פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופט ד' מינץ, בעניין חברת מגדניית הדר בע"מ (ע"מ 22037-11-11).
עניינו של פסק-הדין במספר מחלוקות, מתוכן ראינו לנכון להתייחס לשתיים.
מיסוי המחאת הסכמי שכירות
ביום 18.1.2007 מכרה המערערת את חלקה בקניון בית הדר בירושלים כמו גם את מניותיה בחברת הניהול, בתמורה ל-31 מליון $, כאשר סך של כ-21.5 מליון ש"ח מהתמורה כאמור יוחס כתמורה עבוּר המחאת הסכמי שכירות.
לטענת המערערת, מדובר בהכנסה הונית.
לעומת זאת, לטענת המשיב, הפיצול בין מכירת הזכויות במקרקעין לבין מכירת הזכויות מדמי השכירות נעשה על-ידי המערערת על-מנת להימנע מתשלום מס מכירה ומס שבח. עוד טען המשיב, כי הסך הכולל שנקבע לזכויות מהסכמי השכירות שווה לדמי שכירות לקצת יותר משנה, וממילא יש להתייחס לתמורה זו כמעין הקדמת תשלום דמי השכירות, דהיינו מדובר בהכנסה פירותית.
השופט מינץ קיבל את עמדת המערערת, תוך שהוא קובע, כי העובדה שהיוון דמי השכירות נעשה אך לגבי תקופה קצרה יחסית אינו משנה לעניין זה.
הכנסות המערערת מתיסוף בשער המטבע
המערערת נטלה בשנת 2001 הלוואה בנקאית בסל של כ-74 מליון ש"ח, שהוצמדה בעיקרה ליין היפני. כתוצאה מתיסוף של השקל בהשוואה ליין, נצמחו למערערת בשנים 2007-2005 רווחים חשבונאים בסך של כ-15 מליון ש"ח.
המערערת רשמה רווחים אלה כהכנסות מימון אך לא כהכנסות לצורכי מס.
לטענת המשיב, מדובר ברווחים החייבים במס.
השופט מינץ קבע, כי ההכנסות מתיסוף השקל היו אינטגרליות לפעילותה העסקית, שכן ההלוואה ניטלה לשם קידום פעילותה השופטת בהקמת הקניון שהיוותה את פעילותה היחידה.
השופט מינץ הוסיף וקבע, כי ההכנסות האמורות נכללות גם בגֶדר סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה, שכן הסעיף כולל, לשיטתו, גם רווח שנתקבל מתוספת שלילית לחוב או לקרן מִלווה.
עוד קבע השופט, הגם שלהשלמת התמונה בלבד, כי לא נראה על פניו שניתן להסמיך את המקור להכנסה החייבת של הפרשי השער השליליים על סעיף 3(ב) לפקודה, שעניינו במחילת חוב. זאת, מהטעם שבאותו מקרה לא הייתה כלל מחילת חוב, שהרי ההלוואה הושבה כולה לבנק והבנק לא מחל למערערת ולוּ על חלק קטן מההלוואה.
יש להדגיש, כי לקביעותיו של השופט מינץ השלכות מרחיקות לכת מֵעבר למחלוקת נשוא פסק-הדין, כגון: ביחס לרכישה עצמית של אג"ח.