פורסם פסק-הדין בעניין חברת טלמנג'מנט סולושנז בע"מ: פטור ממס לפי חוק עידוד השקעות הון, הכנסות אינטגרליות, מחילת חוב, ניכוי חוב רע ועוד

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופט מ' אלטוביה, בעניין חברת טלמנג'מנט סולושנז בע"מ (ע"מ (ת"א) 1129-02).

באותו מקרה, ניטשו מספר מחלוקות שונות ונפרדות בין המערערת לבין פקיד-השומה: האחת, לגבי שאלת תקופת זכאותה של המערערת לפטוֹר ממס מכוח סעיף 51(ב)(3) לחוק עידוד השקעות הון; השנייה, האם הכנסות המימון שנוצרו למערערת מפיקדונות בנקאיים בחו"ל שמקורם בכספי הנפקת מניות המערערת בנאסד"ק חייבות במס בהיותן חֵלק אינטגרלי מפעילות העסקית; השלישית, האם הייתה המערערת זכאית להכיר בהפסדי הון ממחילת חוב לחברות בנות בבעלותה המלאה; הרביעית, לגבי שאלת זכאותה של המערערת לדרוֹש כהוצאה לצורכי מס "חובות רעים" כמשמעותם בסעיף 17(4) לפקודה; החמישית, האם הייתה המערערת זכאית לדרוֹש כהוצאה לצורכי מס רכישת מערכות Telelog; והשישית והאחרונה, האם תשלומים שביצעה המערערת בקשר לשיווק מניותיה בנאסד"ק ובגין תשלומי אגרה לנאסד"ק מהווים הוצאות פרסום ואגרות לכל דבר ומניין, או שמא מדובר בהוצאה הונית.

מבּין המחלוקות האמורות נידרש לשלוש הראשונות:

לגבי המחלוקת הראשונה, נקבע, כי המערערת לא עמדה בתנאי ההון העצמי המזערי הנדרש על-פי החוק לעידוד השקעות הון, ועל-כן לא הייתה זכאית לערבוּת מדינה. בהתאם, נקבע, כי המערערת זכאית לפטוֹר ממס במשך שנתיים בלבד כאמור בסעיף 51ב(3(ב) לחוק.

לגבי הכנסות המימון שמקורן בפיקדונות הבנקאיים בחו"ל, נקבע, כי הגם שיש לראוֹת בתקבולי ההנפקה בבחינת הון שמקורו בפעילות העסקית של החברה, וכנגזר מכך, התקיים המבחן הראשון לסיוּוגן של הכנסות מימון כהכנסות אינטגרליות, לא התקיימו שני התנאים הנוספים, לפיהם על ההון המושקע להיות קשור ישירות להתחייבויות הנישום; ומשך ההשקעה צריך להיות קצר ומימושה נועד לשַמש בפעילות השוטפת של העסק.
עוד נקבע, כי יש לדחות את טענתו החלופית של המשיב, לפיה יש לתאם את החֵלֶק היחסי של הוצאות ההנפקה (שנדרשו בניכוי מכוח סעיף 5ב לחוק עידוד התעשיה מסים) המיוחס לכספים שהופקדו בפיקדונות.

באשר למחילת החוב: בית-המשפט ניתח בהרחבה את הכללים להיווצרותו של הפסד כתוצאה ממחילת חוב, תוך שהוא קובע, כי אין מניעה שמחילת חוב תיעשה ביחס לחלקו בלבד, וכי לא בכל מקרה בו החייב ממשיך בפעילותו יש להסיק בהכרח כי הנושה לא מחל על החוב.
בית-המשפט קבע, כי עוּבדות המקרה מצביעות על כך כי אכן החוב נמחל ושהתבצעה "מכירה" של הזכות אצל המוחל (המערערת). עם זאת, נקבע, כי רק לגבי חוב אחד שווי החוב שנמחל (כלומר, התמורה) הינו אפס כפי שטענה המערערת, בעוד שלגבי החוב האחר התקבלה עמדת המשיב, לפיה לא נוצר למערערת כל הפסד הון מהמחילה.