פורסמה החלטה בעניין Tamares Israel Real Estate Aps (קישור לפסה"ד).
עניינה של ההחלטה בבקשה שהוגשה על-ידי מנהל מיסוי מקרקעין חיפה, במסגרת ערר מס שבח, למתן צו המחייב את העוררת להמציא תצהיר גילוי מסמכים ספציפיים, ליתן פרטים נוספים ולחַייב את העוררת לאפשר עיון במסמכים.
בקצרה נציין, כי העוררת, חברה זרה הרשומה בדנמרק, מכרה מניותיה בחברת טמרס נדל"ן (ישראל) בע"מ ("טמרס נדל"ן"), הנחשבת לאיגוד מקרקעין כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין.
לטענת העוררת, רווח ההון (שבח המקרקעין) ממכירת המניות אינו חייב במס בישראל לאור הוראות האמנה למניעת מסי-כפל בין ישראל לבין דנמרק.
לשיטת מנהל מיסוי מקרקעין, לעומת זאת, העוררת הוקמה בדנמרק במטרה להתחמק ממס בישראל, ויש להתעלם מהעובדה שהעוררת רשומה בדנמרק ולשלול ממנה את הטבות המס על-פי האמנה. המשיב הוסיף והדגיש, כי כל מניות העוררת מוחזקות על-ידי חברה זרה הרשומה בגיבלרטר ("חברת האם") שמניותיה מוחזקות על-ידי נאמנות זרה הרשומה המדינת ליכטנשטיין ("הנאמנות"), כאשר יוצר הנאמנות והנהנה הינו מר חיים זבלדוביץ' (תושב ואזרח בריטי).
במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, הסכימו הצדדים להעביר מסמכים לעיון וליתן תשובות לשאלונים. עם זאת, העוררת חָלקה על חֵלק מדרישות המשיב, ועל-כן נקבע, כי המשיב יוכל להגיש בקשה מתאימה לגילוי מסמכים.
בקשה כזו אכן הוגשה והיא שעמדה לפתחה של ועדת-הערר.
ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול – יו"ר, ורו"ח ג' יחזקאלי-גולן ורו"ח ש' פסטנברג – חברים) קיבלה באופן חלקי את הבקשה.
לאחַר סקירה מעניינת של סוגיות דיוניות שונות בערעורי מס לרבות גילוי ועיון במסמכים, קבעה הוועדה, כי בכל הקשור למסמכי חברת האם, מסמכי הנאמנות ומסמכיו של מר זבלדוביץ', אין כל מקום למתן הצו, שכּן לא רק שכּל אלה אינם בעלי דין, אלא שהמסמכים האמורים אינם בשליטת העוררת.
לעומת זאת, קבעה הוועדה, כי המשיב זכאי לעיון באותם מסמכים של העוררת שהינם רלבנטיים לבחינת מעמדה על-ידי האמנה ועמידתה בתנאי האמנה.
ראוי לציין מדברי הוועדה לפיהם אין לתת צו כאשר תכלית הגילוי הינה "מסע דיג" (סעיף 30 להחלטה): "ככל שהמשיב סבור כי העוררת הינה רק 'חברת צינור' וכי בפועל בעלי הזכויות היו אחרים, יש להניח כי בטרם החליט לדחות את טענות העוררת, עמדה בפניו תשתית ראייתית מספקת. אין להפוך את הליך הגילוי והעיון במסגרת הערעור למסע דיג למציאת ראיות שהיו אמורות להיות חלק מהתשתית העובדתית על פיה דחה המשיב את הצהרת העוררת. לא נטען בפנינו כי התשתית הראייתית שעמדה בפני המשיב לא קבילה; לא נטען כי המשיב דרש מסמכים וידיעות או כי עשה שימוש בסמכות הנתונה לו ולא נענה; לא נטען כי העוררת הסתירה ראיות ומסמכים שנדרשו וכדומה. ככל שהמשיב סומך על טענת 'המלאכותיות' לפי סעיף 84 לחוק, הנטל עליו להביא ראיות ואין לאפשר לו לבסס טענה שכזו על מסמכים אותם הוא מנסה 'לדוג' מהעוררת..."