במבזק מיום 25.2.2013 התייחסנו, בין היתר, לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין טריניטי מערכות מיחשוב (קישור לפסה"ד).
באותו מקרה, הגיש המשיב, מנהל מע"מ ת"א, בקשה לסילוק על הסף של הערעור, וזאת לאור האיחור במועד הגשתו.
השופט א' אורנשטיין קיבל את הבקשה תוך שהוא קובע, כי הגם שהוכח שהמערערת לא ידעה על החלטת המשיב לדחות את ההשגה, הוכח, כי מיַיצגה של המערערת קיבל מהמשיב מכתב בו צוין כי ההשגה נדחתה.
עוד קבע השופט אורנשטיין, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת המערערת, כי מיַיצגה לא העביר לה עהתק ממכתב זה, אין בכך כדי לסייע לה, שכּן זה פעל כשלוח מטעמה, ובהתאם להוראות סעיף 2 לחוק השליחות, יש לראוֹת במערערת כמי שקיבלה את מכתב המשיב עם מסירתו לידי מיַיצגה.
לאור זאת, קבע השופט אורנשטיין, כי הערעור הוגש לפתחו של בית-המשפט זמן רב לאחַר חלוֹף המועד להגשתו, מבלי שהוגשה לבית-המשפט בקשה להארכת מועד, וממילא מבלי שיש למערערת טעם מיוחד לכך. בנסיבות אלו, דין הערעור להיות מסולק על הסף.
ביום 11.8.2013 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד, מפי השופט ד"ר א' סטולר, בעניין סמאר בניה והשקעות בע"מ (קישור לפסה"ד).
באותו מקרה, הוציא המשיב, מנהל מע"מ נתניה, שומה למערערת לשנים 2009 ו-2010, וזאת ביום 28.6.2011.
ברם, רק ביום 10.12.2011 – דהיינו, כארבעה וחצי חודשים לאחר מכן – הגיע לידי המשיב מכתב מטעם המערערת שכותרתו "השגה"
המשיב סירב לרשוֹם את ההשגה, תוך שהוא מציין, כי מכתבה של המערערת אינו עונה לשאלת השיהוי ואף אינו מעלה כל נימוק כנגד השומה גופה, פרט לנימוק כללי.
השופט סטולר הורה על מחיקת הערעור על הסף, תוך שהוא קובע, כי למרוֹת שהמשיב שלח למערערת את השומה בדואר רשום לכתובת שהוזנה על-ידי מיַיצג המערערת, האחרונה לא הגישה את ההשגה תום 30 יום כנדרש, וממילא איבדה את זכותה להשגה כאמור ואף את זכות הערעור לבית-המשפט.
השופט סטולר הוסיף וציין, הגם שלמעלה מן הדרוש, כי גם לגופו של עניין, המערערת לא העלתה טענות המצביעות על כך שסיכויי הערעור טובים, ומשכך אינו נדרש לעניין זה.