ועדת-הערר: הכיצד על מנהל מיסוי מקרקעין לקבוֹע את מועד שינוי הייעוד של מקרקעין מרכוש קבוע למלאי עסקי?
18/11/2012
פורסם פסק-הדין של ועדת-הערר שליד בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בעניין אמקור בע"מ (ו"ע 1230/06).
העוררת, שהינה החוכרת של נכס מקרקעין ביגאל אלון בתל-אביב, דיוְוחה בשנת-המס 2003 לפקיד-השומה על שינוי ייעוד, נכון ליום 31.12.2002, של מחצית מהנכס מרכוש קבוע למלאי עסקי. זאת, בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק מיסוי מקרקעין.
באוגוסט 2004 הגישה העוררת למשיב, מנהל מיסוי מקרקעין, הצהרה על שינוי הייעוד כאמור. ברם, המשיב קבע את מועד שינוי הייעוד ליום 6.9.2000, תוך שהוא מתבסס על החלטת פקיד-השומה לקבוֹע את שינוי הייעוד למועד האמור.
אלא מאי, הסתבר שהודעת פקיד-השומה על הקביעה בדבר מועד שינוי הייעוד כאמור נשלחה למשיב אך מעולם לא נשלחה לעוררת, וממילא זו לא יכולה הייתה להגיב על כך לא כל שכּן להשיג עליה. מכאן הערר.
ועדת-הערר קיבלה את הערר ברוב דעות (חוות-דעתו של חבר הוועדה, רו"ח צבי פרידמן, בהסכמת חבר הוועדה הנוסף, רו"ח א' מונד, ועל דעתה החולקת של יו"ר הוועדה, ס' הנשיא בדימוס, השופטת ר' שטרנברג אליעז).
רו"ח פרידמן קבע, כי הגם שהוראות סעיף 5(ב) לחוק מיסוי מקרקעין - הפותחות במילים "שוכנע פקיד השומה שאדם העביר זכות במקרקעין... לעסקו כמלאי עסקי..." - חלות גם על שינוי ייעוד שביוזמת פקיד-השומה, שינוי כאמור כפוף להוצאת שומה, השגה וערעור, וכל עוד אלה לא הסתיימו טרם מוצה וטרם הסתיים שלב השכנוע.
שעה שכך, והיות שלא ניתנה לעוררת זכות טיעון וערעור על החלטת פקיד-השומה, נוצרה סטייה מהותית מכללי הצדק אשר יש בה כדי לאיין את תוקפה של אותה החלטה ולהפכה לבטלה (Void), וכנגזר מכך, להשמיט גם את אדניה של החלטת המשיב שהסתמכה על החלטה זו.