פסק-דין נוסף בנושא מחילת חוב

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' מינץ) בעניין בן ישי ואח' (ע"מ (י-ם) 28923-02-11). 

באותו מקרה, היו המערערים 1 ו-2 בעלי מניות משותפים בחברה שעָסקה בהשכרת ציוד לשירותי קייטרינג. מאוחר יותר, רכשו המערערים חברה נוספת, היא המערערת 3, שאף היא עָסקה בתחום זה.
לימים, חברה אחרת שעבדה עם שתי החברות חדלה מלפרוֹע את חובותיה להן, וכתוצאה מכך נוצר קרע בין המערערים 1 ו-2 אשר איים על המשך פעילות החברוֹת. לאור זאת, הוסכם בהסכם בוררות, כי מערער 1 ימקד את פעילותו בניהול החברה האחת, ואילו מערער 2 יקבל לידיו את ניהולה של המערערת. במקביל, סוכם שתוקצינה לכל אחד מהמערערים מניות בחברה הרלבנטית כך שלכל אחד תוקנֶה שליטה בחברה נפרדת.
פקיד-השומה ראה בעסקה כמכירת מניות בדרך של חליפין ולא עסקה להקצאת מניות ודילול החזקות בעלי המניות בחברות. בהתאם, חִייב המשיב את המערערים 1 ו-2 במס רווחי הון.
בנוסף, פקיד-השומה סירב להכיר בחוב שלא נפרע כחוב אבוד לצורכי מס בידי המערערת 3. 

בית-המשפט קיבל את ערעורם של המערערים 1 ו-2 ודחה את ערעורה של המערערת 3.

לגבי המערערים 1 ו-2 נקבע, כי אכן היה בכוונתם לשנות את הבעלויות על החברות והם בחרו לעשות זאת בדרך של הנפקת מניות. ואולם, לעת הזאת, טרם הסתיים ביצוע ההסכם וממילא הנפקת המניות לא הגיעה לידי מימוש, כך שכל עניינו של הסכם הוא הפרדה ניהולית בחברות ורק כוונה להקצאת מניות עתידית.
בית-המשפט הוסיף וקבע, כי אף אם ניתן היה לאמץ את עמדת המשיב לפיה מדובר היה בעסקת מכר על דרך חליפין, שאז נתוני השומה מטעם המשיב לוקים בחסר ולא ניתן היה לחַיֵיב את המערערים בתשלום המיסים על-פיה.

לגבי המערערת 3 קבע בית-המשפט, כי זו לא עמדה בנטל ההוכחה להראות, כי עוד בשנת 2004 אפסו סיכויי גביית החוב ומהראיות שהובאו עולה, כי החוב נעשה אבוד לכל המוקדם בשנת 2005.
בית-המשפט דחה את טענת המערערת כי העובדה שהיא רשאית לדַווח על הכנסותיה לפי שיטת המזומנים מצדיקה ניכוי החוב האבוד בשנת 2004 בה הופקה ההכנסה טרם התקבלה התמורה בפועל. זאת, מהטעם שהיה עליה להראות מַעבר כלשהו לשיטת המזומנים בדיווחיה בעוד שהיא לא עשתה כן.