במבזק מיום 8.9.2011 התייחסנו לפסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין שמשון זליג ושות' (ו"ע 1341-08).
באותו מקרה, דחתה הוועדה את הערר, וקבעה, כי בדין תיקן המנהל את שומת מס הרכישה שהוּצאה בשעתו לעוררת. זאת, לאור תיקון להסכם המקורי ש"נחשף" אגב הליך משפטי אחר שניהלה העוררת, שלא דוּוח למנהל, ואשר יש בו כדי לשנות את התמורות המוסכמות בין הצדדים.
הוועדה קבעה, כי המשיב היה רשאי להוציא שומה חדשה על-פי סעיף 82 לחוק מיסוי מקרקעין, וממילא אין לקבל את טענת העוררת בדבר היעדר סמכותו של המשיב לתקן את השומה לפי סעיף 85.
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' דנציגר, דחה את הערעור שהגישה העוררת (ע"א 9257/11).
השופט דנציגר קבע, כי ההסכם המתוקן מהווה שינוי מהותי של ההסכם המקורי – שכן, הוא שינה לא רק את שווי העִסקה אלא גם את גובה המס שיש לשלם בעטייה – ועל-כן קמה החובה לדַווח עליו.
השופט דנציגר הוסיף וקבע, כי הבסיס הסטטוטורי על-פי מוסמך המשיב להוציא שומה חדשה כפי שנעשה במקרה דנן הינו אכן סעיף 82 לחוק, וכי בניגוד לטענת המערערת, הוצאת השומה החדשה לא באה בעקבות שינוי מאוחר בשווי המקרקעין.
לבסוף קבע השופט דנציגר, כי הוצאת השומה מכוח סעיף 82 לחוק אינה עולה כדי "פתיחת שומה" לה שמוּר הֶסדר מיוחד מכוח סעיף 85.