בית-המשפט המחוזי: אין לקבל טענה בדבר רכישת נחלה בנאמנות בהיעדר מסמך בכתב ועובדות התומכות בקיומה של נאמנות כאמור

פורסם פסק-הדין בעניין ישראל פלסטיק אינק בע"מ (ע"ש (י-ם) 421-07).

עניינו של הערעור בנחלה שנרכשה במימון המערערת ונרכשה על-שם בִּתו של מנהל המערערת.
המשיב, מנהל מע"מ, הוציא למערערת שתי שומות: האחת, שומת עסקאות מכוח העובדה שההלוואה שנתנה המערערת לבת המנהל לא נפרעה והמערערת לא דיווחה במועד על עסקת אשראי; השנייה, שומת תשומות בגין התשומות שהמערערת ניכתה בגין הוצאות תיווך לרכישת הנחלה.
לטענת המערערת, היא ביקשה לרכוֹש את הזכויות בנחלה על שמה, אך לאור כללי מינהל מקרקעי ישראל הזכויות נרכשו על-שם הבת של מנהל המערערת, במימון המערערת, כאשר רכישה זו נעשתה בנאמנות (הגם שבהיעדר מסמך בכתב לגבי נאמנות זו) עבוּר המערערת.

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, דחה את הערר, וקבע, כי קשה לקבל את הטענה שהנחלה נרכשה לצורכי עסקיה של המערערת, ככל שהיא נשענת על השימושים שנעשו בה לצורכי המערערת לאחַר רכישתה. שכּן, מאז רכישת הנחלה, שימשה זו במבנה אחד למגורים הפרטיים של מנהל המערערת, ובמבנה אחר למגורי בִּתו, בעוד שלא הוקם מבנה כלשהו לצורכי המערערת.
עוד נקבע, כי הפעולות היחידות הנטענות ככאלו שנעשו בנחלה ואשר ניתן לייחֵס להן קשר לעיסוקה של המערערת, הן פעולות האחסון של בקבוקים, כאשר אחסנה זו הייתה לכל היותר תוצאת לוואי של עודף המרחב הפיזי שנוצר ברכישת הנחלה ולא הייתה סיבת העִסקה.
השופטת מזרחי הוסיפה וקבעה, כי אין לקבל את טענת רכישת הנחלה בנאמנות עבוּר המערערת, שכּן רק נתון אחד קושר את המערערת לנחלה והוא, העובדה שמימנה את הרכישה, בעוד שיֶתֶר הנתונים מובילים למסקנה אחרת.