פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין קיבוץ אילות: אין לפרש חקיקת מס לטובת הנישום

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין קיבוץ אילות (ע"א 3067/11).

באותו מקרה, נדוֹן עניינו של קיבוץ אילות השוכן בסמוך ובצמוד לעיר אילת, בשטח שרוחבו קילומטר אחד מגבול העיר.
הקיבוץ הינו "עוסק" לצורכי מע"מ, ובתקופה הרלבנטית השכיר מקרקעין שבשטחו לעוסקים שונים, תוך שהוא מדַווח על ההשכרה כעסקה הפטורה ממע"מ בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממיסים), התשמ"ה-1985 ("החוק"), הקובע, כי "הוראות חוק זה יחולו גם לגבי יחיד וחבר בני אדם הפועלים בשטח שרוחבו קילומטר אחד מגבולות אזור אילת...".
לטענת הקיבוץ, מכוח הוראות אותו סעיף 17, חלה על השכירות הוראת סעיף 5(ד) לחוק, לפיה "מכירתם של מקרקעין המצויים באזור אילת תהא פטורה ממס ערך מוסף...".
המקרקעין האמורים אינם מצויים אמנם "באזור אילת" (שכן זה מוגדר בסעיף 1 לחוק כ"תחום העיר אילת"). ברם, כך טענת הקיבוץ, מצוייים הם ברצועת הקילומטר מאזור אילת, ועל-כן העִסקות שנעשות בהן פטורות ממע"מ עֵקב הרחבת הפטוֹר הקבועה בסעיף 17 לחוק.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (הנשיא י' אלון) דחה את הערעור (ע"מ 5243-07-10).
מכאן הערעור לבית-המשפט העליון.

בית-המשפט העליון, מפי השופט י' דנציגר (בהסכמת השופטים ע' פוגלמן וצ' זילברטל) דחה את הערעור, בקובעו, כי לא ניתן למצוא בלשון החוק אחיזה לשונית, ולוּ אחיזה מינימאלית, לפרשנות שמציע הקיבוץ, ולפיה יש להחיל את הוראות סעיף 17 לחוק גם על סעיף 5(ד). שכן, סעיף 5(ד) לחוק כלל אינו מזכיר את המילים "תושב אזור אילת", דהיינו, שאלת התושבוּת של בעל המקרקעין אינה רלבנטית במסגרת סעיף 5(ד) לחוק, ומנגד, סעיף 17 לחוק כלל אינו עוסק ב"מכירתם של מקרקעין".
נוכח מסקנה זו, קיבל השופט דנציגר את טענת המשיב, כי אין צורך להמשיך ולבחון את טענות הקיבוץ בדבר הפרשנות התכליתית שיש להעניק לחוק בכלל ולסעיף 17 בפרט.

חשוב לציין את דברי השופט דנציגר, לפיהם אין בידיו לקבל את טענת הקיבוץ, כי נוכח אופיו של סעיף 17 לחוק כסעיף פטוֹר, ונוכח הספק או חוסר-הבהירות בלשונו, יש לפַרשו לטובת הנישום. זאת, מהטעם שמדובר, כאמור, בלשון ברורה שאין בה נקודת אחיזה לפרשנות שנטענה על-ידי הנישום.
זאת ועוד. השופט דנציגר הוסיף וציין כהאי לישנא: "אשר לשאלה מה דינו של סעיף שלשונו יוצרת 'מתחם' אפשרויות לשוניות ושבית המשפט לא מאתר בו תכלית מס ספציפית, סבורני, מבלי לקבוע מסמרות, שיש מקום לנקוט במקרה שכזה בגישה פרשנית שמרנית שנצמדת ללשון החוק ואינה 'מותחת' גבולותיו, לכאן או לכאן, יהיה זה סעיף פטור או סעיף שמטיל מס." (סעיף 21 לפסק-הדין).
והדברים ברורים.