במבזק מיום 21.7.2013 התייחסנו לפסק-הדין בעניין קרלוס בגס (קישור לפסה"ד).
באותו מקרה, קבע השופט מ' אלטוביה, כי הפרשנות הנכונה של הוראות סעיף 64א(א)(1) לפקודה – לפיהן "רווחים שחולקו מהכנסות החברה בשנים שהמס שהיא חייבת בו חושב על פי סעיף זה (להלן בסעיף זה – תקופת ההטבה) יראו כאילו לא חולקו" – היא זו שמתירה חלוקה ללא חיוב במס רק של רווחים ששולם בגינם מלוא המס באופן מהותי.
כך, קבע השופט אלטוביה, ניתן לחַלק רווחים ללא חיוב במס רק אם שולם בגינם מס בשיעור שולי, או אם הם קוזזו כנגד הפסד שצמח בשנים בהן החברה היא חברה משפחתית שגלום בו מגן מס בשיעור מס שולי וכו'.
כעת פורסם פסק-הדין של השופט אלטוביה בעניין שלמה שפירא (קישור לפסה"ד), שבּו נדונה סוגיה זהה.
השופט אלטוביה דחה את הערעור, תוך שהוא קובע כי לא מצא דבר בעוּבדות המקרה או בטענות הצדדים בכדי לשנות ממסקנתו בעניין קרלוס בגס.
בהתאם, קיבל השופט אלטוביה את עמדת המשיב, לפיה להכנסתו החייבת של המערער (הנישום המיַיצג) בשנת-המס 2004 תיווסף הכנסה מדיבידנד בגין הרווחים שחולקו מתוך ההכנסה החייבת שקוזזה כנגד הפסדי העבר של המערערת מהתקופה טרם היותה חברה משפחתית.