוא עוסק בו בישראל;
לענין זה –
(א) 'משלח יד' – בין שההכנסה ממנו היא לפי סעיף 2(1) ובין שההכנסה ממנו היא לפי סעיף 2(2);
(ב) משלח יד שעסק בו אדם בחוץ לארץ לא ייחשב כשונה ממשלח היד שעסק בו בישראל בשל כך בלבד שבישראל הכנסתו מאותו משלח יד היתה לפי סעיף 2(1) ואילו בחוץ לארץ היא היתה לפי סעיף 2(2), או להיפך;
(ג) מי שעסק בחוץ לארץ באותו משלח יד שבו עסק בישראל, יראוהו, כל עוד הוא תושב ישראל, כמי שעוסק בדרך כלל באותו משלח יד בישראל.
(2) הכנסת עבודה כשהעבודה נעשתה בישראל בין על ידי תושב ישראל ובין על ידי תושב חוץ, למעט הכנסה כאמור של תושב חוץ מעבודה אצל מעביד שגם הוא תושב חוץ, אם העובד שהה בישראל בשנת המס תקופה או תקופות שאינן עולות בסך הכל על 90 יום וההכנסה לא עלתה על 5 ש"ח;
..."
יצוין מיד, כי בגין הכנסותיו מעבודתו במילניום הגיש המערער דין וחשבון לרשויות המס בארה"ב ואף שילם את המס שנדרש לשלם בארה"ב.
עוד יצוין, כי על רקע תשלום המס בארה"ב הגיש המבקש שתי בקשות לעיכוב הליכי הערעור כדי לאפשר למשיב לפתוח בנוהל הסכמה הדדית בהתאם להוראות סעיף 28 לאמנת המס בין ישראל לארה"ב. ואולם, בקשות אלו נדחו הן על-ידי המשיב והן על-ידי בית-המשפט.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.
השופט אלטוביה נדרש להגדרת המונח "תושב ישראל" שבסעיף 1 לפקודה, כנוסחה לאחַר תיקון 132, ביחס לשנות-המס שבמחלוקת, הגם שמדובר בתקופה שלפני תיקון 132. זאת, בהתאם להלכת גונן (ע"א 477/02), לפיה ניתן להיעזר בהגדרה החדשה שנקבעה בתיקון האמור ובחזקות שנקבעו בה כדי לבחון את שאלת התושבוּת גם במקרים עליהם חל נוסחהּ הקודם.
השופט אלטוביה קבע, כי ממרשמי משטרת הגבולות שהוצגו בפניו עולה, כי בשנת 2000 שהה המערער 205 ימים בישראל ובשנת 2001 שהה 256 ימים בישראל, וממילא יש לראוֹת במערער תושב ישראל, אלא אם יסתור חזקה זו.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי הנסיבות העובדתיות שהוצגו בפניו – ובפרט העובדה שהעברת הבעלוּת בבית בהוד השרון נעשתה בכפוף להקניית זכות השימוש הבלעדית בו למערער ולאשתו כמו גם העובדה הנוספת שבשהותם בישראל התגוררו המערער ואשתו בבית זה – תומכות במסקנה, כי הבית בהוד השרון היה בית הקבע של המערער בשנות-המס שבמחלוקת.
השופט אלטוביה המשיך ובָּחן את מקום תושבוּת המערער בהתחשב במכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים וקבע כדלהלן: ראשית, קבע השופט אלטוביה, כי התקנת קווי טלפון בישראל לשימוש פרטי ועסקי וכן רכישת מכונית כמו גם חידוש רישיון נהיגה בישראל מהווים סממן לחידוש מגוריהם של בני-הזוג בישראל. עוד נקבע, כי העובדה שבניו הבגירים של המערער התגוררו בישראל אינה מהווה, כשלעצמה, סממן לתושבוּת ההורים, אך יש בה כדי לתת תוספת משקל לקיום אינטרס משפחתי בישראל, וזאת על רקע הזיקות הנוספות שהתקיימו ובכללן קבלת גמלה ממשרד החינוך בישראל וקצבה מהמוסד לביטוח לאומי בישראל, תשלום דמי ביטוח לאומי/בריאות בישראל ומעורבותו של המערער בחברות ישראליות כאשר במעורבות זו היה גלום אינטרס כלכלי.
השופט אלטוביה קבע, כי הגם שהמערער היה מעורב בארגונים קהילתיים ובקשרי חברות בארה"ב, ואף החזיק בית ומכונית בארה"ב כמו גם ברישיון נהיגה כאזרח ודרכון אמריקאי - וכי בכל אלה יש לתמוך במסקנה כי המערער ואשתו התערו בחיי החברה בארה"ב - עדיין בשנות-המס שבמחלוקת שהו המערער ואשתו בארה"ב למשך תקופות קצרות בלבד ובכך יש לערער מאוד את המסקנה האמורה.
עוד קבע השופט אלטוביה, כי לאור שינוי מעמדו ותפקידו של המערער בשנת 2000 חזר המערער להתגורר בישראל וכאן היה מרכז חייו, וממילא יש לראות בו כתושב ישראל בשנות-המס שבמחלוקת.
השופט אלטוביה המשיך ונדרש לשאלת חבותו במס של המערער על-פי הוראות סעיפים 5(1) ו-5(2) לפקודת מס הכנסה (כנוסחן לפני תיקון 132).
באשר להוראות סעיף 5(2) לפקודה קבע השופט אלטוביה, כי הנסיבות מצביעות על כך שהמערער שימש כאחראי על נציגות מילניום בישראל ויש לראוֹת בישראל כמקום בו נעשתה עבודתו של המערער (וכלשון השופט - "ישראל שימשה 'נמל הבית' בשנות המס האמורות").
ואילו לגבי סעיף 5(1) לפקודה, קבע השופט אלטוביה, תוך שהוא מתייחס להלכת גבריאלה שלו (ע"א 2308/08), כי משלח ידו של המערער בשנות-המס שבמחלוקת כלול "בתחומי כישוריו/ניסיונו/השכלתו" וכנגזר מכך מהווה אותו משלח יד בו עָסק בישראל.