פסיקה חדשה בנושא התיישנות שומות מס הכנסה ובנושא זיכוי ממס בגין החזקת נכה במוסד מיוחד

פורסמו שני פסקי-דין חדשים בנושא מס הכנסה.

לבבי נ' פקיד-שומה היחידה הארצית לשומה (ה"פ 11480-05-09)
באותו מקרה, הגיש המבקש ביום 29.8.2002 דו"ח שנתי לשנת-המס 2001. ביום 8.10.2002 הוּצאה למבקש שומת מס שגויה שכּן עֵקב טעות לא הוזנה למחשב המשיב הכנסה בסך של כ-400,000 ש"ח.
במסגרת ביקורת שנערכה על-ידי המשיב בתיקו של המבקש במהלך שנת-המס 2008 התגלתה הטעות, ועל-כן הוּצאה למבקש הודעה על כוונת המשיב לתקן הטעות. המבקש לא הגיב להודעה זו. ביום 20.7.2008 עדכן המשיב את הנתונים במחשב תוך הוספת ההכנסה החסרה, ואילו ביום 21.7.2008 הוּצאה למבקש דרישה מתוקנת לתשלום המס.
בית-המשפט השלום בפתח-תקווה, מפי השופט נ' שטרנליכט, קיבל את התובענה שהגיש המבקש וקבע, כי השומה הנוספת שהוציא המשיב בטלה.
לדברי בית-המשפט, המבקש הגיש את הדו"ח כדבעי, ועל-כן, גם אם השומה הראשונה הוּצאה בגין טעות רשלנית של המשיב, הרי שלאחַר חלוֹף שלוש שנים, יכול היה המבקש להסתמך על אותה שומה, וממילא מתן היתר למשיב לפתוֹח השומה לאחַר כשש שנים פוגע באינטרס ההסתמכות של המבקש.

עזריה נ' פקיד-שומה ירושלים (עמ"ה (י-ם) 7/09)
באותו מקרה, נתעוררו מספר מחלוקות בין הצדדים ובכללן מה דין סכום של 436,500 ש"ח ששילם המערער למוסד "כישורית", מוסד לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בשל בִּתו, שהינה נכה מלידה.
לטענת המערער, הוא זכאי לזיכוי ממס על-פי סעיף 44 לפקודת מס הכנסה* בְּשל תשלום הסכום האמור.

* סעיף זה קובע כדלקמן: "בחישוב הכנסתו החייבת של יחיד תושב ישראל שהוא או בן זוגו שילם בשנת המס בעד החזקתם במוסד מיוחד של ילד, בן‑זוג או הורה משותקים לחלוטין, מרותקים למיטה בתמידות, עיוורים או בלתי שפויים בדעתם, וכן בשל החזקת ילד מפגר במוסד מיוחד, יותר לו זיכוי ממס של 35% מאותו חלק מהסכומים ששילם העולה על 12.5% מהכנסתו החייבת. שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות תנאים לזכאות לזיכוי ממס על פי סעיף זה."

המשיב, לעומת זאת, סבר, כי מדובר ב"דמי פיתוח" ולא ב"דמי החזקה" כאמור באותו סעיף, ואפילו היה מדובר ב"דמי החזקה", הרי שאֶלה היו צריכים להתפרש על-פני 10 שנים. זאת, לאור ההסכם עם "כישורית" ולפיו אם המערער יוציא את בִּתו מהמוסד, יוחזרו תשלומי הפיתוח בשיעור יחסי של 10% לכל שנה.
בית-המשפט המחוזי בירושלים, מפי השופטת מ' מזרחי, קיבל את טענת המערער בסוגיה האמורה וקבע, כי הגם שסכום דמי הכניסה מוצג בהסכם כסכום עבור "דמי פיתוח" הניתן "מרצונם החופשי" של המשלמים, הוּכח כי ללא תשלום זה במלואו, בּתו של המערער לא הייתה נכנסת למוסד. עוד נקבע, כי הסיכוי שבִּתו של המערער הייתה מוצאת מהמוסד מרצונם של הוריה הינו קלוש, שכּן קשה למצוא מוסדות מסוג זה מה גם שקליטת הבת במוסד הייתה מורכבת ונמשכה זמן רב.

בית-המשפט הוסיף וקבע, כעיקר דבריו, כי אין כל סיבה לפרש את סעיף 44 לפקודה כמתייחס לדמי החזקה שנתיים ושוטפים בלבד, אלא יש לפרשו באופן נרחב, וזאת לאור תכליתו להקל עם נישומים הנאלצים להתמודד עם קשיים מיוחדים הכרוכים בהחזקה של בן משפחה מחוץ לבית.