פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין לנגר (ע"א 3440/11).
באתו מקרה, רכש המערער זכויות חכירה במגרש שעליו היה בנוי שלד בית מגורים. במסגרת הדיווח למשרדי מיסוי מקרקעין התחייב המערער בתצהיר להשלים את בניית הבית לדירת מגורים בתוך 6 חודשים מיום הרכישה. לטענתו, שלד הבית נרכש על-מנת לשַמש כמגורים עם השלמת בנייתו, ולכן יש לראוֹת את הבית כדירת מגורים וחישוב מס הרכישה צריך להיקבע בהתאם לפי תקנה 2(2א) לתקנות מס רכישה.
המשיב, לעומת זאת, שם את מס הרכישה לפי הוראת תקנה 2(1) לתקנות, דהיינו בשיעור 5%.
בית-המשפט העליון, מפי השופט י' עמית, דחה את הערעור, בקובעו, כי רק מקום בו ניתנה התחייבות של המוֹכר – ולא של הקונה – לסיים את הבנייה, יראו את הדירה כדירת מגורים לצורך מס רכישה.