בית-המשפט העליון: הסייג הקבוע בחוק אזור סחר חופשי באילת לגבי העסקת קרובי משפחה מהווה חזקה חלוטה

בפרשת קבוצת ממן אילת נדוֹנה שאלת פרשנותו של סעיף 12 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 ("החוק"). 

המערערת הינה חברה חברה שעיסוקה בענף המזון באילת והיא "תושב אילת" כהגדרתו בחוק. בשנות-המס של הערעור (השנים 2004-2003), הועסקו על-ידי המערערת כ-80 עובדים, וביניהם שבעה קרובי משפחה של בעלי מניות המערערת (ארבעת ילדיהם, שני חתניהם ואחיו של בעל המניות) ("קרובי המשפחה").
בדו"חות המערערת לשנות-המס האמורות, תבעה המערערת את מלוא הניכוי המותר בגין תשלומי השכר לכל שמונים העובדים – ובהם שבעת קרובי המשפחה – וזאת, בניגוד לסעיף 12 לחוק, הקובע במפורש שאין להעניק את ההטבות למעסיק בְּשל הכנסת עבודה המופקת על-ידי קרוביו.
בעקבות כך, הוּצאה למערערת שומת ניכויים בגדרהּ ביטל המשיב את הניכויים שניכתה ביחס לשכר העבודה ששילמה לקרובי המשפחה.
בתגובה, פָּנתה המערערת אל פקיד-השומה וביקשה לתקן רטרואקטיבית את דו"חות הניכויים, כך שיירשם כאילו קרובי המשפחה קיבלו שכר עבודה בסכומים נמוכים בהרבה מהסכומים ששולמו להם בפועל.
פקיד-השומה סירב לבצע את התיקונים כמבוקש והמערערת ערערה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (זאת, לאחַר שהגישה בג"ץ).
המערערת טענה, כי הוראת סעיף 12(א) לחוק – לפיה מעביד אינו זכאי להטבות בגין שכר עבודה המשולם ל"קרובים" – מהווה פגיעה של ממש בזכויות יסוד חוקתיות ובסיסיות וסותרת את חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל-כן יש להורות על ביטול ההגבלה הקבועה בה והשוללת מתן הטבות להעסקת קרובים.
לחלופין, טענה המערערת, כי גם אם תידחה טענת היעדר חוקיותו של אותו סעיף 12(א) לחוק, הרי שעל המשיב היה לקבל את התיקון הרטרואקטיבי של דו"חות השכר והניכויים שהגישה.

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מפי הנשיא, השופט י' אלון, דחה את הערעור (ע"מ (ב"ש) 550/06), תוך שהוא קובע, כי אין כל פגם תחוקתי בהוראות סעיף 12 לחוק.
לדבריו, תכליתו של החוק הינה לעודד השקעות באיזור אילת, למשוך משקיעים ועובדים לתחומיה ולעודד תיירות אליה, כאשר להשגת תכלית זו נקבעו הטבות הכפופות לסייגים שונים על-מנת למְנוע ניצול אותן הטבות לצרכיו האישיים של הנישום או לצורכי קרוביו. סייגים אלה הינם לגיטימיים וסבירים ואינם מהווים בגֶדר פגיעה בזכויות חוקתיות של הנישום או קרוביו.
ואילו לעניין תיקון השומות, קבע בית-המשפט, כי הוברר שהתשלומים הגבוהים אכן שולמו בפועל, וממילא מדובר בתיקון פיקטיבי שיש להתעלם ממנו.

ביום 13.9.2012 פורסם פסק-הדין של בית-המשפט העליון (ע"א 6014/10).

בפסק-דין קצר (עמוד וחצי בלבד) דחה בית-המשפט העליון את הערעור וחִייב את המערערת בשכר-טרחה בסך 50,000 ש"ח.
גדרו של הפסק צוין, כי לא נפלה כל שגגה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וכי בדין נדחתה הטענה כנגד חוקתיות התיקון.
עוד צוין, כי אין בסיס לטענה, לפיה רשאי הנישום להראות שהעסקתו של הקרוב והשכר ששולם לו לא היו בגֶדר פיקציה, שכּן הקביעה לפיה לא ניתן לקבל את ההטבה כאשר מדובר בקרוב הינה בגֶדר חזקה חלוטה (לא למותר לציין, כי גישה זו ממשיכה, למרבה הצער, את הגישה שאוּמצה לאחרונה על-ידי בית-המשפט העליון בפסק-הדין בעניין שקורי).
בית-המשפט הוסיף וציין, כי הניסיון לתקן באופן רטרואקטיבי את הדו"חות לא רק שנדחה בצדק על-ידי בית-המשפט קמא, אלא שיש בו כדי להצדיק את גישתו של המחוקק לעניין שלילת ההטבה במקרה של קרובים.