פורסמה החלטתו של בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, בעניין עמירם סיון בע"מ (קישור להחלטה).
באותו מקרה, הגישה המערערת בקשה מקדמית לקבל את הערעור על הסף מחמת התיישנות בגין איחור המשיב בהפעלת סמכותו בהחלטה בהשגה.
לטענתה, המועד האחרון להפעלת סמכות המשיב לקבוֹע את השומה בצו על-פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה היה ביום 26.1.2007, בעוד שרק ביום 30.1.2007 התקבל הצו במען המערער, וזאת באמצעות דואר רגיל.
עוד טענה המערערת, כי הגם שהצו נשלח אליה בפקס ביום 22.1.2007, אין מדובר בהמצאה כדין, שכּן על-פי הוראות סעיף 238 לפקודה "הודעה ניתנת להמצאה לאדם בין לידו ובין בדואר רשום", וזאת בדומה להוראות סעיף 149, לפיהן הודעת שומה תומצא לנישום "ביד או בדואר רשום".
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הבקשה.
בראשית הדברים, ציין השופט אלטוביה את ההלכה שנקבעה בעניין סמי (ע"א 5954/04), בגדרהּ קבע בית-המשפט העליון, כי רואים בפקיד-השומה כמי שהשתמש בסמכותו לקבוֹע את השומה רק במועד שבו סיים לקבוֹע את השומה ושלחהּ אל הנישום.
עוד ציין השופט אלטוביה את פסק-הדין בעניין יגאל דור און (רע"א 429/12), לפיו הלכת סמי תחול אף במקרים בהם הנישום היה מודע לתוכן השומה הצפויה אף בטרם זו הוּצאה בפועל.
לאור זאת, קבע השופט אלטוביה, כי לשם הכרעה בבקשת המערערת עליו לבחון רק האם ההחלטה בהשגה הובאה לידיעת המערערת או מיַיצגה לפני יום 26.1.2007. על שאלה זו ענה השופט בחיוב, תוך שהוא מבדיל בין שאלת המצאת השומה כדין לבין שאלת עצירת מירוץ ההתיישנות על-ידי יידוע הנישום על כך שהשומה נקבעה ומהו תוכנה.
במקרה דנא, קובע השופט אלטוביה – תוך שהוא מַפנה גם לפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' מזרחי) בעניין שלמה אביטל (עמ"ה 506/07) – המשיב יידע את המערערת, כי נקבעה השומה וכי היא נשלחה כבר אל מענה וכי לא מדובר עוד בידיעה משוערת אלא בידיעה קונקרטית, וממילא זו עוצרת את מירוץ ההתיישנות.
לאור האמור, קבע השופט אלטוביה, כי עם משלוח הפקס ביום 23.1.2007 נעצר מירוץ ההתיישנות שבסעיף 152 לפקודה ויש לראוֹת במשיב כמי שהפעיל את סמכותו בהתאם לקביעות הלכת סמי.
עוד קבע השופט אלטוביה, כי לאור האמור, הוא אינו נדרש לשאלה בדבר משמעות והשלכות המצאת הצו למערערת ביום 30.1.2007, לכאורה באמצעות דואר רגיל ולא בדואר רשום.