פורסם פסק-הדין בעניין דורון שפע: שאלת קיומו של מוניטין אישי במכירת זיכיון להפעלת בית קפה ברשת ארומה והזכאות לפטור ממס בגין פיצויי פיטורין

פורסם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בעניין דורון שפע (ע"מ (י-ם) 55/09). 

עניינו של פסק-הדין בהסכמי מכירת הסניף והזכויות הכרוכות בהפעלתו של בית הקפה "ארומה אספרסו בר" שבקניון עזריאלי.
המערערת 2, שפע קופי בע"מ, הייתה בעלת הזיכיון להפעלת הית הקפה; ואילו המערער, דורון שפע, כדורסלן ידוע בעברו, הינו בעל הַשליטה במערערת.
ביום 24.1.2006 נחתם הסכם בין המערערת לבין חברה נוספת, בגדרוֹ מכְרה המערערת 2 את הזיכיון להפעלת בית הקפה, וכן את הציוד, המלאי והמוניטין של העסק בעבור כ-3 מליון ש"ח. באותו יום, נחתם גם הסכם בין החברה הנוספת לבין המערער, לפיו המערער מָכר לה את "המוניטין האישי" שלו תמורת כ-1,000,000 ש"ח.

המחלוקת בין המערערים לבין פקיד-השומה נעה סביב שני נושאים: האחד, לשיטת המשיב, המוניטין כולו שייך למערערת 2 ולא למערער, ובהתאם מלוא התמורה בגין מכירת העסק על תכולתו (לרבות המוניטין) סוּוג כתמורה שנתקבלה בידי המערערת, ובהתאם המערער חויב במס על קבלת דיבידנד; השני, המשיב קבע, כי פיצויי הַפּרישה שקיבל מהמערערת אינם פטוּרים ממס בידיו לפי סעיף 9(7א)(א)(1) לפקודת מס הכנסה (כפי שטען המערער), שכּן לא חל ניתוק בינו לבין המערערת 2, אלא רק הופסקה פעילות אחת של המערערת 2 (הפעלת אותו סניף ארומה), ולאחַר מספר חודשים התרחש מַעבר לפעילות אחרת (זכיינות של "אפרודיטה"), כשהמערער ממשיך להיות שכיר ובעל שליטה במערערת 2.

בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, דחה את הערעור בשתי הסוגיות.

לגבי סוגיית המוניטין, קבע בית-המשפט, כי ההסכם שנחתם עם המערערת 2 עָסק בהעברת המוניטין העסקי, הנובע מכוח המשיכה של ארומה, בעוד שההסכם עם המערער עוסק בעיקרו בהעברת כוח המשיכה של המערער כספורטאי ידוע אך אין בו כדי להוות מכירה של מוניטין.
בית-המשפט הוסיף והצדיק את טענות המשיב, לפיהן ההכנסות מהזיכיון (דהיינו, מהפעילות בבית הקפה) דוּוחו באמצעות המערערת 2 בלבד, ולא באמצעות המערער; וכי אם הייתה למערער זכות אישית כנטען, הייתה צריכה להיות לה ביטוי בהצהרת ההון של המערער וכן המערער היה אמוּר לקבל כל השנים הכנסה בגין חלקוֹ בזיכיון.

לגבי פיצויי הפרישה, קבע בית-המשפט, כי בנסיבות העניין (ובכלל זאת לאור העובדה שמדובר בעל שליטה) חיסול העסק בתחום הקפה אין די בו כדי לבסס תשלום פיצויי פרישה כמשמעותם בסעיף 9(7א)(א)(1) לפקודה, אלא נדרשת פעולת פיטורין ממש, הכרוכה בניתוק קשר העבודה.
עוד קבע בית-המשפט, כי הפירוש הרחב שנטען על-ידי ב"כ המערער מביא לתוצאה לפיה די בכך שיחוסל אצל אותו מעביד ענף עיסוק מסוים והעובד יעסוק בענף אחר כדי להביא לפטוֹר ממס, אף כי העובד ממשיך להיות מועסק על-ידי אותו מעסיק.