פורסם פסק-הדין בעניין אדריאן ושירה איצקוביץ – שאלת זכאותו של נכה להקלה במס רכישה ברכישת דירת נופש

במבזק מיום 24.4.2011 נדרשנו לפסק-הדין של ועדת-הערר בעניין פקר (ו"ע (ת"א) 1361/06).
באותו מקרה, נדונה השְאֵלה, האם ברכישת דירת נופש בפרוייקט חוף הצוק זכאי העורר לשלם מס רכישה מופחת (פרוגרסיבי) החָל על דירות מגורים, או שמא הוא חייב במס רכישה "רגיל" החָל על בניין.
ועדת-הערר דחתה ברוב דעות (רו"ח צבי פרידמן והשופטת רות שטרנברג אליעז) את הערר, וקבעה, כי דירה המצויה בבניין המנוהל כמלון דירות אמנם מקיימת את המבחן האובייקטיבי (קרי: פוטנציאל המגורים), אך אינה מקיימת את המבחן הסובייקטיבי - מבחן כוונת ה"שימוש למגורים". זאת, מהטעם שהעורר (כמו גם יתרת רוכשי הדירות בפרוייקט) מחויב, הן על-פי הדין ועל על-פי הסכם רכישת הדירה, להעמיד את הדירה להשכרה כדירת נופש לציבור הרחב לתקופה של יותר מחצי שנה בכל שנה קלנדרית, ובהתאם, ולאור העיקרון של "הטפל הולך אחר העיקר", מן הראוי שדירה זו תוגדר לצורך מס הרכישה כדירת נופש.

במבזק מיום 26.1.2012 נדרשנו לפסק-הדין של ועדת-הערר בעניין חכים (ו"ע (ת"א) 11068-04-10).
באותו מקרה, דחתה הוועדה את הערר וקבעה, ברוב דיעות (השופטת (בדימ') שטרנברג אליעז ורו"ח מיכה לזר), כי העוררים אינם זכאים לפטוֹר ממס שבח במכירת דירת נופש שרכשו בשנת 2003 בפרוייקט "האי" שעל חוף הים בהרצליה.
זאת, למרות שהתקיימו בדירה כל האלמנטים של דירה המיועדת למגורים וכן הדירה שימשה בפועל למגורים ומעולם לא הושכרה למטרות נופש.
דעת הרוב נתנה משקל רב לבעייתיות שמקורהּ בשימוש המסחרי בחוף הים לטובת דירות הנופש כמו גם לפסק-הדין של בית-המשפט העליון בפרשת אי התכלת,* אשר צוּרף בשעתו להיתר הבנייה ולהסכם המכר, על-פי הוראות בית-המשפט באותה פרשה.

באותו מקרה, רכשו העוררים דירת נופש במתחם המרינה בהרצליה פיתוח. לטענתם, הם זכאים להקלה במס רכישה על-פי תקנה 11(א) לתקנות מס רכישה, וזאת מהטעם שדירת הנופש יועדה לשם "שיכון" המערער מס' 1 שהינו נכה בשיעור 100% לצמיתות.

ועדת-הערר דחתה ברוב דעות (רו"ח צבי פרידמן והשופטת רות שטרנברג אליעז) את הערר, וקבעה, כי העוררים רכשו את הדירה לאחַר שניתן פסק-הדין של בית-המשפט העליון בפרשת אי התכלת, וכי הם היו מודעים לכך שהם רוכשים דירת נופש שחובה להעמידה לרשות הציבור הרחב.
עוד נקבע, כי מתן ההקלה במס רכישה קשורה קשר בל ינותק לעצם ההפרה של החוק, שהרי לוּ היו העוררים נוהגים על-פי הדין ומעמידים את דירתם לשימוש הציבור הרחב, לא היה מתקיים המבחן הסובייקטיבי הנוגע לכוונתו של הרוכש באשר לשימוש במגורים שייעשה בדירה, וממילא לא היו זכאים להקלה במס רכישה.