פורסם פסק-הדין בעניין שרגאי (ע"מ 1222-03).
המערער, באמצעות מיַיצגו דאז, הצהיר בפני רשויות המס על הכנסה פטורה שצמחה לו. הצהרה זו נעשתה על רקע פקודת יומן שנעשתה בספרי החברה שבבעלות המערער ואשר זיכתה את המערער בסכום של 4 מליון ש"ח. לאחר מכן, השיג המערער על השומה שנקבעה לו באשר לאופן סיווג ההכנסה האמורה. לאחַר שנדחו טענותיו בהשגה והוּצא צו הקובע את השומה בעניינו, הגיש המערער את הערעור דנא, ובו שב וחזר על טענותיו בנוגע לאופן סיווג ההכנסה בהודעת הערעור. לבסוף, נזכר המערער בנימוקי הערעור, כי למעשה כְּלָל לא צמחה לו ההכנסה האמורה ואף אם צמחה, היא לא נתקבלה בידיו.
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.
השופט אלטוביה קבע, כי בתי-המשפט שללו כבר בעבר את האפשרות להעלות בהליך המשפטי טענות עובדתיות שלא הועלו בהליך ההשגה לפני המשיב.
השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי אף אם היה נכון לראוֹת בטענות המערערת כטענות שאינן טענות עובדתיות חדשות שסותרות את טענותיו בשלב ההשגה או כי מדובר בהרחבת חזית בהסכמה, הרי שגם לגופו של עניין יש לדחות את הערעור, שכּן הוכח, כי למערער צמחה הכנסה מידי החברה ויש למסותו בגינהּ בשנת-המס שבערעור.