האם ניתן לבטל הסכם שומה שנחתם על-ידי רואה-חשבון מייצג בטענה של היעדר הרשאה מפורשת ביפוי הכוח לגבי פשרה?

פורסם פסק-הדין של בית-משפט השלום בירושלים בעניין לוי (ה"פ 676-09).

להלן עוּבדות המקרה בתמצית:
בשנת 2002, שכר התובע את שירותיו של רואה-חשבון על-מנת לטפל בשני עניינים עיקריים מול פקיד-השומה: האחד, קיזוז הפסד מנכס בית; השני, טיפול בפריסת קצבת נכות שקיבל ממבטחים.
לשם כך, חתם התובע על יפוי-כוח סטנדרטי, המסמיך את רואה-החשבון "להיות בא כוחי ולפעול בשמי בכל פעולה שהינה בסמכותו לפי החוק בקשר לכל אותן הפעולות שאני רשאי וחייב לעשות לפי פקודת מס הכנסה, חוק מע"מ וחוק מס רכוש".
בשנת 2006, חתם רואה-החשבון בשם התובע על הסכם שומה עם פקיד-השומה שהיווה פשרה בין הצדדים.
ביום 23.11.08 הגיש התובע ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים וטען, כי ההסכם לא נעשה על דעתו. בסופו של דבר, הערעור נמשך בהסכמת הצדדים ובית-המשפט קבע, כי המסלול הנכון בעניינו של התובע הוא בהגשת בקשה לביטול הסכם הפשרה לבית-משפט השלום. מכאן התביעה דנא.

בית-משפט השלום, מפי השופט ע' שחם, דחה את התביעה ובכלל זאת את טענות התובע, כי לרואה-החשבון לא הייתה הרשאה לחתום בשמו על ההסכם וכי חתימתו של רואה-החשבון הייתה ללא ידיעתו של התובע, ללא הסכמתו ומבלי שרואה-החשבון יהיה מוסמך לעשות כן.
בית-המשפט קבע, כי חֵרף העדרה של הרשאה מפורשת ביפוי הכוח לגבי פשרה (כמתחייב מהוראות סעיף 5(א) לחוק השליחות), אין לקבל את טענת התובע, כי רואה-החשבון פעל, בחתימה על ההסכם, בחריגה מההרשאה. זאת, ממספר טעמים: ראשית, המדובר בעניין אשר רואה-החשבון הוסמך על-ידי התובע לטפל בו; שנית, הבקשה לפריסת הקִצבה הועלתה לראשונה על-ידי רואה-החשבון במועד שבו אין חוֹלק כי התובע יוצג על-ידו; שלישית, התובע לא העלה טענות כנגד עצם הפריסה בתכתובת העניפה שניהל עם התובע בעבר; רביעית, שולם לרואה-החשבון שכ"ט בגין ההסכם; חמישית, טענות התובע בדבר אי-ההרשאה נגועות בשיהוי משמעותי ובלתי-מוסבר; ושישית, התובע בחר שלא לזמֵן לעדוּת את רואה-החשבון.
עוד קבע בית-המשפט, כי אין לקבל את טענת התובע לפיה יש לבטל את הסכם הפשרה מחמת טעות שבדין, שכן במקרה דנא מדובר היה בטעות בכדאיות העִסקה.