בית-המשפט המחוזי בתל-אביב: האם תושב ישראל שעבד בארה"ב וחויב במס מדינתי זכאי לקבל בגינו זיכוי ממס ישראלי או לנכּותו כהוצאה לצורכי מס?

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אלפסי (ע"מ (ת"א) 1292/07).

באותו מקרה, נדוֹנה השְאֵלה, האם יוּתר למערער לקבל זיכוי מהמס הישראלי בגין מיסים ששילם למדינת אורגון שבארה"ב במהלך עבודתו שם בחברת אינטל קורפוריישן (חברת האם של אינטל הישראלית).
זאת, בהתאם להוראות סעיף 199 לפקודת מס הכנסה, כנוסחן לפני תיקון 132.*

* במסגרת תיקון 132 תוקנו הוראות סעיף 199 לפקודה כך שהגדרת המונח "מסי חוץ" כוללת במפורש את המס המדינתי

בית-המשפט המחוזי, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור.

השופט אלטוביה קיבל את עמדת המשיב וקבע, כי הגדרת המונח "מסי חוץ" שבסעיף 199 לפקודה – דהיינו, "מסים המשתלמים במדינה גומלת ולפי ההסכם ניתן לזכות בהם חשבון מסי ישראל שעל אותה הכנסה" – אינה כוללת את המס המדינתי. זאת, מהטעם שלשון ההגדרה ברורה וחד-משמעית, וממילא פרשנותו של המערער הינה מרחיקת-לכת, סוטה באופן משמעותי מהלשון האמורה ומובילה למעשה למשמעות הפוכה ממשמעותן הרגילה של המילים "לפי ההסכם".

השופט אלטוביה הוסיף וקבע, כי כְּלָל 10 לכללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ), תשמ"ב-1982 – העוסק במיסוי-כפל של עובד תושב ישראל שנשלח לחו"ל לביצוע עבודה עבוּר מעבידו הישראלי – אינו חל על המערער. זאת, היות שעניינו של הכְּלָל האמור ב"מדינת חוץ" המוגדרת כ"מדינה שאינה מדינת ישראל בה מפיק עובד הכנסה ממשכורת חוץ", בעוד שמדינת אורגון אינה מדינה, אלא בגֶדר "קנטון נטול ריבונות".

עוד קבע השופט אלטוביה, כי אין לקבל את טענתו החלופית של המערער, לפיה חל עליו סעיף 1 לצו מס הכנסה (הקלה ממסי כפל), התשכ"ד-1963 ("צו ההקלה").
זאת, מהטעם שתכלית צו ההקלה היא ליתן הקלה לנישומים אשר הפיקו הכנסתם במדינה שעִמה אין לישראל אמנת מס, בעוד שאין זה המצב במקרה של המערער, לאור קיומה של אמנת-המס בין ישראל לבין ארה"ב.

באשר לטענתו החלופית של המערער – לפיה יש להתיר לו לנַכּוֹת מהכנסתו כהוצאה את המס המדינתי ששילם – קבע השופט אלטוביה, כי הגם שאין לקבל את טענת המשיב לפיה יש לגזוֹר לעניין זה מסעיף 32(7) לפקודה (האוסר על ניכוי תשלומים למס הכנסה בישראל), הצדק בעניין זה עם המשיב.
שכּן, אופיו של תשלום מס על הכנסה לא מאפשר לנישום לעבוֹר את משוכת התנאי הדורש שהפקת ההכנסה אינה אפשרית (או למִצער אינה סבירה), אלמלא היה מוציא הנישום את ההוצאה כולה, וממילא אין מדובר בהוצאה המותרת בניכוי.